מאת יו”ר האגודה גנית פלג
ש”י עגנון על הימים הנוראיים
בשנות ה30 נתבקש ש”י עגנון על ידי משה שפיצר, מנהל ההוצאה לאור שוקן, לאסוף, לקבץ, לערוך ולכתוב כתבים וחיבורים שמקורותיהם בארון הספרים היהודי – מן המקרא ועד מעשיות חסידיות, והכל על הימים הנוראים ומשמעותם. הנה חוויה אחת המובאת באנתולוגיה העצומה הזו, עליה העיד עגנון בעצמו כי זוהי היצירה הגדולה של חייו . אחד מזכרונתיו על הימים האלו :
…” השמיים היו טהורים והארץ היתה שקטה וכל הרחובות היו נקיים, ורוח חדשה הייתה מרפרפת בחללו של עולם. ואני תינוק כבן ארבע הייתי, ומלובש הייתי בגדי מועד, ואיש מקרובי הוליכני אצל אבי ואצל זקני בית המדרש ובית התפילה היה מלא עטופי טליתות ועטרות כסף בראשיהם ובגדיהם בגדי לבן ובידיהם ספרים, ונרות הרבה תקועים בתיבות ארוכות של חול, ואור מופלא עם ריח טוב יוצא מן הנרות.”
מעשייה חסידית
“פעם אחת, בלילה שלפני יום הכיפורים, אמר רבי אלימלך מליזַנסק לתלמידיו:”אם רצונכם לדעת איך עושים בערב יום הכיפורים לכו וראו מה מתרחש בביתו של החייט שגר בקצה העיר” עם עלות השחר הלכו התלמידים אל ביתו של החייט, הציצו בחלון וראו כי לקח החייט ספר מן הארון, פתח אותו ואמר: “ריבונו של עולם, הגיע הזמן לעשות בינינו חשבון על כל העברות שעשינו, כי זמן כפרה הוא כעת לכל ישראל.” אז התחיל החייט לקרוא מתוך הספר את כל העברות שעשה במשך השנה, שאת כולם רשם לפניו בספר הזיכרון הזה. לאחר שסיים, הוציא מהארון ספר נוסף, גדול וכבד מן הראשון, וכך אמר: “ריבונו של עולם, קודם לכן הזכרתי את העברות שעשיתי אני, ועכשיו אמנה את העברות שעשית אתה.” ואז התחיל לקרוא מתוך הספר השני את כל הצער והיסורים, כל הצרות, עוגמת הנפש, המחלות והפסד הממון שעברו עליו ועל נפשות ביתו בשנה זו. לאחר שסיים לקרוא אמר: “ריבונו של עולם, אם נעשה חשבון על פי היושר, הרי שאתה חייב לי יותר ממה שאני חייב לך. אבל ערב יום הכיפורים היום, זמן סליחה ומחילה, ולא ארצה לדקדק עמך בחשבון. בשל כך הננו מוחלים לך על כל העברות שעשית לנו, וגם אתה תמחל לנו על כל העברות שעשינו לך.” אחר כך מזג החייט כוס יין שרף, ברך עליה ואמר בקול רם: “לחיים, ריבונו של עולם! הננו מוחלים זה לזה על כל עוונותינו. כל העברות שלנו בטלות ומבוטלות, כאילו לא היו כלל בעולם. לחיים!”