השתלמות עם שי רוזן מטעם משרד התיירות  12.01.16

ניתן לעשות תצפית מניר עציון מבית הארחה או מחוץ לבית הארחה מתצפית “עין אופיר” שבימיו הוכרה עין חוד כישוב מוכר. בסוף שנות השלושים קבוצה של חלוצים צעירים שמתארגנת בכפר פינס במקום בו יושבת אולפנא כפר פינס. קבוצה זו מכנה את עצמה קבוצת אברהם ומכשירים את עצמם לחקלאות של מישור החוף  ב 1943 הקבוצה נענית לטובת התנועה הציונית ועוברת ליישב אדמה ייעודית מדרום לבית לחם. החברים עולים ושואלים מי קנה את האדמות ומסתבר שזה יהודי בשם הולצמן וקוראים לישוב גוש עציון. במקום יתפרנסו מודרניים תרנגולות ורפת ובנוסף בית הארחה במקום בו קריר ונעים.

כפר עציון לאחר  48 לא קיים יותר לעומת שאר הישובים שהקימו ישובים אחרים. התנועה הדתית הציעו להקים ישוב לאנשי חדש הוא ניר יישוב ומצרפים אליהם את אנשי בארות יצחק ועוד גרעין של ניצולי שואה וזאת כידי להקים יישוב דתי. נשות כפר עציון לא רוצות להגיע להכנה לא רוצות ואינן עולות לכאן והן מתפזרות בארץ ולבסוף יש כאן שלוש משפחות שהגיעו מכפר עציון ואחד הענפים שהקימו היה בית הארחה . באופן טבע לבי הארחה דתי מגיעים להכנה אנשים דתיים.

מבעד לעצים יושב כפר ערבי, עין חוד. יש לו כרמי זיתים זה כפר של אנשים שאינם מעורבים בעימות המתנהל בארץ בעימות הם עולים לראש ההר במסגרת מבצע שוטר משתלטים חיילי צה״ל על הישובים כאן להזכיר זה בתקופת. ההפוגה שמשתלט על ג׳בע הנסיון לא מצליח ואז מלבישים את חיילי צה״ל במדים ומתחילים לפנות את היישובים.

 

אנשי עין חוד חוזרים לגביהם לאחר המלחמה והם מגלים כי רכושם הופקד לנכסי נפקדים כי הם הלכו להרים למעלה וכעת הם חזרו. לכן נבנתה הגדרה שהם נוכחים נפקדים.

בו המשפחות מעין וד התייאשו  ועברו למחנות הפליטים בג׳נין

משפחה אחת אבו אל היג׳ה נשארה כאן על הגבעה והם בנו את הכפר הלא מוכר והם קיבלו מים מניר עציון כביש אין לכפר.

מאחר והמעבר הוא דרך ניר עציון השומר שבת כך גם הכפר הופך לכפר שומר שבת וזה הכפר שעובד על אנרגיה סולרית . החמולה הזו היא גם באבו אל היג׳ה גם בירדן.

הישוב הוא חלק ממועצת עין כרמל.

ההופכים לבלוק הצבעה בבחירות. כל ראש מועצה ניסה להכריז את הכפר מי שהכיר בהם היה פינס שזו היתה הפעם השלישית שהכירו בהם. כיום יש להם ארגזי חשמל. כיום יש כביש מסדר המאפשר גישה והפך מוקד תיירותי כל זה סביב חמולה אחת. העקרון כאן הוא לאכול תפריט מסודר במחיר קבועה.

לפני 17 שנה השטח כאן נשרף בסוכות נא לבדוק את התאריך.

אחת הבעיות בשריפות הללו הוא למשל האורן היצטרובל זרעיו בשריפה כל האצטרובל מתנפץ ואז מכל עץ צומחים ביחד עשרה. צמחים. כל שריפה יוצרת את התשתית לשריפה הבאה.

אנשי ניר עציון עוזבים את היישוב בשריפה והמסקנה שלהם היא לא לסמוך על מכבי האש הישראלי ומכנים  תוכנית במקרה של שריפה ובשאיפה האחרונה ב 2010 הם הפעילו את התוכנית . מזלם היתה שהשריפה לא הגיעה אליהם בעוצמתה.

 

אנשי עין חוד הם היו תושבי הכפר עין חוד שהיום הוא עין הוד.

 

מלון יערות כרמל

מלון זה מתחיל בשנות השלושים כאשר יזמים יהודים מחליטים לבנות עיר מתחרה לחיפה. זו תקופת שגשוג בתקופה זו, קבוצת יזמים זו מחליטה לרכוש 6000 דונם. יוצאים עם פרוספקטים לאנשי התפוצה וקבוצה קבועה מתיישבת בערוץ נחל אורן בחניון אורן לאחר שהמרד הערבי פורץ הקבוצה עולה למעלה חלק גדול מרוכשי הקרקעות היו יהודים שנספו בשואה . לאחר מלחמת העולם השני

בשנת 1939 נותנים 1000 דונם כידי להקים כביש אום 1000 דנים זה קיבוץ בית אורן. אחרי מלחמת העצמאות חלק מכספי השילומים בונים כאן סנטורים לשיקום נפגעי השואה.

ניר עציון קם בהתחלה כקיבוץ אולם בהמשך הם החליטו כי קיבוץ אינו נכון כצורת חיים והפכו למושב שיתופי .

הוא המושב היחידי בתנועת הקיבוץ הדתי.

 

אנחנו עצרנו בתחנת הדלק פז בעתלית.

אנחנו באתר מסודר

יושבים על רצפה של צריף כנראה של מחנה עבודה של כלא טול כרם תחילת שנות העשרים ועד 1940

ב 1937 כחלק ממדיניות בריטית שמרגישה אתרים בריטים למרכז הארץ.

בתקופה הבריטית כמות הכבישים היא מינימלית .

עומת זה יש תשתית רכבות כי היא מחזירה את עצמה. הבריטים לומדים כי היישוב היהודי הוא משתמש ברכבת.  עם המרד הערבי הבריטים סוללי כבישים חודרים המגיעים לכפרים הערבים. ב 1940 הבריטים יוצאים במבנה משטרות חדשות .

במהלך מלחמת העולם השניה מקיימים מגדל שמירה במרפאות והשני בצומת 1941-1942

 

מחנה העבודה בכלא: מדיניות הענישה של הבריטים אחד בירושלים במגרש הרוסים אחד בטול כרם ואחד בעכו. ישנם הרבה אסירים ולכן מחליטים הבריטים להקים לכל בית כלא מחנה עבודה שהוא מאסר עם עבודת פרך. בשליש האחרון לשהותם בכלא ייצאו למחנה עבודה ויזכו בתנאים טובים יותר. כאן זה מחנה העבודה של כלא טול כרם. האסירים כאן רובם הגדול הוא אסירים ועבודתם כאן היא חציבה.

הסלע כאן הוא טוב מאוד לחציבה ולתשתית לדרכים כבישי הסולינג. המחצבה היא בכניסה לנחל אורן המדרגות המגיעות לבזוקה ובחצי הגובה יש מחצבה . המקום השני הוא בנחל מערות.

ב 1938 מארגנת קבוצה מקומית מחתרת מקומית מבצע לשחרור אסירים מהכלא קבוצת המחתרת זו קבוצת לוח ים ערבית. אלה היו לוחמי חופש ערבים כנופיית אבו דורה בראשה אבו רמדאן הם באים לשחרר את האסירים מי שמוביל אותם זה מי שהיה כאן אסיר ד לפני זמן קצת

השייש נזכר הי סגן מפקד הכלא היה יהודי ולכן מגיעים אליו לבית והם ומגיעים אליהם הביתה ולוקחים אותם את כל המשפחה בשבי רחל חגי חגי הילד הקטן יפרח רץ והסתתר אולם לאחר שראה שלקחו את הוריו הוא רץ וביקש שלא ישאירו אותו לבד. ימים מספר לאחר החטיפה שומר בקיבוץ העמק שומע קולות מהחורשה ומשם יוצאת רחל וחגי ויפרח מבין השיחים היא לא יודעת מה עלה בגורל ההורים. לאחר מספר שנים 1962 עיתונאי הישוב בפרלמנט ברשל״צ ניגש למפכל המשטר ודורש מהמשטרה לחקור.  שלמה בן אלקנה מקבל ת המינוי הוא בן בן לעדה מרכז אירופאית. הוא קדמאי. והוא הוא דובר את השפה הערבית כי הוא היה מפקד המשטרה בואדי ערה. הוא מתחיל בוואדי ערה.

מספרים לו כי הם ירו במשפחה. מעלים אותו לחורבת חולון ושם מראים לו את הבור חופרים ומוצאים שרידי שלדים ומוצאים מספר כפתורים של בגד . שלמה אלקנה מתעד את האירוע בספר סיפורה של חקירה.

 

חגי נהרג בפשיטה האוטובוס בתל אביב.

השלט הוא כתוב בצורה אינפלטלית. נגיע אליו בהמשך.

המגדל : יש מגדלים כאלה סביב חיפה והטענה היא כי כאשר תהיה ההצצה איטלקית על מפרץ חיפה אז הם יפריחו עשן ואז זה יבלבל את הטייסים האיטלקים. השיח עם פחים וורודים אם נחולל צטרא וטרודה הוא אחד הצמחים הפחות מוכרים אך היותר ריחניים מוסיפים לחמין של שבת.

 

אנחנו ל גג בתו של לזרוביץ

חפש חומר על יפרח.

 

כאשר שלמה בן אלקנה בודק עוד מקרי חטיפות ומגלה על חטיפה דומה מאוד בגבעת עדה שלושה חודשים קודם שני בני משפחה ופועל דוד פרנק שהגיע לקבוצת עדה מקבוצת אברהם מכפר פינס.

כשחזרו כםר עציון לכפר עציון עט שלט גדול והתברר כי דוד פרנק נהרג עשר שנים קודם בתאור שנכתב.

הכנופיה עשתה שמות נוספים

 

 

אנחנו בעתלית בחורשת לימור

מאחר ויש בוץ עשינו עיקוף קטן השמורה נקראת שמורת קרתא. זה כנראה. לא שם המקום קרתא זה עיר קרת אולם בספר יהושוע כתוב  ״ את קרתא חישוביה״. בנמל עתלית יש שרידים של נמל פיניקי מהתקופה הפרסית מקורות מהתקופה אינם מזכירים עיר במקום הזה כעיר.

התיאו הריון הוא תיאור של הנוסע מבורדו 333

בתל מגדים נעשו חפירות ונמצאו שרידים של אורות

אז אם כך יש כאן אבנים ועל אח הבנים יש עיגול בחריצה וצורה של כסא שזה העיגול הוא ע והכיסא הוא ת הוא ראשית של שמות פיניקים וכנראה רומז על תליה ולכן יש לשער שהישוב הוא עתלית,  השם עתלית מגיע לראשונה בתקופה בעיות מנית. האותיות ״ע״ ו ׳ת׳

המחצבה היא מחצבה פיניקית ששימשה לבניית העיר .

הכתובת הפניקית מעידה על המחבצה הפיניקית.

 

יש לראות את הבדלי הגבים ברכסים הדרומי מול הצפוני. בעונת הסתו יש כאן ריכוז של חצבים גבוהה.

 

שוב פעם להסתכל על הפרש הגבהים ברכסים כאן ומדרום. עברנו מערת קבורה ורואים גם קיר טבעי. אם כך אחרי התקופה הביזנטית מורידים את כל הרכס ומוצאים כמות גדולה של אבן ומתוך מודעו משאיר את מערת הקבורה

. המעבר שעברנו הוא מעבר דרכים ועל מעבר הדרכים בנו מבצר יש כאן תשתית של מבצר חלק חצוב. בתקופה הצלבנית באופן חלקי התחילו לחצוב כידי לאפשר את המגדל המגדל נקרא מבצר דהטרטאה המבצר החצוב.

המבצר אם כך הוא מבצר שנחצב מהסלע. המעבר היה למרגלות הרכס ממערב ראה את השחזור המוצע בויקיפדיה

חפירות של ג׳ון , יש מערכת של בורות מים תעלות. יש חצר עם שקתות זה מבצר טורקס עם תוספת זה מונולית. זה תחילת המאה העשירית 1104

 

החרוב יש לשים לב הגזע בצד אחד והצמרת בצד שני זו צורת הדגל למקום שיש בו רוחות חזקות ויוצר את צורת המשולש.

אנחנו על המבצר שיותר נכון לקרוא לו מגדל שמירה שנבנה על גבי הסלע.

הבריטים בשנות השלושים חוצבים כאן כמויות מטורפות של סלע כידי לבנות את נמל חיפה.  על הגבעה למעלה עושים בריכת מים שם היום זו התצפית ולכן מקבלים מים כל מרכיבי החפירה.

תצפית מזרחה על הרכס עין חוד ניר עצמן באמצע ואת ימין אורד ברקע דלית אל כרמל

נחל אורן והמעלה ישוב שהיה נסיון נקרא גבעת וולפסון.

על הרכס בית אורן מגדל האוניברסיטה זו החזית שנשרפה בשריפה ב 2010

מצד צפון יש שרידים מהתקופה מהתקופה הצלבני.

תצפית מערבה מפרץ עתלית

בחלקו הצפוני של המפרץ מבצר צלבני  ועיר פיניקית בתוך הים שרידים של כפר נאוליתי נמצא באר מים בנויה ומעגל של אבנים עומדות דרומה הוא מפעל המלח של עתלית מיידצרים מלח ע״ י אידו כיום זה של של שרי אריסון. למטה מבנה צבאנבריטים מחנה המעפילים עתלית.  דרומית לנו המשבה עתלית א 1903

 

מחנה המעפילים עתלית

 

מוקדש ל 14 שנים של תקומת הישוב. המחנה כאן שוזר שני סיפורים השואה ותקומת ישראל. האתר מקדש היום להעפלה 1934  עד 1948 למרות שהגבולות התאריכים הם לא ממש מדוייקים. כשמדברים על ההפלה מדברים על עולים שמגיעים לישראל בתקופת הבריטי הבלתי לשאלתי. מי שמגיע בתקופה הבלתי לגלית בתקופת המנדט  .

ב 1934 הסיפור מתחיל מתנועות הנוער באירופה .  הסיפור מתחיל עם הספרים הלבנים בהם יש הגבלה על העליה לישראל ההתארגנות מתחילה דווקא בתנועות הנוער באירופה הם מצטרפים לחוות הכשרה בגלל מגבלות עלייה הם מחכים ומחכים ובשלב מסויים הם חוזרים לבית אבא. ביולי יוצאת האונייה הראשונה . בית״ר מוציאה אוניה מיד לאחר מכן. עד 1939 מדובר על מספר קטן של אוניות האנשים שמגעים לא תופסים אותם. נקודת המפנה הוא ליל הבדולח בנובמבר. 1938. ליל הבדולח גם אנשים שלא היו היו כל כך ציונים מגיעים לא״י זאת משום שאף אחד לא מסכים לקבל את הפליטים בכמויות גדולות.

הטפטוף של המשוגעים ליניין הופך לזרם קבוע וזה המצב בשנים הראשונות של המלחמה התקופה של עד 1937 מדובר על אלפים בודים. עד פרוץ המלחמה הערכות הם כ 40 אלף פליטים שמגיעים.  בשנים הראשונות של המלחמה מגיעות כמה אוניות של מעפילים הבריטים בונים את המחנה ב 1939. ונפתח בינוא 1940 העולים הראשונים שמגיעים עם האונייה אוריון הם הפליטים הראשונים שמגיעים הנה. בשנים הראשונות התנאים כאן הם תנאים מאוד קשוחים.  בשנים הבאות קשה לצאת מאירופה. הסיפור של פרומה טובעת מול חופי טורקיה ומתוך. 700 מעפילים. רק איש אחד ניצל . יש העפלה גם בדרכי היבשה דרך סריה לבנון.

בשנת 1945 הופך לשטפון משנת 1946. עד 1948  75 אלף פליטים מגיעים לארץ , עם סיום המלחמה אסירי מחנות הריכוז. שפוגשים את האמריקאים ששחררו אותם הם יוצאים לעולם לא מוכר זר אחר. הרבה אנשים מחליטים לחזור  הביתה. אולם הבית איננו עוד ואו הבית בידי פולשים הרבה אנשים מבינים שאין להם מה להישאר באירופה וכך הופך היעד להיות א״י וכך תנועות הנוער כמו אבא קובנר מפתחים רשת שלמה של מבריחים שמטרתם להעביר את הניצולים בנתיבים שונים.  כשמגיעים לאיטליה או צרפת הם עולים על אוניות שאורגנו על ידי ארגון המוסד לעליה ב׳ רוב האוניות נתפסות על ידי הבריטים יש אולי כ 12  אוניות שמצליחות להיכנס ארצה. את העולים  כ 15 אלף איש שולחים למחנות המעצר בקפריסין.   ראה את אביבה חלמיש עם הסיפור של אקסודוס.

 

מרכז המבקרים מלח הארץ

באוקטובר קוצרים את המלח זו קצירת המלח השנתית והיחידה במקום מעבר לכך מקבלי כאן מלח במקומות שונים בארץ והמפעל משמש לאריזת המלח

כל ייצור חי זקוק למלח

המלחהוא המקרר של פעם.  הוא  חומר עתיק כבר לפני עשרת אלפים שנה גילו את המלח והוא בעיקר חומר משמר טבעי.

 

התכונות הנפלאות העניקו למלח תכונות נפלאות

אין פג תוקף למלח

 

יש גם מלח צבעוני אבל זה מוצר אילת.

שהוסיפו לו תבלינים וכ׳ יש גם מלח פחם למלחי באילת.  יש תכונות רפואיות. מלח מושפע מכל המינרלים מלח הוא חומר שקוף  המלח שמגיע לכאן אינו בעיקר מים המלח. כתוצאה מתהליכי התייבשות בים המלח המלח שוקע למטה ומתגבש.

המלח מתגבש בשכבות.  כאן המלח מתגבש לכדי 20 מס׳ בבריכות באילת זה מגיע עד 80 סמ׳.

הייצור המלח הוא על ידי אידוי טבעי. מהים התיכו מיצרים מלח, ומהים האדום

עד שנת 1976 ארזו את המלח כאן בעתלית לאחר מכן רוב האריזה היא כאן

 

היום בעולם יש יותר מ 14000 שימושים במלח.

 

שייך בוראק ביקור על הגבעה.

 

 

מערות קבורה על הרכס בורות מים גתות ושרידים של ישוב מהתקופה הרומית ביזנטית כנראה מגדל מלחה  עוד ישוב פיניקי והוא בספרד שנקרא מלחה הוא מלגה שלא מבטאים את ה״ח״

הגבול הצפוני של קיסריה במקורות ובברית דת חוסן הוא מגדל מלחה.

 

הגענו במעלה הגבעה לבית קברות ארמני. הסיפור : יש פה קבר שיח ראינו אותו מהכביש שמו השיח בורקא.

כנראה אדם מקומי שנקבר וסביבו נבנה מבנה והפך לקדוש והמסורת קושרת אותו עם שיח אברי והמסורת קושרת אותו עם ברק בן אבינועם.

נקודה נוספת שדרת הדקלי לים הים יש גשר אבן על נחל מערות ויש את הפרצה ברכס הכורכר ועל הכביש הראש כחלק מסדרת גשרים שנבנה ב 1898  וזה כחלק מסדרה של גשרים שנבנים לכבודו של הקיסר ונסיעתו בתוואי הזה עד ליפו ומשם למקווה ישראל ומשם לירושלים. הדרך הלכה במקביל לכביש של ימינו .

ב 1924 קבוצה של פליטים ארמנים חלקם ניצולי השואה הארמנית שנדדו והגיעו לסוריה הגיעו לא״ י ומתיישבים על אדמה כאריסים ומקימים כפר קטן של אריסים ארמנים. בשולימהכפר מקימים בית קברות קטן ואילו ב 1940 העל הקרקע בורח ללבנון הארמנים לא משנים את ההנחה המוטעית ורק בשנות השמונים הארמנים עוזבים את המקום בהסכם. הדור הצעיר ממשיך לנסות לקבוע הוכחו. על נחלתם והם משפצים מניחים קברים . השלטונות מבהירים מיד כי מעבר לשני הקברים הללו המדינה לא תיתן לשקם שום קבר נוסף כי השטח הוא אינו שטח ארמני ולכן אינם יכולים לעשות שום דבר בקרקעות המדינה. הסיפור הארמני בארץ ישראל הוא מאוד רגיש הוא מתחיל  1915 הארמנים נרדפים על ידי האורכים ונטבחו  כנראה 300 אלף ארמנים. מדינת ישראל בגלל הקשרים עם תורכיה התעלמה מהשואה הרמונית.

בעקבות אוניית המרירה נוצר הסכסוך עם תורכיה  הארמנים ניצלו את הסכסוך להעלות את המודעות.  ב 200 2 היה טכס הדלקת נרות ועלו נציגי ובתור נציג הרוסים הגיעה אחות מהרוסים נועה מבול יאן ולהדליק נר בשם הרפואה וכל אחד כותב את נוס הרפואה היא כתבה טקסט והזכירה את השואה הארמנית צונזרו את הנאום.

 

חוזרים לעתלית לכביש העוקף. עוברים דרך פסל הנשים המקוננות.

 

ב 1217  כאשר המלך הצלבני שקוע בעסקיו הוא מחליטים המסדר הטמפלרי להקים מסדר שבו הם יוכלו לקיים את המבדר ללא הפרעה.

 

הטמפלרים מנצלים את העובדה שהמלך אינו נמצאת ובונים כאן מבצר כאשר יש כאן שלוש בעיות : כוח עבודה, כסף שנעזרים מעולי רגל,  חומר הבניה נמצא כאן בשפע כי אנו נמצאים בשרידי עיר פיניקית, כסף נמצא ממטבעות שמצאו כאן ונמכרו אותם שערך כספי ולא ככסף ממש.

קם כאן מבצר צלבני הקיר כיום הוא 34. מטר היו מעברים תת קרקעיים זה מבצר שמסביבו מתפתחת כנסיה יפה וזה כולל גם את בית קברות שקבורים כאן 1400 עד 1700 קברים

המבצר בעתלית היה המבצר האחרון הארץ ישראל אנשי עתלית יוצא באוניות ללב הים לוקח למוסלמים הרבה זמן להבין שהמבצר נטוש ושמור בצורה נהדרת . המבצר שמור כך עד שנות השלושים אז המנדט הבריטי שולח לכאן לעשות חפירות והחוק הוא לא לוקחים שום דבר מהאתר והבריטים מקימים מוזיאון רוקפלר ובכל אתר מוזיאון כך גם בעתלית נמצא ליד עץ האשל ונקרא בית השומר. יום אחד מגיע הנציב ווקופ  ואומר שאת המוזיאון והסביבה מהפכות את המוזיאון והסביבה לביתו של הנציב . ב 1937 יש את מחנה הנציב בעתיד ושולחים לכאן שומרים  ואחד מהם יהודי בשם מרדכי שוורץ השני חורי מיד נזעקים אנשי משטרה למקום ופוגשים את שוורץ ומספר כי תקפו אותם והוא ייצא ורדף אחרי היורים כשהוא חוזר הוא מוצא כי חברו חורי נורה בחקירה הבריטים מגלים כי שוורץ ירה בחורי מעמידים אותו למשפט הפרקליט הוא חוטר יישי.   בית המשפט דן את שוורץ בתליה ומגישים ערעור. באותו יום בו היתה התקיפה על משפחת לזרו ביץ היה הארוע של שוורץ וחורי. מרדכי שהיה דתי היה איש ההגנה ונקבר בקבר . בשנת 1977 היתה סדרת בולים שהנציחה את עולי הגרדום, כולם היו עולי עולי גרדום ימניים ומרדכי שוורץ הונצח כעולי גרדום שמאלי.