מאת: מורה הדרך יואב יאיר
השעות נוקפות באיטיות ואני נרגש מאוד לפגוש את אפרים כוכבא מקבוץ נען ולשמוע את סיפורו אודות הצלתו בשואה, ככל שאני מתקרב לקבוץ נען, ההתרגשות בי פועמת וגואה, החששות שלי מרגע לרגע התגברו, זעה קרה כיסתה את פני, אך לא נתתי לאלה לשלוט על מצבי הרגשי. בהגיעי לנען קידמה אותי חצר ביתם של משפחת כוכבא, המשלבת דשא ירוק ומטופח, עם מגוון רב של פסלים מקרמיקה, פרי יצירתה רבת השנים של האומנית רותי כוכבא. קבלת הפנים אצל אפרים ורותי כוכבא הייתה לבבית וחמה, החיבור היה מהיר ואמיתי, כאילו ההכרות בנינו הייתה מימים ימימה.
רקע
אחרי שיחת נימוסין קצרה, ניגשתי לעצם העניין אליו באתי ובקשתי מאפרים לספר את סיפורו, בבחינת אפרים התינוק אוד מוצל מאש. הספור החל בהקדמה ובמילות רקע קצרות אודות התקופה. הקהילה היהודית בהולנד מנתה כ-120 אלף ומתוכם 100 אלף יהודים הושמדו ונרצחו, זאת גם כתוצאה משיתוף פעולה של האוכלוסייה המקומית עם הגרמנים. אפרים יליד 13 אוגוסט 1943 וביוני הקרוב יחגוג יום הולדת 80. הגרמנים פלשו להולנד בשנת 1940, ומשלוחי היהודים מהולנד לאושוויץ החלו בשנת 1942, במהלך הזמן היהודים הבינו שמי שנתפס על ידי הגרמנים אינו חוזר.. בעקבות האירועים הטראומטיים האלה, הוקמה מחתרת הולנדית, שהורכבה מיהודים ושאינם יהודים, למציאת מקומות מסתור, זאת מחשש תפיסתם בידי הגרמנים או כתוצאת הלשנה צייתנית של ההולנדים המקומיים. ההסתרה הייתה מסוכנת מאוד, פעמים הופרדו בני המשפחה, בן הורים לילדים, היו כאלה ששרדו וכאלה שנתפסו ונרצחו. בלתי נתפס שהיו מקרים מזעזעים בהם המשפחות שהסתירו את הילדים, לא היו מוכנות להחזיר אותם להורים הביולוגיים שלהם..
מעגל ראשון
ועכשיו לעצם הסיפור, אותו אפרים מספר בשקט כאילו האירוע קרה עכשיו. להורים של אפרים פריץ ומרטה היו שכנים לא יהודים, גברת ז’אקלין, הולנדית נוצרייה ומקס מינץ יהודי במוצאו. ג’אקלין בנסיבות החמורות שנוצרו, הייתה מוכנה על אף הסיכונים הקשורים בכך, להסתיר את הילד על ידי הסתרה בדמות הריון מדומה עם כרית בבטן במשך תקופת ההיריון במקביל לאמו של אפרים.
אפרים נולד ב-13 אוגוסט 1943 ונרשם תחת השם ארנסט ברנרד ואן קופורדן, תחת שמה של ז’אקלין מינץ שקבלה את אפרים בבית היולדות, זאת תוך מעטה של סודיות מוחלטת. אחרי מספר ימים אמו של אפרים חזרה למקום המסתור שלה בעיר אוטרוך שבהולנד, וז’אקלין חזרה לביתה באמסטרדם עם התינוק שזה עתה נולד למרתף מסתור יחד עם בעלה של זאקלין שהיה יהודי. אפרים מדגיש שהרגע בו הנשים אמא שלו וג’קאלין נפרדו, היה בבחינת פרידה לנצח, עצובה וקשה בל תתואר, מאז אפרים לא ראה את הוריו כלל וגדל בביתה של המאמצת גברת זאקלין מינץ במשך שנתיים.
הורי, מספר אפרים ברגש, שהיו בדירת מסתור בעיר אוטרה, נתפסו בשל הלשנה בשנת 1944, נשלחו למחנה מעבר גדול בשם וסטרבורג שבהולנד, ומשם נשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ. לאבא שלי פריץ היו עוד אח ושתי אחיות, אח אחד נמלט לאנגליה, השניה לשוויצריה והשלישית שרדה בהולנד מבלי שנתפסה.
בתום המלחמה, מאי 1945 האח של אבא מגיע מאנגליה לאמסטרדם לבית משפחת מינץ, תוך ידיעה שהורי אפרים לא בחיים, ומבקש אותי מהמשפחה המאמצת. קיים סירוב מוחלט על ההורים המאמצים למסור את אפרים, כי ההסכם היה שאם ההורים הביולוגים לא שורדים אפרים נשאר אצלם, ומעבר לזה למשפחת מינץ לא היו ילדים…
“הייתי במחיצת משפחת מינץ כשנתיים והרעיפו עלי אהבה וחום. בעקבות סירוב משפחת מינץ למסור אותי לדוד, הוא פנה למספר ערכאות משפטיות בתביעה להעביר אותי לחזקתו. במהלך תקופת התביעה האם המאמצת נפטרה מסרטן בטרם התקבל פסק הדין. בערכאה של בית הדין העליון התקבל פסק דין שהילד יועבר לחזקת הדוד שבשלב זה מתחתן ונולד לו ילד.”
מעגל שני
המעגל הנוסף בסיפור מתחיל ביולי 1947 עם הגעתו של אפרים לקבוץ נען, והוא שוהה אצל הדודה עדינה, אחות האב, שהגיעה משוויצריה ושהתה בנען, הדודה לקחה אחריות לאימוצו של אפרים ולגדלו בהיותו בן שלוש וחצי במסגרות הקיבוציות המתאימות בקיבוץ..
אפרים מוסיף בשטף, “עד גיל 13 חייתי באשליה שהדודה דינה היא האימא שלי, ובגיל 13 סיפרו לי את הסיפור האמיתי”. לשאלתי איך הרגשת עם היוודע לך הסיפור? “הייתי בהלם, ממש לא פשוט, בשורה כזאת לא קל לעכל ולקבל, בלשון המעטה”.
“הזמן חלף, סיימתי לימודים בתיכון, שרות צבאי וכל הזמן היה בראשי להיפגש באמסטרדם כמחויבות אישית של הכרת הטוב, עם מקס האב המאמץ, שבמשך שנים רבות היה נתק בין המשפחות, לאור המשקעים שנוצרו בשל החלטת בית המשפט.
אחרי שנישאתי לרותי, נסענו להולנד לאמסטרדם עם הרבה תהיות ומחשבות איך תהיה הפגישה. נפגשנו עם מקס האב המאמץ, המפגש היה טעון וקשה היה ליצור קשר רגשי בנינו, בשל הכעסים שהצטברו לאור החלטת בית המשפט. במפגש הוצגו בפנינו יומנים ואלבומים (שהכין מקס עבור הורי בהנחה ויחזרו)”
במהלך השנתיים עת אפרים שהה במסתור בצוותה עם מקס. בהעדר ההורים של אפרים, נמסרו היומן והאלבומים לאפרים והם מהווים את התיעוד והמסמך היחידי שיש לו מתקופת ילדותו, עליו הוא שומר מכל משמר. בכתיבה ובצילומים מתוארים צעדיו של אפרים לאורך שנתיים מיום לידתו ועד מסירתו לדוד.
“מעגל נוסף נפתח בהפתעה מוחלטת בפני, עת יד ושם שהביאו לידיעתי בשנת 1980 שאבי קבור בשטוטגרט, זאת לאור שהאמריקאים חשפו וגילו ארונות הקבורה רבים ובניהם את הארון של אבי עליו היה מצוין שמו. לטקס הקבורה והנחת מצבה על קברו, נסענו לשטוטגרט בליווי של הרב ישראל מאיר לאו. אפרים מצר מאוד שכל ניסיונותיו להביאו לקבורה לקבר ישראל עלו בתוהו ולא צלחו, בשל התנגדות נחרצת של החברה קדישא.”
מעגל שלישי
“המעגל הנוסף בסיפור הוא, לפני ארבע שנים יצאתי במסע שורשים עם ארבעת ילדי ואשתי רותי לאושוויץ, פולין וקרקוב. הביקור באושוויץ היה קשה מאוד. הגענו לביתן 11 מעבדה לניסיונות בבני אדם, ואימא אושפזה במקום וגם נפטרה שם. המלחמה הסתיימה במאי 1945 ואימא שמצבה היה אנוש נפטרה פברואר 1945. בבית הקברות היהודי בהולנד הונצחה במצבה לזכרה, אבל על קבר לא ידוע לי כלל.
נסענו לאמסטרדם ועמדנו מול הבית בו הוסתרתי, אבל אף לא אחד יצא מפתח ביתו לקראתנו… מאמסטרדם נסענו לעיירה קופרדן משם החלה השושלת המשפחתית שלי, של סבא וסבתא וארבעת הילדים שנולדו להם, הקהילה היהודית כמעט הושמדה כליל, שמות הנרצחים הונצחו במדרחוב תוך ציון שמותיהם. חזרנו הביתה בסיפוק רב וסגרנו מעגלים מעגלים של חיים.
לסיום, מספר אפרים, בסיפוק שבשנתיים האחרונות מגיעות לכאן קבוצות רבות של גמלאים ובני נוער באמצעות מורי דרך ואחרים, לשמוע את הספור המרגש. אפרים מציין: “אני רואה בספור האישי שלי זיכרון לתקופה האפלה ביותר בהיסטוריה של עם ישראל, עת הושמדו מיליוני יהודים ללא עוול בכפם”. מכאן המעט שאני כמורה דרך משתדל לעשות, לבקר כאן עם קבוצות גמלאים ולשמוע בצמא את סיפורו של אפרים אוד מוצל מאש.
בהזדמנות זאת מאחל לאפרים ליום הולדתו ה-80 שיחול ביוני הקרוב (2023), יום הולדת שמח ובריאות איתנה.
יואב יאיר מורה דרך
