מאת: צילה גרא
נולדתי במושבה היוונית בירושלים. הרב יתהו – מי מכיר? מי יודע? הרב יגיבו : אין כזו… ואף יפסקו: טעית, יש רק מושבה גרמנית בירושלים! ואני עונה להם: אהה, אז זה “דבוק” אליה…
כן, ככה אנחנו ילידי ירושלים מסבירים איך למצוא מקום.. כי אנחנו הירושלמים לא רק אומרים מאאתיים, משחקים באג’ואים ושק קמח והלמבוליק ויש לנו אבו לילה (שד) והמון חתולות (כי בירושלים אין חתולים, יש רק חתולה בן וחתולה בת..),
כן ככה אנחנו מסבירים איך למצוא מקום: ” ליד המשביר הישן”, “דבוק למלון המלכים”, “מול טרה סנטה” וזה כי אנחנו לא יודעים או זוכרים את שם הרחובות. ירושלמים, נו..
ואחרי הקדמה כזו אספר שנולדתי במושבה היוונית, זו הדבוקה לגרמנית. הייתה לי שם ילדות נפלאה, היינו כמו “כפר בתוך העיר”, עם הווי מיוחד, ממש צ’כונה. אחה”צ, כמו שאומרים נכדי, “בלי סמארטפון, טאבלט וטלוויזיה – בטח היה משעמם נורא” ואני עונה “להיפך, היה מעניין וכייפי “.
עם כל ילדי השכונה – רצתי, שיחקתי, נפלתי, צחקתי ועשיתי שטויות, המון שטויות…לא אספר עליהן כאן כי היריעה לא תספיק. נותקתי מהשכונה בגיל 11 כשהורי נאלצו לעבור דירה בשל מחלת אבי ובשבילי נגמרו “החיים הטובים”. עברנו למרכז העיר, המלך ג’ורג’, תנועה סואנת יום וליל, מצעדי עצמאות, פייפלה ורוזלה הקבצנים והגימנסיה רחביה והצופים… שום דבר לא דמה יותר לחיים שנשארו מאחור, במושבה היוונית.
שנים חלמתי לחזור לגור שם יום אחד אך זה לא קרה. ומאחר והחלום לא התגשם אז החלטתי לכבוד יומולדת עגול (לא מגלה את הגיל…) לתת לעצמי מתנה – לחקור את השכונה כמורת דרך, להגיע לכל פינה, לחפש פרטי פרטים ו”להעלות באוב” את זיכרונותיי. בקיצור- הכנתי “טיולדת”, טיול לכבוד יום ההולדת, מתנה לעצמי. הזמנתי את משפחתי ואח”כ את חברי לסיור בעקבות המושבה המופלאה וילדותי שלי בה. מעבר לתחקיר המעמיק ,להתרפקות שלי על העבר ולשיתוף בסיפורי ילדות שלא נשתכחו, חשתי שסופסוף סגרתי מעגל. ואז אמרו חברי – הסיור היה מרתק אז למה לא לחשוף אותו לאחרים? שוכנעתי ומזה כשנה שאני מקיימת אותו על הסיפור שלו ועל הפאן האישי שלי. וכך נולד הסיור: “המושבה היווניית שלי – ערש ילדותי בירושלים עירי”.
