אהבת הקצין הגרמני בשרון

מאת: מיכה זילברמן

ב- 18.3.1957 מת אוטו הוזמאייר קצין גרמני – חבר הגנה ומפקדה בפרדס גן חיים- בנו מיקי עוז המתגורר בכפר סבא מספר על זכרונותיו מאביו:
אביו אוטו הוזמאייר היה קצין גרמני לא יהודי בזמן מלחמת העולם הראשונה ואמו אדית היתה יהודיה.
הזוג היגר לפלסטינה ואוטו עבד כמנהל בפרדס גן חיים.
כאשר מיקי היה בגיל ארבע הגיעו מספר שוטרים בריטים ממשטרת פלשתינה אל ביתם בפרדס. הם אמרו לאוטו שמכיוון שהוא היה קצין בצבא האויב (גרמניה) עליו להתלוות אליהם והוא יילקח למחנה מעצר בשרונה, מכיוון שאדית הייתה בהריון , לקח אוטו את מיקי בן הארבע ושהה בשרונה במעצר עם הטמפלרים במשך שנה וחצי..
עבור מיקי עוז הייתה זו תקופה יפה של ילדותו משום שבשרונה היה לו אבא במשך 24 שעות ביממה. שם גילף לו אביו צעצועים מעצי אקליפטוס ולימד אותו שירים ממלחמת העולם הראשונה. כמו השיר: “כאשר ירעמו התותחים נבוא ונציל את הקייזר… אם אפול בקרב אל תיוותרי לבדך.. מצאי לך מישהו אחר, אבל לא מהמחלקה שלי”..
מכיוון שאוטו היה נשוי ליהודייה, חבר של היהודים ואנטי נאצי, הוא נקלע לוויכוחים עם טמפלרים פרו נאצים ואף התכתש עימם..
אליהו גולומב פעל אצל הבריטים כדי לשחרר את אוטו והסביר להם שהמדובר בגרמני אנטי נאצי מובהק- חבר הגנה ועל כן יש לשחררו. האב ובנו הקטן חזרו לביתם בפרדס.

כיצד מצא את עצמו הקצין כמפקד בארגון ההגנה בעת שחבריו הגרמנים שרתו בוורמאכט בעת מלחמת העולם השנייה?
אוטו הוזמאייר נולד בשנת 1897 בהאלה אשר בפרוסיה. הוא התגייס לצבא הקיסר, עבר קורס קצינים (בבה’ד 1 כדבריו) ושם פגש את מי שיהיה לימים גרוסאדמירל קאנאריס. מי שבעת מלחמת העולם השנייה היה מפקד האבווהר – המודיעין הצבאי.

כאשר חברו הטוב של אוטו, החייל היהודי ולטר בובריקר נהרג בקרב, הגיע לניחום אבלים אצל משפחתו. שם פגש את אחותו אדית, התאהב בה והם נישאו. אוטו היה אנטי נאצי נחוש ולכן חודש לאחר עליית היטלר לשלטון אמר: ” אני עם הקורפורל המקולל (Korporal Verfluchten) הזה לא נשאר”. הוא ערק מהצבא וברח מהנאצים. אדית הציעה את פלשתינה כמקום מגורים והזוג עלה לארץ וסודרה לו עבודה כמנהל פרדס בחברת מטעי גן חיים.
היה זה פרדס פרטי גדול שהיה שייך לכמה בעלי מניות. אוטו עבד אצל קרוב משפחתו מצד אשתו.- בובריקר- הקצין הפרוסי החליף את המדים בבגדי עבודה פלשתינאים, למד להחזיק טוריה, לחפור גומות השקייה, להשקות ולסייד גזעי הדרים.

אך כקצין מקצועי הוכרו סגולותיו על ידי הפיקוד העליון בארגון ההגנה והוא הפך למפקד ההגנה באזור פרדס גן חיים, לאחראי על מערכת סליקים ועל מפעל לייצור פצצות.
אחותה של אדית אלזה, נישאה גם היא לגרמני לא יהודי, שני בני הזוג עבדו כרופאים בגרמניה. כאשר הגיעה אלזה לביקור בארץ, אוטו הפציר בה לעזוב את גרמניה בגלל הסכנה הנאצית. אלזה אמרה שאינה מאמינה שעם תרבותי במרכז אירופה, יפגע במשכילים כמוה. אוטו ענה שהיא במסגרתה האקדמית אינה מכירה כמוהו שבילה בצבא את העם הגרמני. כאשר עמדה על דעתה הציע להם שבמידה וייעצרו בגלל יהדותם יתקשרו לאדמירל קאנאריס, חברו ומפקד האבווהר הוא המודיעין הצבאי. ואכן, כאשר הגיעו אנשי הגסטאפו לביתם, ביקש הזוג לשוחח עם קאנאריס. ואכן יציאתם מגרמניה אורגנה והם יצאו ברכבת לז’נבה.
אנשי חב”ד הציעו להנהלת יד ושם להעניק “אות חסיד אומות העולם” לקנריס, כי מילט את האדמו”ר השישי של חב”ד ועוד 500 יהודים. הנהלת יד ושם דחתה את הבקשה בטיעון שקנריס כראש המודיעין הנאצי היה אחראי גם על השמדת יהודים.
קאנאריס היה בין החשודים בקשר להתנקש בחייו של היטלר במאורת הזאב, (היום בפולין) ב 20 ביולי 1944 .הוא נעצר וחודש לפני תום המלחמה נגרר מתאו ונתלה . כאשר נודע דבר תלייתו מירר אוטו בבכי. היתה זו הפעם היחידה בה ראה אותו בנו במצב זה.
פרדסים היו מקום מצוין לאימונים ולהסתרת נשק. כאשר פרץ המרד הערבי הפך מגדל המים של “מטעי גן חיים” גם ל”נוקטה”- נקודת משטרה עם רובים אנגלים לגליים. מעל הבריכה נבנתה חומה נגד כדורים עם חרכי יריה.

חלק מהנשק הוסתר בתוך בארות מתחת למים באמצעות דודי ברזל סגורים ומרותכים לאטימתם מפני המים.
בית האריזה של משה זקס אחד ממנהלי הפרדס היה מקום אידיאלי למפעל נשק של ההגנה ולכן כאן שכן במרתף “מכון דוד” היה זה מפעל תת קרקעי מתחת לבית אריזה שהוסווה כ”מפעל למיץ הדרים” שבו יוצרו רימונים ופצצות. במפעל היו מסחטות מיץ, פרי רקוב ופעמון אזעקה שצלצל כאשר הבריטים היו בסביבה.

את ביתם של הזוג הוזמאייר בפרדס גן חיים פקדו ראשי ההגנה, אליהו גולומב וישראל גלילי ושם דנו על ענייני בטחון עם קום המדינה נאלצו לפנות את פרדס גן חיים המבודד שהיה קרוב לחזית עם הכפר מיסקי העוין וגם קרוב לכוחות העירקים שהגיעו זמנית קרוב לכביש כפר סבא רמת הכובש. יושבי הפרדס קיבלו הוראת פינוי והובלו ברגל על ידי אוטו המצויד ברובה בלגי לכיוון הכביש. הם שהו בכפר סבא עד שניתן היה לחזור לביתם בפרדס. לאחר קום המדינה התגייס מיקי לצנחנים ואף צנח במיתלה וכשחזר הביתה כקצין עם טומיגן רווה אביו נחת מכך והתפוצץ מגאווה. אבל רוחות קודרות נשבו בפרדסי השרון. כאשר הועסק אוטו בפרדס והרווחים הפכו להפסדים, הבטיח לו בובריקר, שאם ישמור על הפרדס יקבל חלק ממנו. הימים היו קשים, מלחמת העולם גרמה נזק, התחרות היתה קשה, מחיר התשומות עלה והפרדסים לא הניבו רווח ראוי. למרות השקעות כספיות שהשקיע אוטו בפרדס, בובריקר לא עמד בהבטחתו ומכר את הפרדס. בובריקר הודיע לו כי בתום החודש הוא מפוטר. אוטו הוזמאייר הקצין הגרמני הגאה – מפקד ההגנה במקום איבד את עבודתו למרות ההשקעה העצומה שהשקיע מכספו בפרדס. 

אוטו לא ידע את נפשו מצער, חבריו מגן חיים סידרו לו עבודה פקידותית בפרדס אחר. אבל הפצע והפגיעה היו קשים. במרץ 1957 כאשר אוטו בושש לבוא הביתה נכנס מיקי לחדרו של האב ולא מצא את האקדח במגרה. אוטו הוזמאייר המתין שבנו ישתחרר מהצבא והחליט להתאבד. מכיוון שאוטו היה נוצרי ביקשה המשפחה לקוברו בבית קברות נוצרי אבל יהודה אלטשולר שהיה מאנשי הציבור הדתי במרכז אמר למיקי שהרבנות החליטה שאוטו הוזמאייר הוא מל”ו צדיקים. ולכן אושרה קבורתו בבית הקברות בשדה ורבורג בטקס יהודי.

יהי זכרו ברוך!