השנה יחד עם חברינו מורי הדרך אשר נפלו ב-7 באוקטובר, נפל גם סרן שילה הר אבן, בנה של היועצת המשפטית של האגודה, עורכת הדין אינגריד הר אבן.
היום חזרנו ממפגש היזכרון שנערך בפני תלמידי כיתות י”ב בגימנסיה העברית בירושלים, שם למד שילה.
“ביום העצמאות הבא אגיע לבית הספר לדבר עם התלמידים” כך הבטיח שילה בשנה שעברה.
השנה שילה עצמו לא הגיע, אך המילים, הסיפורים ושיר שנכתב עליו ע”י הוריו, משפחתו, חברתו, חבריו ומוריו הותירו את כולנו בדממה ובהצדעה מלאת יראת כבוד.
ילד בן 25, מפקד, אדם ומנהיג מלא ערכים.
אהבת האדם לא נפלה מאהבתו ומחויבותו לארץ הזו .
כבר בילדותו עם הכריזמה המטורפת ידע לסחוף אחריו אחרים.
בצבא התקבל לפרוייקט “גדעונים”, תוכנית המלווה מפקדים צעירים ומכשירה אותם לתפקידי פיקוד והנהגה בצבא ההגנה לישראל, ושילה היה כזה.
מנהיג לחייליו, מדריך לחיים, אך לא פחות גם מפקד קשוח. את שדרש מעצמו חייב את חייליו ולרגע לא שכח להיות לצידם כאשר נזקקו לו.
אמרה זאת היועצת שעבדה בבית ספרו: “שילה היה מגיע אלי לא בשביל עצמו, אלא על מנת להסב את תשומת ליבי לאלו הזקוקים לעזרה. הוא לא ידע פחד , ואתגרים לא עצרו אותו, כך היה מילדותו.”
חברו העיד: “הפחד של שילה היה מסרטנים… ושילה כמו שילה, בדרכו המיוחדת החליט שבכל פעם שיפגוש אחד כזה ישא אותו ממקום למקום ככה בידיו ואת הפחד.
ככה התגבר, תמיד אל מול האתגר, לוחם בכל רמ”ח איבריו , אך גם איש של עומק וערכים לא פחות “תרבות מנצחת מלחמה ” היה המשפט השגור בפיו וכך עשה : חינך, הכשיר ולימד את חייליו. לא רק חיילות, אלא גם משמעות. ככה ידעו מהי אהבת מולדת וככה יבינו את גודל האחריות.”
ב-7 באוקטובר נלחם שילה בגבורה עם חייליו אל מול חבורת פולשים אכזרית שלא היססה לשחוט ולרצוח. שילה, יחד עם חבריו לנשק, בלם את התקדמותם בכמה מן הישובים באיזור, בינהם קיבוץ סעד.
כאשר שמע בקשר כי הסמח”ט נפצע, מיהר למוצב לקחת פיקוד ולסייע לחייליו.
שם בקרב יריות של מעטים מול רבים , נפל יחד עם חמישה מלוחמיו.
משפחתו נבחרה להדליק ביום עצמאות זה משואה בשמו ובשם חבריו.
יהיה זכרו ברוך.
אינגריד ובני, נבו ואיתם, בדרך בה אתם מנציחים את שילה אתם גורמים לו לחיות בלב של כולנו ובכך ימשיך שילה להיות דוגמא ומופת.
ולנו לרצות להיות ראויים לו.