סיפורי זיכרון ליום הזיכרון
שוב אנו מציינים את יום הזכרון, חלק מלוח האירועים השנתי והשנה יום הזכרון הוא אחר, שונה.  השנה נדמה כי המילה יום …מיותרת.
אנחנו בזיכרון, נמצאים באירוע מתגלגל, פוקחים עיניים בבוקר ומיד רצים למהדורת החדשות.
מחכים לחדשות הטובות על שחרור החטופים…והזמן והימים עוברים והיום הקשה הארור ההוא לא נשכח.
גם לא יעלם , בליבנו ייזכר לתמיד כי בדמם ציוו לנו את החיים.
 
השנה בחרנו לספר על שלושה מורי דרך חברי אגודה איתן זיו, כנרת גת והלל זלמנוביץ אשר נהרגו ב7 באוקטובר בקיבוצם בכפר עזה. יחד איתם באותו יום נחטף מישל נוסבאום סטודנט להוראת דרך.איתן זיו יוזם והוגה פרוייקט “מוקירים”,זה שבזכותו השמות על מצבת האבן באנדרטאות קמים לתחייה.דרך עדותם של מורי הדרך במקום .
כנרת גת ז”ל  שידעה את הארץ ברגליה, בנה אף הוא מורה דרך ובתה חטופה בעזה .
ומישל נוסבאום שכל כך רצה לחזור למשפחתו ולהמשיך הלאה בדרך, אך נחטף לעזה.
כל אחד וסיפורו מפי בני משפחה וחברים יהיה זכרם ברוך.
 
גנית פלג
מנכ”לית אגודת מורי הדרך בישראל 
 איתן ותמי – דברים לזיכרם מאת נילי (בתו של איתן)
 
איתן זיו (74) נהרג בבוקר שבת ה- 7.10.2023, כ”ב בתשרי תשפ”ד, בביתו שבקיבוץ כפר עזה תוך שנלחם בגבורה, כשניסה להגן על ביתו ורעייתו תמי פלג זיו (72) , מול מספר רב של מחבלים שפרצו לביתם. איתן היה מורה דרך והכיר כל פינה בנגב ובארץ כולה.
הוא התברך בידע עשיר ורחב בתחומים רבים ומגוונים. ייסד את יוזמת ‘מוקירים’ אשר מטרתה להנציח ולהאיר מחדש את זכרם של חללי צה”ל שנפלו במערכות ישראל לדורותיהם. אהבת הארץ והמולדת זרמה בעורקיו. לכל פינה בארצנו היה בפיו סיפור היסטורי או אגדה. הוא אהב את האדמה, ההיסטוריה והמורשת.
ערכים רבים היו נר לרגליו והתנ”ך היה הספר האהוב עליו. את שירותו הצבאי החל באוגוסט 1967. איתן היה קצין לוחם בסיירת מטכ”ל ובהמשך ביחידות נוספות בצה”ל. הוא לחם במבצעים ובמלחמות ישראל במשך השנים, וגילה אומץ לב ומנהיגות. איתן היה ממקימי החברה בישראל ופעל רבות ליצירת תוכן, משמעות והשראה עבור אזרחיה. איתן הותיר אחריו 2 בנות, אח, נכדות ונכדים.                                   
 
בהספד אותו הקריאה בטקס ההלוויה בתו נילי היא מספרת : “לימדת אותי אין ספור דברים. אמונה, חוסן, אהבה, חמלה, דאגה, קלילות, גמישות, נדיבות ועל שני דברים אני רוצה לומר לך תודה מיוחדת:
תודה שדאגת תמיד לומר – ‘תייצרי זיכרונות, אותם אף אחד לא ייקח מאיתנו.’
זיכרונות נפלאים שיצרת לי ולנו כל חיינו ילכו עימנו כל החיים. הרפתקאות, שיחות, גיחות, מדורות, בניית אדניות, סוכות, אוהלים ,מדפים, מחנות קיץ, קייטנות, סיפורי אגדות וסיפורים שבאמת קרו אבל רק אתה ידעת איך לספרם. ואפשר להתרפק מכל זיכרון, יש המון, תודה” 
תמי פלג זיו (72) נרצחה בבוקר שבת ה- 7.10.2023 , כ”ב בתשרי תשפ”ד, בביתה שבקיבוץ כפר עזה, לצד בעלה איתן זיו (74), בפריצה של מחבלים לביתם. תמי ילידת קיבוץ זיקים ותושבת קיבוץ כפר עזה.
תמי הייתה אישה חמה, אוהבת אדם, ילדים ובעלי חיים. ניחנה בלב רחב ובשאיפה נעלה לדרכי שלום. תמי הייתה אם מסורה ודואגת, וסבתא מפנקת ומלאת חום. על אף הטרגדיות הקשות שפקדו אותה בחייה, בהן מות בתה בפיגוע טרור בסיני ומות אחיה במלחמת יום הכיפורים, בחרה תמי בחיים ובהפצת שמחה ויופי.
תמי הותירה אחריה 2 בנים, נכדות ונכדים.
יהי זכרם ברוך.
כנרת גת ז”ל – כתב שלמה לוטן, מורה דרך
כנרת מורת דרך ותיקה וטובה, הייתה תלמידתי בתואר שני בחוג לגיאוגרפיה וסביבה,
באוניברסיטת בר אילן רמת גן.
 
כנרת התבלטה בידע הרב שלה ובתכונות המנהיגה בכיתה. ניסיונה הרב בהוראה ובהדרכת טיולים הביאו אותה לשמש כמגשרת וכמסבירה לסטודנטים רבים אשר למדו בכיתתנו.
 
ניסיונה הרב בטיוליה בין שבילי הארץ, הכרותה עם החברה הקיבוצית, מושבים וערי הארץ, הקלו עליה במשימת לימוד התכנון הסטטוטורי של ערים ואזורים כפריים בישראל.
 
כנרת הייתה סטודנטית דעתנית והשתתפה כפעילה מובילה בהרצאות הקבוצה.
 
זוכר אני כי בעת סיום הקורס, כתבה כנרת מבחן מעולה וציינה בו את תכנון יישובי הנגב, עוטף עזה, ואף הזכירה את אתרי קיבוץ בארי בו התגוררה.
 
בבוקר ה- 7.10.2023 נלקחה כנרת מביתה על ידי מחבלי החמאס, נגררה בין שבילי הקיבוץ ולבסוף נהרגה בקרבת ביתה בבארי.
בנה אלון, אף הוא מורה דרך הציל את בתם גפן לאחר שנחטף אל עזה. הם הצליחו לחמוק מעיני המחבלים. רעייתו ירדן רומן גת שוחררה בעסקה הראשונה ושבה לביתה. משפחתה עדיין נאבקת על חזרתה של בתה של כנרת – כרמל גת מהשבי. ידוע כי כרמל גייסה כוחות עצומים והעבירה שיעורי יוגה לנצורים במרתפי החמאס.
 
יהי זכרה ברוך .. כנרת את חסרה לרבים ..
הלל זלמנוביץ
הלל היה מורה דרך מאשדוד.
יצא לרכיבת אופניים בסינגלים שליד קיבוץ רעים ונרצח בבוקר ה-7 לאוקטובר .
גופתו נמצאה על ידי ארגון זק”א רק לאחר 5 ימים. האופניים שלו נמצאו מוטלים בשטח.
יהי זכרו ברוך.
מישל ניסנבאום
מישל בן 59, הוא עלה לארץ מברזיל בגיל 14 ולמד בפנימיית הדסים. אבא לשתי בנות, שתיהן גרות באשקלון. מישל הוא סבא לשישה נכדים. הגדול בן שבע והקטן נולד לפני כמעט 5 חודשים ומישל עוד לא זכה לפגוש אותו.  
איש משפחה מסור מאין כמותו. לפחות פעם בשבוע מגיע לבנותיו על מנת להיות עם הנכדים ולעזור לבנות שלו. מוציא את הנכדים מהגן, משחק איתם ואוכל איתם ארוחת ערב. בנוסף, הוא בן מסור לאימו שגרה בדיור מוגן, בקשר הדוק עם אחותו היחידה ודוד מדהים.
למישל חוש הומור ייחודי ונשאר צעיר גם במראה וגם בנפש. כשמגלים את גילו האמיתי נדהמים לגלות שהוא כמעט בן 60 ונראה בן 40. הוא אוהב לצחוק, להתבדח ולשגע את הנכדים שלו ואת הנכדים של אחותו. תמיד יושב איתם על הריצפה, משחק ומשתף פעולה עם השטויות שלהם. הוא קונה את מתנות היומולדת הכי שוות בעיני הילדים והמשפחה תמיד צוחקת שהיא לא בטוחה מי הילד כשהוא נמצא איתם. 
מישל מתגורר בעוטף קרוב ל30 שנה והתאהב באיזור.
למישל יש עסק בתחום המחשבים וציוד נלווה (מדפסות, מצלמות ועוד) ועובד באיזור הדרום ורוב הלקוחות שלו מתגוררים באשכול. הלקוחות שלו אומרים עליו שהוא איש שירות מס’1. תמיד עושה את המקסימום כדי לעזור. 
בנוסף, הוא מדריך כבר 7 שנים ב”שביל הסלט” בתלמי יוסף, מתנדב כנהג אמבולנס במד”א צוחר ולאחרונה עשה הכשרה כמורה דרך. בדצמבר 2023 היה אמור לגשת לבחינה המסכמת.
מישל אוהב את החיים ומנצל כל רגע לצד מחלת הקרוהן שלו. פעם בחודש הוא נוסע לבית חולים סורוקה ומקבל טיפול ביולוגי דרך הווריד.
כשהוא לא עסוק בעבודה אפשר למצוא אותו מטייל בין שבילי הארץ אם זה ברגל או עם חבורת הג’יפאים שלו, בהופעה חייה או יושב בבית קפה. הזמר האהוב עליו הוא שלמה ארצי והוא הולך להופעות שלו לפחות פעמיים בשנה. יש לו תמיד כרטיסים לכמה הופעות של זמרים או להקות למספר חודשים קדימה.
אחת השאלות הקבועות שלו כשהוא שולח הודעה לקבוצות החברים היא “מי פנוי לקפה?” מישל ידוע באהבתו לקפה ותמיד שמח לעצירת אספרסו ועוגייה. 
מישל הוא איש של אנשים, הוא החבר שכל אחד היה רוצה בחייו, תמיד שם בשביל כולם.
ביום ה7 לאוקטובר כאשר התחילה התקפת הטילים הוא יצא עם רכבו מביתו בשדרות, כדי לאסוף את נכדתו בת ה4.5 שהיתה במחנה הצבאי רעים עם אביה. בשעה זו, אף אחד עוד לא ידע שיש חדירת מחבלים. בנסיעה הזו נחטף.