בימים כתיקונם אנחנו מורי דרך
אבל הימים אינם כתיקונם. הם הכי רחוק מזה שאפשר אז נהיינו המון דברים אחרים שאנחנו מוכשרים בהם.
בבוקר ה- 7 באוקטובר, נפלו השמים על ישראל. כמו כולם גם אני ראיתי את המראות ושמעתי את הקולות וכל ידיעה שהגיעה זיעזעה חושים והייתה מאיימת ומפחידה יותר מקודמתה.
הפעולה הראשונה שנקטתי היתה לברוא מציאות אלטרנטיבית עבור הילדים שלי. כמו בסרט “החיים יפים” כשרוברטו בניני הופך הכל למשחק ומציל את הנפש של הילד הקטן שלו.
במקרה שלי הרגשתי שאני מצילה נפש וגם גוף
של המשפחה שלי.
מטבע הדברים הדבר הבא היה לדאוג למשפחה האחרת שלי. החברות והחברים – משפחת מורי הדרך.
אני אורית שפירא. בהשכלתי ארכיאולוגית ו-WebMaster (בניית אתרי אינטרנט) ובמקצועי ואורח חיי מורת דרך – חוקרת תלאביב-יפו.
אני פעילה בהנהגת אגודת מורי הדרך בישראל ומנסה להיטיב עבור הקהילה המקצועית שלי כחלק מהשינוי, הרענון וההתחדשות שהאגודה עברה ועוברת.
אחד העקרונות החשובים בעיני – האחדות. החלום שלי הוא ארגון גג אחד גדול ויציב עבור כולנו. כל מורי הדרך בישראל.
בצהרי אותו יום גורלי בין שאר המחשבות וסערות הרגשות “נפל לי האסימון” ועשה רעש ממש חזק. החלטתי שאני מקימה פלטפורמה חדשה, בלתי תלויה, שתהווה בית וקהילה לכל מורי הדרך בפרט ולכל אנשי ונשות התיירות בכלל.
הקהילה הזאת תחצה את כל הגדרות והפרדיגמות הישנות, דתות מינים דעות והפרדות למיניהן. זו תהיה קהילה שתחבוק ותכיל את כ ו ל ם.
גייסתי את חברתי האהובה מורת דרך רינת בלום מחיפה וכן את דלית וינבלט, גובשו במהירות קווי יסוד ונהלים שינחו את כולנו בנועם ובצורה חלקה לתוך התנהלות הדדית בתוך הקהילה החדשה שלנו.
תוך זמן קצר היינו “באוויר” ועשרות חברות וחברים יחד איתנו.
קהילת “הסיירת מורי דרך וחבריהם” נולדה.
למה סיירת? כי בעיני מורה דרך זה לא רק מקצוע אלא אורח חיים – לייף סטייל.
מדובר באנשים ונשים מיוחדים. סלתא ושמנא של ישראל.
אנשים מיוחדים, חיוביים ומיטיבים אוהבי עם וארץ ובקיצור נבחרת או במילה אחרת, אסוציאטיבית משהו, סיירת.
העקרון הדחוף ביותר היה לתת למורי הדרך- לנו – מרחב בטוח בתוך הכאוס שהשתרר סביב.
מקום וירטואלי אמנם אבל שירגיע, ינרמל במידת האפשר, יפיג את הבדידות, האימה והפחד החד והחותך שעלה מתוך המצב החדש הנוראי והבלתי נתפס, שנפל על כולנו עם הידיעות הזוועתיות שזרמו מן העוטף.
מכאן והלאה כל כישורי הקהל יוצא הדופן הזה התחילו לבוא לידי ביטוי.
התגלגלנו כולנו יחד לתוך מערך התנדבות מבורך שנושא בתוכו הרבה אור אחווה נתינה ואהבה.
כן כן
המילים הגדולות הפומפוזיות האלה שבעת רגילה נראות מוגזמות היו נר לרגלי כולנו ברגע הזה בזמן הרגע הנוראי, המטורף והמעוות שנקלענו אליו.
השעות נקפו והמלחמה קיבלה שם וסמל “-חרבות ברזל” – וגם אלה נוספו לשם הקבוצה ההולכת וגדלה.
מאז, ועד לכתיבת שורות אלו, הקהילה הולכת ומתפתחת אנו מרחיבים שורות ותחומי פעילות.
קצב הפעילות בימים הראשונים היה תזזיתי משום הצורך והאנרגיות של כולנו.
הקהילה היתה פעילה פשוטו כמשמעו 24 שעות ביממה.
זהו אגב, אחד מקווי היסוד ונהלי הקבוצה, פעילות בלתי פוסקת. בכל שעות היממה.שבעה ימים בשבוע.
מבוקר עד ערב – פעילות התנדבותית בתחומים רבים, בצד מידע שזורם, הסברה, תמיכה בלוחמים והלחימה, שינוע וכל מה שצריך באותו יום.
ומערב עד בוקר – מועדון חברתי לציפורי הערב והלילה לשיח ודיון ברוח טובה.
עם חלוף הימים עוד ועוד אנשים מבקשים להצטרף ונכון לכתיבת שורות אלו הקהילה מונה מאות אישה ואיש ומה שביניהם.
מובן שישנה הקפדה על חוקי ביטחון שדה וכל המבקשים להצטרף מתבקשים להזדהות עם רשיון מורה דרך.
התחומים בהם אנו עוסקים בקהילה דינמיים ומשתנים לפי הצורך.
בתחילה עסקנו במידע דחוף לגבי הפעילות בענף שלנו, בנושא התיירות והטיולים.
התמודדנו עם קושיות שבערו עדיין. למשל האם לעצור יציאת טיולים? היכן ומתי ניתן להמשיך עם מיגון? עם איזה גודל של קבוצה מותר לטייל ואיפה? ומה לגבי תיירים המגיעים ארצה בקרוזים באוניות? מהן שעות הפתיחה ותנאי הסגירה במעברי הגבול? ביריחו? בבית לחם? ומה קורה בנתב”ג?
מידע חשוב סופק ועודכן כל הזמן, החלפנו עצות ורעיונות טפסים ונהלים…
איתנו בקהילה ניצבו כתף אל כתף נציגים של גורמי הביטחון ומשרדי ממשלה שגם הם חיפשו פלטפורמה מיידית והולמת לחלוק את המידע המקצועי, השתתפו בדיונים וכמובן חלקו איתנו ידע ותובנות.
החדשות על מה שקורה בישראל הגיעו לתיירים והלקוחות מעבר לים ואלה החלו ליצור קשר עם מורי הדרך האהובים שהדריכו אותם בארץ ולשאול
שאלות ואנחנו בתגובה מיד גיבשנו יחד בחשיבה משותפת חומרי הסברה משובחים, הפקנו הסברה בשפות השונות ונתנו חשובה אינפורמטיבית חזקה ונכונה לפי הבנתנו.
ימים רבים עבדנו קשה וסביב השעון בעוד משרד ההסברה והחוץ שותקים ומשותקים.
משהחל הפינוי הגדול של התושבים מישובי העוטף צפונה והלאה הרחק מאזורי הטבח והלחימה נוספה לנו הפעילות החשובה ביותר של שידוך בין המפונים העקורים שורדי וניצולי הטבח והלחימה לבין פתרונות מגורים מתאימים עבורם במקום שקט יותר.
במקביל החל גם גיוס חיילי המילואים ועימו עלו ובאו צרכים חדשים: הסתבר שיש בארץ חוסרים של ציוד לחימה, ציוד תומך לחימה, מזון וציוד רפואי ואיתו צורך רב בשינוע עבור הכל ועבור כולם. חיילים ואזרחים כאחד. שוב משרדי הממשלה עדיין שתקו ואנחנו השתדלנו לעשות מה שיכולנו. לחבר להתחבר ולעזור ככל יכולתנו לכמה שיותר אנשים.
בהמשך השבוע ובמקביל להפעלת כל אלה התגייסנו במלוא הכח למלחמת הסייבר על דעת הקהל ומיגור דיווחים שקריים.
כאמור מאחר וביננו דוברי שפע שפות הדרכה יכולנו להתגייס לכך במהירות כמעט מיד.
מערך ההסברה הרשמי של ישראל עוד היה משותק כשאנו כבר פעלנו בנושא בכל הכח.
לאחר מכן נרתמנו לתמיכה במשימות מטעם משרד ההסברה כאשר אנחנו ממשיכים כמובן בשלל שפות. מורי דרך הרי יודעים להתנסח ולהתבטא היטב בצורה שתפנה נכון לאנשים בחו”ל ואנו משתמשים עד היום בכל המשאבים כדי לתרום גם בעניין זה.
פעילות הקהילה התחדדה והתייעלה והייתה כמו שמש מיטיבה המעניקה אור וחום לכל מי שזקוק לכך.
כולנו יחד נותנים מענה לשלל הצרכים שנוצרו ונוצרים עם הזמן:
מורת דרך רינת בלום מנהלת בצורה מרשימה יחד עם מורה דרך אלישיב וייס שהתגייס לעניין במלוא
העוז, צוות מיוחד ומסור המונה כבר עשרות אנשים, אשר גדל כל הזמן, ונותן אפשרויות שינוע והעברות, של ציוד צבאי, בגדים, ציוד רפואי, מזון, חיילים, מכשירי טלפונים ואפילו מקררים ופרחים… הכל וכולם בהתנדבות כמובן
מורי דרך חמושים וחמושות נרתמו לעשיה למען אבטחת והפעלת ילדי העוטף.
כבר הספקנו לתת יד לעזרה בחקלאות; במסיק זיתים, מיון תפוחי אדמה, הצלת בעלי חיים; חיות מחמד וחיות משק, ליווי חמוש בנסיעות.
יש לנו גם צוות מיוחד ונבחר שאסף ומלקט עדויות לפשעי מלחמה ובמסגרתו אף סיפקנו פיענוח והוכחות לזיהוי חטופים.
אנו נותנים תשומת לב תמידית לתמיכה רגשית וטיפולים נפשיים, פעילות למבוגרים וילדים,
אנחנו מעורבים בהשגת ותרומת ציוד למתגייסים ולמפונים ונזקקים אחרים.
ישנו גם צוות מיוחד המשדך בין אנשים המציעים בתים, דירות וחדרים באזורים הבטוחים בכל הארץ לבין אנשים ומשפחות של מפונים מישובי העוטף חיילים או אנשים שברחו וזקוקים לקורת גג.
בין לבין עולים כל העת רעיונות רבים נוספים צרכים חדשים מגיעים מהשטח עבור אחיותנו ואחינו בישראל ולעתים אפילו עבורנו ואנחנו כמובן נענים ככל האפשר בידיעה שההתגייסות תמיד תהיה מלאה ומכל הלב.
רבים פונים אלי באופן פרטי לעיתים עשרות פניות ביום כדי לעזור, להיעזר, להציע, לתמוך וליצור שיתופי פעולה. קיבלתי גם הצעות לתרומות.
כולם מקבלים חיבוק, מענה ותמיכה.
קהילת “הסיירת” מעניקה ותעניק גם הלאה בית טוב רחב מכיל ומאחד לכל הקהילה שלנו. למשפחה המדהימה, משפחת מורי הדרך וחבריהם, הלא היא משפחת התיירות.
כבר עתה אני יודעת שיש חשיבות עילאית ליצירת הקהילה הזאת בשל תחושת העשיה והטוב אצל כל חברינו ללא הבדל מין דת גזע ודעות פוליטיות.
אנו עוסקים בהפצת האור והטוב במעגלים שיגדלו כמה שאפשר וברוח זו נמשיך.
העובדה הזאת למעשה מתכתבת עם המקצוע שלנו. זוהי השליחות. אנו שמעניקים חוויה טובה לתייר והטייל נותנים כעת לאחינו ואחיותנו בנינו ובנותינו כל מה שניתן.
והרווח של כל הנוגעים בדבר עצום.
לתפיסתי, עבודה רבה עוד לפנינו.
אני מקווה שבזמן הקרוב נגייס עוד ועוד ונקים צוותים בנושאים שמורי הדרך ממילא חזקים בהם. למשל: הפקת והצעת תוכן ופעילות עבור המפונים, צוות אסקפיזם לחיילים, צוות תמיכה, גיוס כספים בארץ ובחו”ל, ועוד.
במקביל נתחיל לבצע פעולות שמטרתן מיצוב מורי הדרך במקומות נוספים, רצוי בשכר, וחידוד חשיבות מורה הדרך ומקצוע התיירות בתוך מערך החברה הישראלית.
אני גאה מאד בכל חברותי וחברי לדרך.
בהירתמות המיידית וחווית האחדות וההתלכדות. בוויתור הקולקטיבי על אגו ועל תפיסות פוליטיות וחברתיות למען טובת הכלל.
בעזרה ההדדית, בתמיכה בשותפות.
גם ברגע זה ממש קהילת הסיירת מגדילה שורותיה
כתבה: מיסדת ומנהלת קהילת הסיירת מו”ד וחבריהם
חברת הנהלת אגודת מורי הדרך בישראל
מורת דרך – אורית שפירא.
