מאת: גנית פלג- יו”ר האגודה
השבוע אנו מציינים יום השואה. וכבכל שנה כולנו עוצרים לרגע מהמסע המטורף של היום יום שלנו.
האמת שזה לא שאנחנו עוצרים בעצמנו אלא שהכל נעצר. וכמעט שיוצא לי לומר טוב שכך, שכן עצירה זו שכמעט נכפת על הציבור היא דבר הכרחי. הכרחי בשביל הזכרון שנהיה ראויים.
כולנו נעצרים על מנת שנישבע לספר הלאה את סיפורם של אלה שקולם אבד לעד, נעצר על מנת שנהיה ראויים.
לנו החובה והאחריות כבני אדם, כקהילה וכעם לעמוד דום איתן ולומר לא עוד.
בין תוכניות הטלוויזיה שצפיתי בהן היה סיפורם של קבוצת הרופאים שפעלה בגטו ורשה, אלו החליטו בצד עבודתם בטיפול ובליווי החולים להקים בי”ס לרפואה שיכשיר צעירים למקצוע הרפואה.
הם עשו זאת למרות שידעו היטב כי הסיכוי לשרוד הוא קטן ביותר אך החליטו להילחם על החיים. כאשר הבינו שהרעב הוא האויב הקשה מכל עבור תושבי הגטו החליטו לבצע מחקר על הרעב והשפעותיו על גוף האדם.
המחקר החל בפברואר 1942 ונמשך כחמישה חודשים עד להפסקתו עם תחילת שילוחי האקציה הגדולה ב-22 ביולי באותה שנה. את המחקר הוביל, ישראל מילייקובסקי, ראש השירות הרפואי בגטו, הוא נחשב למחקר המקיף ביותר שנערך אי פעם בנושא השלכותיו של הרעב האנושי.
כאשר הבין הצוות הרפואי כי הנאצים עומדים לבצע אקציה ולפנות את כולם אל טרבלינקה ,הוחלט להחביא את כל מימצאי המחקר בתוך כדים שהוטמנו מחוץ לגטו .לאחר המלחמה נחשפו הדפים ונכרכו יחד לספר שפורסם ב-1964.
חלק מן הרופאים ניצלו שיקמו את חייהם לאחר המלחמה הקימו משפחות והיו עסוקים בעבודתם. עד שבאופן מקרי שמע על כך רופא קנדי יצר קשר עימם והקליט את השיחות עמם.
כל המשתתפים בסרט הלכו לעולמם אך צוואתם נשארה איתנו לעד וכפי שביטא זאת ד”ר ישראל מילייבסקי בהקדמה לספר שחיבר :
“ודברים אחרונים לכבודכם, הרופאים היהודים: מה אומר ומה אדבר, עמיתיי האהובים וחבריי לסבל איבר אתם מגוף כולנו. עבדות, רעב, גירושים ומוות בגטו שלנו היו גם מנת חלקכם. אתם בעבודתכם נתתם תשובתכם לתליינים:
non omnis moriar (לא אמות כולי)
ד”ר ישראל מילייקובסקי, מחלת הרעב – עבודת מחקר שנעשתה בגטו ורשה בשנת 1942 היתה למחקר הגדול והחשוב ביותר שנעשה בעולם על הרעב.