מאת מורה הדרך מועד מעוז
הנוסע ברכבת בתקופת הקיץ בקו העמוס בית-שמש – תל-אביב, יבחין בלא כל קושי בהבדל משמעותי בין הגידולים החקלאיים שמדרום למסילה לכל אורך הדרך מבית שמש, או ליתר דיוק – מהמושב ישעי ועד להיכן שהייתה תחנת הרכבת ההיסטורית “וואדי סארר” – או – נחל שורק, ולבין מרבית השדות שמצפון למסילה. מדרום – פרדסי הדרים רב שנתיים, הללו ש”עברו דירה” מאזור מושבות יהודה דרומה ומזרחה. ואילו מצפון למסילה שדות נרחבים שבתחילת הקיץ מראם משובב נפש ברעננות ירקותם, ואילו בהמשך הקיץ, הם פורחים תחילה בפריחה לבנבנה – צהבהבת, ותוך שבועות ספורים הם מתמלאים בצרורות צרורות לבנים “נשפכים” של צמר-גפן, ואילו השדות הולכים ומשנים את גוונם מירוק ללבן. הללו הם כמובן שדות הכותנה הנרחבים שמגדלים בדרך כלל חקלאי הקיבוצים, אם לאורך המסילה כי אז חקלאי צרעה וקיבוץ הראל ובהמשך – קיבוץ נען, בואך רמלה. ואילו במרחבים האחרים, אם מרחבי לכיש או מרחבי עמקי הצפון, החקלאים האחרים המתמחים בגידול הייחודי הזה.
אז מהי ומי היא הכותנה? הכותנה היא צמח ממשפחת החלמיתיים שאליה שייכת גם החלמית, עליה כבר סיפרנו – הלא זוהי ה”חובזה” הזכורה לטוב מתקופת המצור על ירושלים, כמו כן שייכת למשפחה זו גם הבמיה המגיעה לשולחננו. זהו צמח הזקוק לקרקע עמוקה וכן לחום ולמים רבים, שעל כן, אקלים הארץ מתאים לגידולו וכן הקרקעות בעמקים. לגידולו עוזרת העובדה שבארץ משקים את הכותנה במי קולחין המופקים תוך כדי טיהור מי הביוב שבהם לא ניתן להשתמש לגידולים של פירות וירקות אחרים. המגדלים דואגים במשך הקיץ להשקות בדרך כלל בהשקיית טפטוף את שיחי הכותנה ההולכים וגדלים וזקוקים אז למים רבים, וכן, ללוות את גידולם במלחמה מתמדת במזיקים העשויים לפגוע ביבול הסופי. ואז, לקראת סוף הקיץ, כאשר מחליפים את הפרחים סיבי הכותנה הלבנים, נמשכים צינורות הטפטוף החוצה מהשדות מבין שורות שיחי הכותנה, ומגולגלים על גלגלי מתכת גדולים שגם בהם ניתן להבחין בשולי השדות.
אז, נראה כבר בעיצומו השלב בו מתחלפת הפריחה בהלקטים של סיבי הכותנה הלבנים. בסתיו, סביב חודש אוקטובר, בתקופת החגים, ינמיכו טוס מעל השדות מטוסי הריסוס וירססו את השדות בחומרים כימיים שייבשו את העלים והצמחים , תהליך הנקרא – “שילוך”, ופותח עבור הצבא האמריקאי במלחמת ויטנאם כדי לייבש את עלי העצים ביערות ולגלות את הנעשה תחתם. לאחר השילוך יהפכו שדות הכותנה לשטחים לבנים נרחבים. אז גם מגיעה עת קטיף הכותנה. או אז, בימינו אלה, תגענה לשטחי הכותנה הקטפות המודרניות עצומות הממדים, ש”תבלענה לתוכן” בנוסען אט אט לאורך שורות השיחים את תוכנם, מלבד את השיחים עצמם. הקטפת עוברת לאורך השורות ובעזרת מערכת מתוחכמת של “אצבעות” וסכינים היא מושכת ותולשת את סיבי הכותנה מתוך ההלקטים. הקטפות המודרניות והמתוחכמות של היום תולשות את סיבי הכותנה בכל מעבר משש שורות במקביל. בתוכן יעשה התהליך הראשוני שיפריד את סיבי הכותנה הלבנים העוטפים את הגרעינים משאר חלקי השיח ויארוז אותם במעין גלגל ענק שייעטף בעטיפת פלסטיק ירוקה או צהובה וייוותר עם חבריו בשדה עד לסיום הקטיף והעברת התוצרת למנפטות.
כמו בגידולים אחרים שפותחו ושופרו בארץ, זוהי הכותנה הישראלית. היא פותחה בארץ על ידי שתי חברות זרעים ישראליות. זוהי כותנה משובחת, ארוכת סיבים, ונחשבת לכותנה איכותית ובין המשובחות בעולם כיום. כל סיב כותנה הוא למעשה תא אחד מאורך שדפנותיו עשויות מ- 90% תאית. הסיבים נמדדים הן באורכם והן בחוזקם. בארץ מגדלים כיום שני זני כותנה, והם פימה, המתחרה העולמית הרצינית בפימה האמריקאית, וזן נוסף בשם – אקלפי. כאמור, שני הזנים הללו גם יחד הם פרי פיתוח ישראלי לאחר ניסיון שנצבר כאן על ידי המגדלים הישראליים בחסות “מועצת הכותנה”, משך עשרות שנים.
לאחר תקופה קשה, בסוף המאה הקודמת של ירידת מחירי הכותנה בעולם ועקב כך צמצום משמעותי בשטחי הכותנה הארץ, שוב חזרה ועלתה בעולם הדרישה לסיבי כותנה לייצור בדים שונים במיוחד בעשור האחרון, ובמקביל עליית התמורה והרווחיות של הגידולים. וכך שוב, התרחבו והתרבו בארץ שטחי הכותנה ובשנים האחרונות עומדת תפוקת הכותנה בארץ על כ- 15,000 טונות של סיבים וכן 25,000 טונות של גרעינים, שחלקם משמש לתעשיית שמן וחלקם הגדול כמזון מזין לרפתות.
כיום, לאחר תהליך הפרדת הסיבים במנפטות הפזורות ברחבי הארץ , והמנוהלות כמו תהליך הגידול כולו על ידי מועצת הכותנה מרובת הניסיון, מיוצאת כל תוצרת הכותנה הישראלית לחו”ל. בעבר, עיקר היצוא היה לאירופה. אבל עם מעבר היצור מזרחה, מיוצאת כיום רוב הכותנה שלנו לסין ולהודו שם נמצאים מרכזי ייצור הבדים והבגדים הגדולים. כמו כן, מיוצא חלק מהיבול למדינות נוספות כמו תאילנד, טייאן, ברזיל ועדיין כרבע מהתוצרת מיוצא לאירופה.
כאמור, כתוצאת המחסור שנוצר בעולם במיוחד לכותנה משובחת ארוכת סיבים, ופתוח זני כותנה זו בארץ, עלו מחיריה בעולם משמעותית ואילו הפימה הישראלית הידועה בטיבה מתחרה בהצלחה גם בזו האמריקאית.
קשה לתאר את החקלאות הישראלית בלא שדות הכותנה הנרחבים הזרועים בה מדרום עד צפון. אבל, נציין כאן שלמרות שצמח הכותנה הינו עתיק ובעל מוניטין מזה אלפי שנים, גידול הכותנה העכשווי בארץ הוא צעיר לימים. בהיסטוריה ידועה הכותנה המצרית שגודלה בארץ הנילוס כבר לפני יותר משלושת אלפים שנה, ולפי עדויות היסטוריות, במכסיקו כבר לפני כ- 5000 שנה. הספרות ההודית מספרת על גידול כותנה שם לפני יותר מ- 3600 שנה ועליה מעיד ההיסטוריון היווני הידוע הרודוטוס” “ישנם עצי פרא שם שפריים הוא צמר העולה בטיבו וביופיו על זה של הכבש. ההודים מכינים את בגדיהם מצמר עצים זה”. ייתכן שגם בארץ ישראל גודלה כותנה בתקופת המשנה והתלמוד, שכן במשנה מוזכר צמח בשם “צמר גפן”, ובתלמוד הירושלמי מופיע “גפן הצמר”, וזאת בשל עלי צמח הכותנה הדומים לעלי הגפן. אבל למעשה, גידול הכותנה המודרני בארץ החל רק בראשית שנות החמישים, לאחר קום המדינה. בשנת 1953, נזרעו זרעי כותנה שיובאו ארצה מקליפורניה בקיבוץ ניר עם שבנגב, אל מול רצועת עזה. בהמשך נזרעו שדות כותנה גם בקיבוץ משואות יצחק ובשני אזורים בעמק בית שאן.
כאשר הגעתי עם חברי לגרעין לקיבוץ צרעה בשנת 1959, כבר נזרע בקיבוץ, טרם הגעתנו אליו בקיץ, שדה הכותנה הראשון שלנו. כשהגיעה עת קטיף הכותנה, קטפנו אותה מההלקטים היבשים, החדים והשורטים בעזרת אצבעות ידינו, לתוך שקי יוטה שהיו תלויים למותננו, ממש כמו קוטפי הכותנה שנים קודם לכן במדינות הדרומיות שבאמריקה, כאשר אולי בראשנו מתנגן השיר הידוע – “בים לבן קבוצת שחורים קוטפת, בשדה כותנה קוטפת כל היום….” התנהלה אז בינינו תחרות, מי יקטוף מדי יום את הכמות הגדולה ביותר. כל אימת ששק הכותנה שלמותנינו התמלא, מיהרנו לנקודת השקילה, שקלנו אותו והמשקל נרשם, ואז מיהרנו לרוקן את תוכנו לערימת הכותנה הגדולה המוקפת גדר רשת סביב סביב ומיהרנו להמשך הקטיף. אבל כבר כעבור שנה – שנתיים, השתנה הסיפור תכלית שינוי. שטחי הכותנה שנזרעו הכפילו ושלשו עצמם, ולקטיף גויסו קטפות כותנה ממוכנות, שתחילה “נגסו” ו”בלעו” לתוכן את היבול שנקטף לתוך “סל” רשת גדול שהותקן בהן ושתוכנו נשפך משהתמלא לסל גדול עוד יותר הרתום לטרקטור. את תוכנו רוקנו הנהגים למתקן גדול עוד יותר שלתוכו נדחס היבול על ידי מכבש ויצר מה שנקרא בשפת הקוטפים “בלה” גדולה, מעין קוביית כותנה ענקית דחוסה, שהועמסה בהמשך על משאית שהובילה אותה למנפטה. את כל התהליך המורכב הזה, וביעילות שלא תאומן, עושה היום קטפת אחת הנוגסת בשש שורות כותנה במקביל, מפרידה את היבול מהשיחים, אורזת בגלגל גדול ודחוס את התוצרת ומתירה את הגלגלים הללו בשדה מאחוריה משם יילקחו למנפטות.
במנפטות מופרדים סיבי הכותנה מהזרעים והתרמילים ונותרת הכותנה הנקייה. כאמור, גם לזרעי הכותנה ערך תזונתי וניתן הן להפיק מהם שמן והן להשתמש בהם כמרכיב בעל ערך בסך המזונות של הפרות ברפתות. את סיבי הכותנה טווים לחוטים ואורגים לבדים שאותם ניתן כמובן לצבוע בצבעים שונים. כידוע, בדי הג’ינס והטריקו הפופולאריים הם כמעט תמיד בדי כותנה.
לכל מי מאתנו החפץ לעקוב מקרוב אחרי תהליך גידולה של הכותנה נציין שאת זרעי הכותנה זורעים בשדות באביב. את השתילים הגדלים משקים במרבית המקרים בצינורות טפטוף במי קולחין. כחודש וחצי – חודשיים לאחר הצמיחה מופיעה הפריחה הבולטת בצבעה הלבנבן צהבהב. כעבור כחודש ומחצה נוספים מופיעים על הצמח במקום הפרחים כדורי הכותנה הצמריריים, ואז היא מוכנה בעצם לקטיף, אך לא לפני שמיבשים את עלי השיחים ומותירים אותם ערומים מעלים ואז נצבע השדה כולו לבן ונראה כמרחב “צמר גפן” גדול.
בחודש אוקטובר מגיע זמן הקטיף, ואז מתנהל בשדות הכותנה מרוץ מתוח שתכליתו לסיים את הקטיף לפני בוא הגשמים שיכולים לפגוע בקטיף ולהשיר חלק מהיבול אל הקרקע.
כדאי לדעת שבנוסף לתעשיית הבדים משמשת הכותנה לצרכים נוספים כמו לשימושים רפואיים, הרי כולנו מכירים למן ילדותנו את “צמר הגפן”, שהוא למעשה כותנה טהורה. כמו כן מייצרים מכותנה רשתות דיג, צינורות כיבוי אש, פילטרים שונים ואפילו – נייר. הנייר הסיני הקדום יוצר מכותנה, ואולי תופתעו לשמוע שגם שטרי הדולר האמריקאי מיוצרים מכותנה.
כבר מזה שנים קיים גם תהליך של שיפור הכותנה בעזרת סודה קאוסטית. לכותנה שעברה את התהליך הזה ברק מיוחד, גמישות וחוזק גבוהים יותר, משל כותנה רגילה. גם מגעה נעים יותר וכן ספיגת הזיעה שלה ועמידותה בכביסה. מחיריה גבוהים כמובן יותר בהתאם.
בסך הכול, כל אחד מאתנו צורך באופן אישי את מוצרי ותוצרי הכותנה, וטוב לדעת שגם בתחום הזה כמו בתחומים אחרים מצטיינים חקלאינו הצטיינות יתרה.
