לצמחים רבים אמצעים שונים כדי להתגונן בפני רעיית יתר, טפילים כאלה ואחרים ועוד.
אחד האמצעים להגנה בפני רעייה היא הגנה פיזית: קוצים צמח מסוים המשמש בצורה זו של הגנה היא הסירה הקוצנית, עלי האלון ועוד..
סוג הגנה נוסף הוא חומרים כימיים או בלשון אחרת רעלים כאלה ואחרים הגורמים לחיות שונות להימנע מאכילת הצמח. צמחים המשתמשים בסוג זה של הגנה הם כל הצמחים של הבתה המכילים בעלים חומרים נדיפים שהם למעשה חומרי חיטוי מקבוצת הפנולים: קרזול, ליזול קרבכול ועוד. דוגמא לצמחים כאלה הם האזוב הקטלה החריפה, זוטה לבנה, אורגנו ועוד.
צמחים אחרים פיתחו חומרים נוספים על בסיס הפנולים ויצרו מהם שרשרות ארוכות של פנולים שנקראים טנינים (tannins). חומרים אלה נמצאים בהרבה צמחים אם בעלים, בגזע או בפירות. מטרתם למנוע פעילות של מיקרואורגניזמים ופטריות שיכולים לגרום לריקבון או טפילים אחרים שעשויים לתקוף את הצמח. הטאנינים אחראים על הטעם שנוצר בפה כאשר אוכלים פרי בוסר דוגמת בננה או אגס לא בשלים. הם נמצאים גם בכמות רבה באפרסמון ובחרובים.
אחת מתכונות הפנולים והטנינים היא להיקשר לחלבון ולגרום לו שינוי מבני או בלשון מקצועית דה-נטורציה. תכונה זו גורמת לכך שאצל אנשים מסוימים (בעיקר עם בעיות כיב קיבה) אכילת יתר של אפרסמון למשל יכולה ליצור בעיה של סתימת מעיים…
הטנינים כאמור אמורים להגן על הצמח מפני התקפה של מק”א או טפילים אחרים.
באלה ובאלון ישנה כמות לא מבוטלת של טנינים בגזע ובעלים. כאשר כנימה מנסה להטיל ביצים על עלה של אלה ארץ-ישראלית העלה יוצר תגובה מידית וכולא את הביצים תוך יצירת עפץ שהוא מעין קופסה שבה נמצאים ביצי הכנימה אילו אינם יכולים להתפשט הלאה בצמח. העפץ מכיל בין היתר כמות רבה של טנינים שכאמור אחראים לתחושת טעם מיוחדת של פירות בוסר כמו גם של הטעם של יין אדום בעיקר.
טנינים הנמצאים ביין מקורם בזגים או קליפות הענב שאמורים להגן על הפרי כשם שהעפץ של אלות ואלונים עושה זאת וכן גם בגזע עצי אלון שמהם בנויות חביות בהן מתישן היין. לכן לטעם והתחושה שיוצר היין בפה קוראים עפיצות, על שום הטנינים הנמצאים גם בעפץ וגם בגזע עץ האלון ובקליפות הענבים.
בימי קדם היה שימוש לעפצים. מעיכה של עפץ וערבובו במים נתן חומר שחור ששימש כדיו לכתיבה. מגילות ים המלח כתובות על בסיס דיו כזה שהוסף לו שרף עצים כדי להדביקו למגילה או לקלף עליהם כתבו. בימי בית שני הוסיפו גם חומר נוסף כדי לקבל השחרה נוספת לדיו. כיום כדי להפיק דיו שחור מעפצים מוסיפים גופרת נחושת לתמיסה עם העפצים הטחונים.
מטחינה של עפץ של אלון התולע היו מפיקים חומר בעל צבע אדום בזכות הכנימה שנמצאת שם והעניקה לתמיסה את הצבע האדום. כנימה זו נקראה גם תולעת השני. הצבע היה חשוב היות ושימש בקודש לצביעת אריגים בבית המקדש, פרוכות וכן חלק מבגדי הכהן הגדול.
הטנינים משמשים גם בתעשיית העור. בזכות תכונתם להיקשר לחלבון הם משנים את תכונותיו כנ”ל וע”י כך גורמים לו להיות רך יותר.
כנ”ל בעצי אלון יש ריכוז לא קטן של טנינים ותכונה זו הייתה ידועה בימי הביניים ואפילו קודם באירופה.
שמו של עץ האלון בגרמנית הוא tanna או tana. העובדים שעיבדו עורות בתקופות אלו והשתמשו בעצי האלון לצורך כך נקראו באנגלית tanner או בצרפתית tanneur כלומר מעבדי עורות בזכות אותם טנינים שבגזעי האלונים. בארץ השתמשו יותר בעץ אחר המכיל אף הוא ריכוז גבוה של טנינים הוא אוג הבורסקאים או בערבית סומאק על שום פירותיו החמצמצים המשמשים ברפואה עממית נגד בעיות מעיים בזכות אותה תכולת הטנינים.
