מאת: עודד-מאיר אמיתי (קרמר)
אני עודד-מאיר אמיתי (קרמר) נולדתי בסוף 1968 במזכרת משה 1 (“הבוסתן ספרדי”) בנחלאות. אני זוכר כילד ונער שכל חג העצמאות, לאורך רחוב יפו בירושלים היתה צעדה, ודאגתי לזרוק סוכריות על כמה משלחות: במשלחת של ותיקי הפלמ”ח-ההגנה זרקתי סוכריות חומות על אבי, אפרים רכטמן- אמיתי. במשלחת הבאה של ותיקי האצ”ל, צעדו חבריו של מאיר פיינשטיין מעולי הגרדום, ארוסה של אימי ועליהם זרקתי סוכריות אדומות.
במשלחת הקטנה ביותר של ותיקי הלח”י זרקתי סוכריות לבנות עם ורדים לבנים על אימי רחל קרמר אמיתי (רכטמן).
סבי וסבתי אלכסנדר וחיה קרמר וביתם היחידה, רחל אימי, התגוררו בנחלאות כאשר אלכסנדר לימים הפך למנהל בתי ספר “אלייאנס” בירושלים ואף התקדם בניהול נושא החינוך בירושלים מטעם המנדט הבריטי. בשנת 1946 כשאמי מוזמנת למסיבה נחשבת, מחזרים אחריה שני צעירים נאים אפרים רכטמן מההגנה ומאיר פיינשטיין מהאצ”ל וליבה היה נתון אז למאיר. היא אף הצטרפה לאצ”ל כמדביקת כרוזים. ב-8-1946, בגיל 17 רחל ומאיר מתארסים בחשאי וזאת מחשש שאביה אלכסנדר ישמע על כך. ב-30.10.46 נתפס מאיר פיינשטיין בפעולה שנכשלה והיא פיצוץ מרכז תחמושת בריטי במתחם הרכבת. הבריטים מובילים את מאיר לאחר שידו נקטעה לבית סוהר אסירי המחתרות ומושם שם יחד עם משה ברזני מהלח”י.
בסוף אפריל 1947 מאיר פיינשטיין ומשה ברזני מעולי הגרדום התאבדו עם הרימון בין ליבותיהם בבית הסוהר כדי שהבריטים לא יזכו לתלות אותם. מאיר פיינשטיין השאיר מכתב-צוואה ובין היתר: הוא משביע את ארוסתו רחל קרמר שתתחתן ואם יוולדו לה בנים תקרא לאחד מהם בשמו!
אני עודד-מאיר אמיתי נולדתי בסוף דצמבר 1968, בן הזיקונים ומאז שמי עודד-מאיר אמיתי(רכטמן). לאחר הלוויה הקשה של מאיר פיינשטיין אימי היתה שבורה, כואבת כל חייה על מותו של אהבת חייה. מספר שנים לאחר הקמת המדינה אימי רחל נישאה לאפרים רכטמן-אמיתי שהיה מההגנה אשר התחרה על ליבה באותה מסיבה בשנת 1946 ונולדו: רון וחמדה ולאחר שנים רבות נולד עודד-מאיר כשרחל היתה מבוגרת.
רחל נפטרה לאחר הצגת התיאטרון, “רימון בין לבבות” על סיפור האהבה הזה ובצוואתה ביקשה בצניעות: “אני מבקשת להיקבר ליד מאיר פיינשטיין בהר הזיתים”. אגב שם קבורים מנחם ועליזה בגין ומשה ברזני. מחשש אמיתי למצבו הבריאותי של אבי, קברנו את רחל אימי בגבעת-שאול, כאשר אבי אפרים קנה חלקת קבר משותפת בבית העלמין בעיר המערבית.
