מאת מורה הדרך מוטי בר לב
סיורי סליחות מבחינתי נחשבים לאתגר, זה לא עוד סיור של העברת ידע וחוויה, אלא סיור שיש בו גם תכנים דתיים, אם תרצו אפילו תכנים הקוראים לחשבון נפש ולא בטוח שכל המצטרפים יתחברו אליהם.
לכן כל שנה אני שובר את הראש איך להעביר את החוויה של חודש הרחמים והסליחות לקהל מגוון שיש בו גם כאלה שלא יחגגו את החגים באופן מסורתי.
באופן מעניין דווקא סיפורים או דרשות של חז”ל מסייעים לי למתוח את החוויה של הימים הללו, כך שגם קהל לא דתי ייתחבר אליו,
כזה הוא הסיפור שלהלן:
שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ:
מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן גָּדוֹל אֶחָד שֶׁיָּצָא מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הָיוּ כָּל הָעָם הוֹלְכִים אַחֲרָיו.
כְּשֶׁרָאוּ שֶׁשְּׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן בָּאִים הִנִּיחוּ אוֹתוֹ וְהָלְכוּ אַחַר שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן.
לְבַסּוֹף בָּאוּ שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן לִפָּטֵר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל.
אָמַר לָהֶם: יָבוֹאוּ בְּנֵי עֲמָמִים לְשָׁלוֹם.
אָמְרוּ לוֹ: “יָבֹאוּ לְשָׁלוֹם בְּנֵי עֲמָמִים, שֶׁעוֹשִׂים מַעֲשֵׂה אַהֲרֹן, וְאַל יָבֹאוּ לְשָׁלוֹם בְּנֵי אַהֲרֹן, שֶׁאֵינָם עוֹשִׂים מַעֲשֵׂה אַהֲרֹן”.
הסיפור הלכאורה פשוט הזה הוא רדיקלי, מדובר במוצאי יום הכיפורים, אחרי הטקסים נאדרי ההוד שיהודים מכל רחבי העולם השתתפו בהם, מי שבקיא קצת יודע שמדובר בטקסים מאד מסובכים שלא תמיד צלחו ואף היו עלולים להטיל מוות על הכהן הגדול שמוביל אותם.
המיקוד של חז”ל הוא באנושיות של שמעיה ואבטליון מול היוהרה של הכהן הגדול, יתירה מכך חז”ל מדגישים את העובדה שלמרות שמעיה ואבטליון היו שייכים לכאורה למעמד חברתי נמוך מאד, מבחינתם הם יורשיו של האהרון הכהן ולא הכהן הגדול שהיה נפוח מחשיבות.
אם נפשט את זה, חז”ל מציינים שכל הטקסים והצרמוניות שלוכדים את העין ומעבירים חוויה גדולה הם כאין וכאפס לעומת אנושיות פשוטה, זה המסר שהם מבקשים להעביר בסיפור הזה שמתקשר לחודש הרחמים והסליחות.
הנה לנו סיפור חזל”י שיכול לסייע רבות למורה דרך בהדרכת סיורי סליחות גם לקהל שפחות מתרגש מטקסים דתיים וכדומה.
על הדרך הזאת אני משתדל להעביר את סיורי הסליחות שלי לקהל הישראלי מהגוון.
