מאת: איילת עקיבא- חברת מועצת אגודת מורי הדרך בישראל.
ביום האישה הבינלאומי כיף לי לכתוב שאת כבר לא במקצוע “גברי”.
למרות ההערות השובינסטיות שעדיין נשמעות פה ושם, למרות הדרך הדרך הקשה. את כבר לא מיעוט.
נעים להכריז, שאנו כבר לא מיעוט.
הביטי סביבך וראי כמה עמיתות יש סביבך. עמיתות למקצוע שהבינו שבלי שיתוף פעולה ועזרה הדדית לא נצלח את התקופה הקשה ולא נפרח בתקופות הטובות יותר.
היום יש כבר נציגות מרשימה ביותר לנשים באגודה. וכמובן בראשה אישה- היו”ר גנית פלג.
גאה להיות חלק מקידום השיוויון לטובת מורי ומורות הדרך.
לאחרונה צפיתי בסרט: “תמונת הניצחון” שהזכיר לכולם את גיבורת ניצנים. סיפורה של מירה בן ארי, אם, לוחמת, שנשכחה בין דפי ההיסטוריה. להלן מילים מתוך מכתבה:
“אני רק אכתוב כמה מלים, ואתה בטח תבין כי איני יכולה לכתוב. פשוט זה קצת קשה. יותר מקצת. כך עוד לא הרגשתי אף פעם, אבל אתגבר. בזמננו צריך להתגבר על הכל. אולי בעבור יכולתו של עמנו לסבול ולא לוותר, בגלל עקשנותו להחזיק מעמד על אף העובדה כי מעטים אנו, הרי בכל זאת נשיג את כל אשר מגיע לנו אחרי אלפיים שנה. אין פרידה קשה מזו של אם מילדה, אך אני נפרדת מילדי למען יגדל במקום בטוח, ולמען שיהיה אדם חופשי בארצו. תמסור לו בבואך אליו את כל אהבתי. תמסור לאבא ולאמא שלי הרבה נשיקות ובקש בשמי סליחה”.
גם אתן חלק מההיסטוריה. חלק מהמאבק לשוויון בתחום, חלק מההסברה הישראלית דרך הפריזמה הנשית.
גאה בכל אחת מכן. מאחלת פריחה אישית ושנת תיירות נשית מוצלחת.
