בסוף החודש הזה (31.3.2023) נציין 100 שנה להולדתה של מלכת הזמר העברי שושנה דמארי.
שושנה נולדה ב-31 במרץ 1923 בעיר בשאר שבמחוז דאמר בתימן, עלתה בגיל שנה וחצי עם משפחתה לארץ והם השתקעו בראשון לציון.
שושנה התפרסמה כבר כנערה, כזמרת מוכשרת, שחקנית קולנוע ותיאטרון והופיעה בפני יהודים גם במחנות המאסר בקפריסין שם ריגשה את כולם בשיר “הבייתה הבייתה”.
ב-1943 התקבלה לעבוד כשחקנית בתיאטרון ריוייו שנקרא לי לה לו – אותו הקים הבמאי משה ואלין.
את השירים לתיאטרון כתב עבורה נתן אלתרמן והלחין משה וילנסקי.
ב-1945 עלתה בכיכובה של שושנה הצגה שנקראה “ראיון בלי לה לו” ובו היא הופיעה על הבמה עם חמור מחופש והיא שרה לו את השיר “גמליאל” שהיה שיר הנושא העיקרי של ההצגה.
במהלך החזרות וההכנות להצגה הביע ואלין הבמאי חשש שהביצוע יהיה כל כך מוצלח, שהקהל יקרא לה חזרה לבמה להדרן, ושאל את אלתרמן אם יש לו שיר להדרן?
אלתרמן חיפש במגירה ומצא שיר שכתב כמה שנים קודם שלא הולחן, הוא מסר את המילים לוילנסקי שהלחין אותם באותו יום. והשיר היה מוכן להדרן.
והנה בהצגת הבכורה עולה נערה יפיפיה בת 22 על הבמה ושרה את השיר: “חמורי גמליאל”. הקהל הנלהב קורא לה לחזור ושושנה שרה את השיר הלא מוכר שהיה מוכן עוד קודם למקרה שיבקשו ממנה לחזור.
היא מבצעת את השיר והקהל נשאר בהלם מוחלט, כולם התאהבו בשיר החדש וקראו לה לחזור להדרן עוד 3 פעמים.
השיר החבוי במגירה זוהה עם שושנה כל חייה והוא נקרא: “כלניות”.
כלניות
שושנה דמארי
מילים: נתן אלתרמן
לחן: משה וילנסקי
הערב בא, שקיעה בהר יוקדת
אני חולמת ורואות עיני:
הגייאה נערה קטנה יורדת
ובאש כלניות לוהט הגיא.
את הפרחים לצרור היא תלקט לה
ובשבילים המתכסים בטל
אל אמא היא נחפזת וקוראת לה:
הביטי מה הבאתי לך בסל!
כלניות, כלניות,
כלניות אדמדמות אדמוניות
כלניות, כלניות,
כלניות מטוללות חינניות.
שקיעות בהר תבערנה ותדעכנה
אבל כלניות תמיד תפרחנה
סופות לרוב תהמנה ותסערנה
אבל כלניות תמיד תבערנה
כלניות, כלניות…
שנים עוברות שוב השקיעה יוקדת
הנערה גדלה יפתה בלי די
היא אל הגיא עם בחיר ליבה יורדת
ושוב כלניות פורחות בגיא
מושיט אליה בחיר ליבה ידיים
והיא צוחקת וטלולה מטל
אליו לוחשת בין הנשיקותיים
הבט נא מה הוספתי פה בסל
כלניות, כלניות…
שבועות האהבה הוי תשכחנה
אבל תמיד כלניות תפרחנה
כי השבועות כלות כמו עשן הן
אך רק כלניות תמיד אותן הן
כלניות, כלניות…
שנים עברו, שקיעה בהר יוקדת.
הנערה כבר סבתא, ידידי.
הנה כבר נכדתה לגן יורדת
ושוב כלניות פורחות בגיא.
וכשקוראת הנערה אליה:
“הביטי סבתא מה הבאתי לך,”
מצחוק ודמע זוהרות עיניה
והיא זוכרת שיר מזמור נשכח:
כלניות, כלניות…
כן, הדורות באים חולפים בלי גמר
אך לכל דור יש כלנית וזמר.
אשרי האיש אם בין סופות ורעם
פרחה הכלנית לו, לו רק פעם.
כלניות, כלניות…