יום השואה הבינלאומי
77 שנה חלפו מהיום בו שוחרר מחנה בירקנאו אושוויץ שהפך סמל לחוסר האנושיות אותה הפגינו הנאצים ועוזריהם .
ביום שישי ה- 27.1 תאריך בו שוחרר המחנה מצוין ברחבי העולם כיום השואה הבינלאומי, נאומים נישאו מעל במות העולם דברים נקראו בגנות הרוצחים ולזכרם של הקורבנות.באותו יום שישי נרצחו כאן בישראל שמונה אזרחים תמימים עת סיימו את תפילת ערב השבת ביציאה מבית הכנסת וברחוב הסמוך נורו בידי רוצח נתעב.
באותה העת חשו לעברם כוחות ההצלה בין הרבים גם פרמדיק אחד שמו פאדי דקייק שמיהר להושיט עזרה לפצועים.
בארצנו הקטנה בה חיים זה לצד זה אזרחים מקהילות שונות דתות ואמונות שונות, רב השוני ביניהם, שפה, תרבות, אורחות ומסורות שונות ויחד עם זאת יש מכנה משותף אחד וגדול ורחב וחזק מכל, כולנו בני אדם שווים כולנו מייחלים לשלומם של יקירנו ורוצים בשלומם .
כמורי דרך יש לנו תפקיד חשוב מאין כמוהו הרבה מעבר למידע ההיסטורי, מעבר לידע בנושא פריחה ושבילים. אנחנו כאן גם לגשר ולקשר, להראות וללמד על הקשר הנפלא בין האנשים על הדו קיום שמתרחש חרף כל הבעיות.
בעזרת בחירת המילים ומתוך מחויבות עמוקה לארץ הזו ולאנשיה ומתוך כבוד ובלי לשכוח לרגע את העבר ודווקא בשל כך עלינו להמשיך בתפקידנו כמורי דרך
שני דברים שרציתי לשתף איתכם לציון יום השואה הבינלאומי:
1.דברים שכתב יצחק צוקרמן “אנטק” ממייסדי ארגון איי”ל שנלחם נגד הנאצים בגטו ורשה לימים ממייסדי קיבוץ לוחמי הגטאות ועד במשפט אייכמן .כך כתב כיצד הרגיש כשראה את ההמון המתפוצץ משמחה ברחובות בעת השחרור והוא יתום והמום על האובדן הנורא.
“נדמה לי, שמעולם לא היה אבל גדול יותר משביום שמחה זה… היום הזה […] היה היום העצוב ביותר בחיי. רציתי לבכות, לא משמחה אלא מיגון. […] הטנקיסטים המתנשקים, הפרחים המועפים לעברם, שמחת ההמונים, הרגשת החופש והפדות ואנו […] עומדים בין ההמון בודדים, מיותמים, אחרונים, ויודעים היטב שאין עוד עם יהודי. איזו שמחה יכלה להיות?”
(יצחק צוקרמן, יציאת פולין, הקיבוץ המאוחד בית לוחמי הגטאות, תל אביב 1988, עמ’ 15)
2. ארכיון ריגנבלום –”עונג שבת “
“יקרא וידע העולם “- כבר ב-1939 הבין דר עמנואל ריגנבלום כי חובה עליו להקים מפעל הנצחה אין לדעת בדיוק מה הוביל אותו כבר בשלביה הראשונים של המלחמה להבין שכל פיסת מידע חשוב שתישמר ותונצח למען ידע העולם, ולמען יונצח העבר בשביל הדורות הרבים .כך ניהל מפעל גדול של איסוף מידע על חיי היום יום בגטו .ד”ר עמנואל ריגנבלום פנה לאנשי רוח ולמנהיגי הקהילה, ביקש מהורים לאסוף את יומן הזיכרונות וציורי ילדיהם, פנה למוסדות הקהילה וביקש להעביר אליו כל פיסת מידע עיתונים ,כרוזים ,הודעות שנמסרו לציבור. פרוטוקלים של ישיבות ואפילו צוואות .בשיא פעילות הארכיון עבדו בשכר כ50 עובדים שדאגו לתייק ולנצור את המסמכים .
באוגוסט 1942, בעיצומו של הגירוש מוורשה וכן בפברואר 1943, הוטמנו שני חלקי הארכיון בעשר תיבות מתכת ובשני כדי חלב. החלק השלישי הוטמן באפריל 1943. שני החלקים הראשונים של הארכיון נמצאו ב־1946 וב־1950 והיוו עדות חשובה על אורח החיים בגטו ורשה. ב־2003 היה ניסיון למצוא את החלק השלישי במתחם השגרירות הסינית בוורשה, ללא הצלחה. לקראת יום השואה 2009 הודיע מוזיאון בית לוחמי הגטאות כי בסבירות גבוהה מאוד נמצא במחסניו החלק השלישי, שנחשב לאבוד.
ארכיון ריגנבלום איפשר לחוקרי השואה להגיע לעשרות עדויות וסיפורים ששפכו אור על המתרחש בגטו ורשה באותם הימים. על עושר החיים הפעילות התרבותית והחברתית על ההתארגנויות הפוליטיות וגם סיפורים אישים של אנשים ,ילדים, משפחות אשר עדויות אלו נותרו כצוואתם האחרונה לזיכרון עולם .
או כפי שתיאר זאת דר עמנואל ריגנבלום שהוא עצמו נרצח יחד עם בתו אשתו וחסידי העולם שהסתירו אותם בשביעי למרץ 1944.
“הכל צריך להיות מתועד בלי להשמיט עובדה אחת. וכשיגיע הזמן – והוא יגיע – יקרא וידע העולם מה עשו הרוצחים“
