אנחנו רוצים להביא בפניכם את סיפורו של רס"ן שילה הר-אבן, 1998-2023
אדם, לוחם, מפקד, אח, חבר שהלך לעולמו בטרם עת.
בנה של היועצת המשפטית של האגודה עו"ד אינגריד הר אבן.
ב- 07.10.2023 היה שילה מפקד גזרת נחל עוז, מפקד פלוגה ב"גולני". ב- 06:29 נפתחו שערי הגיהנום.
ב- 08:23 פלא הבריאה שהיה שילה שלנו – נפל בקרב, בן 25, לאחר שבחייו הקצרים הספיק כ"כ הרבה – להיות, ולעשות, ולאהוב, ולהנהיג, ולהשפיע על אחרים.
במהלך קרב הגבורה, שילה עשה את הבלתי אפשרי – פיקד על הגזרה, פיקד על הפלוגה, פיקד על הקרבות בקיבוצים שהותקפו, פיקד על הנמ"ר ממנו נלחם עם צוות חיילים, גיבש את התוכנית לכיבוש מחדש של מוצב נחל עוז להצלת החיילים הנצורים בו, והסתער עם חייליו. ב- 40 הדקות האחרונות הוא היה כבר פצוע קשה, בלי יד ועם חוסם עורקים, אך סירב לוותר. בפיקודו של שילה היה כוח דל במספר בחימוש ובמודיעין, אך שילה וחייליו – בנחישות, ללא מורא, ותוך הקרבה עצמית – הצילו חיי אלפים בגזרת נחל עוז וביישובים שהמחבלים התכוונו להגיע אליהם.
על האומץ, הגבורה, התושיה, התחבולה, הפיקוד, לקיחת האחריות, והכל בקור רוח וכשהוא כבר פצוע קשה ומסרב להתפנות – הומלץ שילה לעיטור הגבורה.
כמו שנאמר בשיר "ארץ הצבי" (תלמה אליגון-רוז)-
"בחצי הלילה, הם קמו
והכו בקצה העולם
כבני רשף, חשו הרחיקו עוף
להשיב את כבוד האדם"
וזה לב העניין – האדם. במהלך הקרב האכזרי והנורא הזה, שילה וחייליו פעלו מתוך ערך אחד נעלה – אהבת האדם והמדינה. כי רק מי שאוהב, יכול לתת את כל מה שיש לו, ויותר – למען הזולת.
שילה תמיד פעל לשנות, להשפיע ולהפוך את המדינה למקום טוב יותר דרך האנשים שעליהם פיקד ואותם חינך להיות יותר טובים. לתפיסת הפיקוד שלו קרא "תרבות מנצחת מלחמות" – מתוך אמונה שהרוח והערכים הם אלו שמנצחים, ואכן – רק הרוח והערכים הם שעמדו לחיילים בעוטף עזה ביום הארור, לאחר שכל היתר קרס, ורק גבורתם היא שהצילה אותנו.
הסטטוס של שילה בווטסאפ היה, "אני לדודי ודודי לי", שסימל עבורו את הערבות ההדדית בעם ישראל, את הנתינה לפני הקבלה.
חיים רבים לא רק ניצלו בזכותו ובזכותם, אלא גם הביאו ויביאו עוד חיים לעולם, והם בתורם יביאו עוד חיים לעולם – וזה עם גדול שחי ויחיה בזכות שילה וכל החיילים שנפלו ביום הארור, ובמלחמות ישראל בכלל.
חלקה ד' 8 בהר הרצל הידועה כ"חלקת ה- 07/10" ויותר מדי חלקות ביותר מדי בתי עלמין מלאות באנשים שאהבו את המדינה והזולת, אהבו עד המוות.
לאחר האסון שלנו, למדנו גם על נופלים אחרים אך גם מבלי להכיר אותם אנו יודעים מי הם, אנחנו יודעים שיש קו אמיץ המחבר בין כולם, ושהם למעשה נוצקו מאותו הדפוס, ללא קשר לקהילה הספציפית בה צמחו. הם כולם כאחד אמרו "הנני" ו- "אם לא אני – אז מי"?, התייצבו כשהיה צריך אותם ואפילו עוד קודם, ולא נטשו גם כששילמו הם ומשפחותיהם מחירים כבדים. הם רצו לתוך האש ועד הכדור האחרון.
הם כולם הבנים והבעלים והאבות הכי טובים שיש, ובין אם הם נמצאים עכשיו ליד כיסא הכבוד בשמיים או במקום אחר, הם כולם מלאכים קדושים, שבזכותם עם הנצח ממשיך והולך בדרכו הארוכה.
משפחת הר-אבן