מאת: אלירן קיסר
ב-29.7.22, בעת ביקור (עם קבוצה) בכנסיית המולד בבית לחם, שמעתי את המדריכה הפלסטינית מצהירה במעין גאווה כלשהי כי “ישוע דיבר ארמית ולא עברית!”
שאלה זו מהווה ויכוח עתיק יומין, אשר עלה לכותרות בעת פגישתם של בנימין נתניהו והאפיפיור פרנציסקוס בירושלים ב-2014.
“ישו היה כאן, בארץ הזו, הוא דיבר עברית”, קבע נתניהו בפגישה פומבית בירושלים, שבה ביקש להדגיש את הקשר של הנצרות המוקדמת ליהדות.
“לא, הייתה זו ארמית”, הקשה האפיפיור.
מר נתניהו היה מוכן לפשרה נדירה והגיב במהירות: “הוא דיבר ארמית, אבל הוא ידע עברית”.
פרופסור גלעד צוקרמן מומחה לבלשנות, טוען כי במקרה הנ”ל, שניהם צודקים (נתניהו והאפיפיור).
לעצם העניין
הטענה כי ישוע דיבר בעיקר ארמית, מבוססת בין היתר, על ההסבר כי גולי בבל חזרו מהגלות עם השפה הארמית, וזו הפכה לשפה המדוברת.
טענה נוספת מבוססת על ספרו של יוסף בן מתתיהו קדמוניות שם הוא אומר: “השתדלתי שתהיה לי יד בספרי ההלנים לאחר שקניתי בקיאות בחוכמת לשונם, אלא שהרגל לשון אבותיי מנע ממני את הברתה המדויקת “…
שתי טענות אלו, לעניות דעתי, לא מוכיחות דבר.
יש להניח שאכן בקרב היהודים אשר חזרו מגלות בבל הארמית הייתה שגורה, לא סביר שהארמית נשמרה כשפה הרשמית שכן הרפורמות של עזרא ונחמיה היו בעלות אופי לאומי, ויש להניח שכבר אז הארמית איננה שפה רשמית.
אבל מאז חזרו היהו לשפה העברית.
בעיקר, כדי לחזור וללמוד את כתבי הקודש, יש להכיר היטב, ולחדש את השפה העברית.
ההסתמכות על דברי יוסף בן מתתיהו בקדמוניות לגמרי לא מובנת, מדוע יש להבין את “לשון אבותיי” כלשון הארמית?
לא יתכן כי יוסף בן מתתיהו איש המרד הגדול, ההיסטוריון, אדם משכיל, יתייחס אל הארמית כשפת אבותיו.
ברור כי העברית היא שפת אבותיו . כלומר היא הלשון השגורה בפיו של יוסף בן מתתיהו בחיי היום יום, לכן (לפי הכתוב לעיל), הוא מדבר יוונית עם מבטא עברי.
השפות המדוברות בקרב היהודים בימי בית שני היו עברית וארמית. יש להניח כי היהודים המשכילים אשר היו במגע יום יומי עם הרומאים או עם התרבות ההלניסטית, שלטו גם ביוונית.
הלשון העברית
באותה תקופה העברית הייתה שפה חיה, הן כשפה המדוברת והן כשפת הלימוד.
זאת במיוחד כאשר בעת ההיא:
א. כתבי הקודש כולם היו בעברית.
ב. המגילות הגנוזות נכתבו בעברית
ג. ספר בן סירא – בעברית
ד. אגרות בר כוכבא כולן בעברית,
ה. כל המשלים בספרות החכמים (המיועדים לעם) היו בשפה העברית.
ו. פאולוס היה דובר עברית “ואשמע קול מדבר אלי בלשון
העברית..” . היה זה קולו של ישוע אשר פנה אל פאולוס (אז נקרא שאול התרסי)
בעברית.
ז. מציאותם של כתובות אבן כה רבות בעברית.
ח. בעת הצליבה מעל ראשו של ישוע היה תלוי השלט INRI ובו כתוב
ביוונית לטינית ועברית – ולא בארמית
ישוע, הברית החדשה והעברית
קיומם של מילים מסוימות בארמית באוונגליון של מרקוס, לא מהווה הוכחה כי השפה הארמית הייתה השפה המדוברת על ידי ישוע.
לדברי פרופסור גלעד צוקרמן, בזמנו של ישוע בני המעמד הנמוך דיברו עברית. “אלו אותם האנשים שאליהם ישוע פנה“.
פרופ’ דוד פלוסר טוען כי ענין השפה חשוב מאד, כדי להבין את תורתו של ישוע. יש אמרות ומשלים שניתן לומר אותם רק בעברית ויש כאלו שניתן גם בעברית וגם בארמית, אין אף אמרה שניתנת להיאמר רק בארמית!, יתרה מכך כי אם נתרגם חזרה את כתבי הבשורה אפשר להוכיח קיום רב של שורשים עבריים.
מכן יש להניח כי המקורות הראשונים על ישוע היו חיבורים הכתובים בעברית על ידי תלמידיו, אך אחר כך נכתבו בעיקר בשפה היוונית.
לסיכום:
השפה העברית הייתה השפה הרשמית והשגורה ורוב העם דיבר עברית, כמובן שביחד עם העברית, שכנה הארמית שהשימוש בה נשאר מאז גלות בבל, אך לא באופן דומיננטי.
אי לכך, מובן כי ישוע דיבר בשפה המדוברת עם רוב היהודים איתם נפגש – בעברית. עם זאת, גם הארמית הייתה שפה מדוברת ובחלק משכבות העם השתמשו בה.
לפיכך ישוע, כאיש משכיל וכרב, שלט היטב בשתי השפות והשתמש בהן לפי הנדרש.