מאת: ירדנה מנור, מורת דרך
אי שם במאה ה-19 עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה, לפני שנים רבות ממש, טבריה כמו שאר חלקי ארץ ישראל היו שרויים תחת השלטון העות’מאני, משטר הקפיטולציות, כלומר, זכויות היתר לנתינים הזרים היו בשיא עוצמתם אז.
מעצמות אירופה, כמו אנגליה, צרפת, אוסטריה, איטליה גרמניה רוסיה ועוד, לטשו עין חומדת בארץ הקודש והתחרו ביניהם על אחיזה ושליטה.
בתוך כך פונה הקונסוליה הצרפתית למשפחות עשירות ובעלות מעמד חברתי , ומציעה להם.. כן.. “אזרחות צרפתית.” דרכון צרפתי מיוחל.
גם סבי היה בין “ברי המזל” שהצרפתים פנו אליו, אך זה האחרון לא התלהב ושאל: “למה? מדוע אני צריך זאת?” ענו לו הצרפתים: “ילדיך יוכלו ללמוד בבית ספר אליאנס ללא תשלום. ובנוסף תקבל עוד הטבות כדאיות.”
סבי השתכנע וקיבל את ההצעה, לבסוף גם סבי השני הסכים וקיבל אף הוא את אותה הצעה.
ככל שמלחמת העולם התקרבה כך נעשה במצב הכללי בא”י קשה ..
פונים “הצרפתים החדשים” הללו אל הקונסוליה ושואלים: “מה עושים? האם תעזרו לנו? שהרי אנו צרפתים לכל דבר…”
הקונסוליה מציעה ל-500 משפחות אלו לעבור לקורסיקה עד יעבור זעם.
האניה מתארגנת, זה יוצא לפועל!
סבי דרמון, הנשוי לבת פקיעין יצא בגפו עם הרווקים. כי תושבי פקיעין חרתו על דיגלם כי הם לא עוזבים את הארץ! (מאז חורבן בית שני).
סבא דרמון (מצד אבא) משאיר את אשתו ושלשה ילדים. אך כעבור חודש הוא חוזר.
סבא כהן עם ששת ילדיו מוכנים. ויוצאים לדרך.
ואכן, משפחת אימי כהן נשארת בקורסיקה עד סוף מלחמת העולם ראשונה. כ- 5 שנים.
בתום המלחמה, הצרפתים מחזירים אותם לארץ.
מתוך כל הקבוצה נשארות בקורסיקה, 3 משפחות של ישראלים 2 משפחות מטבריה ומשפחה מצפת בהמשך, חלק מהצאצאים יחזרו לארץ.
בביקור בקורסיקה בלפני כמה שנים, פגשתי באקראי נציג מהמשפחות שנשארו. אחד הבנים אף משמש ראש עיר.
לאחרונה עלה במוחי רעיון, סבי מצד האמא ומצד האבא צרפתים לחלוטין מודע שלא אזכה לדרכון צרפתי מהודר.. אבל הצרפתים היום דחו את בקשתי על הסף…
אז אני נשארת עם דרכון ישראלי טברייני.
