סיפור השבוע מאת: אורי טל
הספר המשתרע על 390 עמודים, כולל סקירה אודות 340 אתרים של קברים הקדושים למוסלמים ברחבי ארץ ישראל (קברי שיח’). התחום הגיאוגרפי בו עוסק המחקר הוא ארץ ישראל המנדטורית (כולל יהודה, שומרון ורצועת עזה). כל ערך בספר כולל את שמו הערבי באותיות עבריות ובאותיות ערביות, מספר ה- נ.צ, מיקומו הגיאוגרפי, תיאור הדמות, תכונותיה, השתייכותה הדתית, השבטית, המשפחתית ומקומה בהיסטוריה ובמסורות המוסלמיות הכלליות או המקומיות ומי הן קבוצות ההשתייכות המייחסות לה קדושה.
כמו כן כולל הספר מסורות, אמונות, אגדות ופולקלור הקשורים לקדושים ולאתרים שלהם, לרבות קורות חייהם, התכונות המיוחדות שלהם והכוחות העל טבעיים שמייחסים להם המאמינים, תיאור המנהגים והפולחן הנערכים בכל אתר וכן משפט או שניים אודות מסורות חוץ אסלאמיות הדנות בקדושת האתר.
הספר כולל תמונות, נספחים, אינדקסים ורשימה ביבליוגרפית של 590 מקורות, הכוללים ספרים, מאמרים, אתרי אינטרנט ומפות, בהם מידע רב בהרבה מזה המופיע בספר. הספר פותח במבוא רחב ממדים הכולל חומר רקע כללי בנושאים הבאים: אתרי הקברים: מיקומם ומאפייניהם, מבנה אתרי הקבר ותכולתם, סגולותיו ויכולותיו של הקדוש הקבור בו, הפולחן בקברי הקדושים והפולמוס הדתי לגביו, תהליך דעיכת פולחן הקברים הקדושים והיעלמותם ובעיות במחקר נושא הקברים הקדושים.
קהל היעד של קוראי הספר הוא הקהילה האקדמית, מורי דרך, מדריכי טיולים וידיעת הארץ, ספריות, חובבי ההיסטוריה של ארץ ישראל והנושאים הקשורים בה, קהילת המתעניינים בידיעת הארץ על מגוון עיסוקיהם וקוראים מתעניינים מן המגזר הערבי.
להלן דוגמה לאתר אחד בספר-
א־שיח’ אחמד אלחוּבּאני (الشيخ احمد الحوباني, 1577/1259) נמצא סמוך למושב בר גיורא מכיוון מזרח, על שביל ישראל, באתר ח’רבת אלחוּבֵּין שהיה כפריר מיושב בתקופה העות’מאנית. גרסאות נוספות של שמו הן אלחַיאני, חוּבּין ואלחַג’אני. שיח’ אלחובאני חי במאה התשע־עשרה והיה ידוע כמשכין שלום בין השבטים והכפרים בסביבה. אף אחד לא העז להישבע לשקר בקברו, שכן נודע כשיח’ נוקם. אגדה כפרית על אודותיו מספרת כי פעם פרץ ריב בין אנשי הכפר ראס אבו עַמאר לבין אנשי הכפר השכן קַבּוּ, בעניין שוד של תיש. היה חשד לגבי אדם מראס אבו עמאר, ואנשי קבו דרשו שיגיע להישבע אצל שיח’ אלחובאני; עם זאת ניסו לשכנע את אנשי ראס אבו עמאר, שלא להגיע למעמד השבועה בקבר לפני שינסו ליישב את הסכסוך ישירות ביניהם, שכן השיח’ ידוע כנוקם אכזר. אלה סירבו וטענו כי החשוד לא גנב, והסכימו רק להישבע בקבר השיח’. כל אנשי המקום התאספו ליד הקבר, ואביו של החשוד נכנס לקבר ונשבע על ניקיון כפיו של בנו. בצאתו מהקבר אמר לאנשי קבו כי השלים את חובתו ועכשיו על השיח’ הקדוש למצוא את הגנב – אמירה שהייתה בה פגיעה בכבודו של השיח’. בעל התיש הגנוב נכנס לקבר השיח’, הביע אכזבתו ממה שאירע, שכן סמך על כך שהשיח’ ימצא את הגנב ואת התיש, והתלונן על שלא נעשה לו צדק. בצאתו מהקבר ראה את אנשי הכפר השכן נאספים מסביב לגוויית סוס שהיה שייך לאביו של החשוד בגנבה שנשבע בקבר השיח’. לפתע הגיע שליח מראס אבו עמאר והודיע לאבי החשוד כי בנו שוכב חולה מאוד, ושאם טרם נשבע, כדאי לו להימנע מכך ולהתפשר עם אנשי קבו. האב פנה לאנשי קבו בבקשה שיסלחו לו, אך הם השיבו כי הם מרוצים ממה שאירע וכי עליו לבקש את סליחת שיח’ אלחובאני. אנשי ראס אבו עמאר הקריבו קורבן בקבר השיח’ וערכו לכבוד אנשי קבו ארוחה עשירה ולאחר מכן הסתלקו.
אגדה נוספת על שיח’ זה סיפרה על פלאח מהכפר בית עׅטאבּ, שבתום יום שבו קצר את יבול שדהו החליט להשאיר את המחרשה שלו בתחום הקבר של שיח’ אלחובאני במקום לשאתה לביתו. איש מאזור עזה שעבר במקום לעת ערב גנב חמור בכפר בתיר, ובגלל הגשם העז שירד, החליט לתפוס מחסה בקבר השיח’, אך כל מאמציו להכניס את החמור למבנה הקבר עלו בתוהו. כשהשכים למחרת, החליט להעמיס את המחרשה על חמורו ועמד לצאת לדרכו. עוד בטרם עזב את הקבר, שמע רעש מחריד, והקבר החל לרעוד כאילו סערה זעזעה אותו. הוא הבין כי השיח’ כועס עליו, אך בטרם החליט מה לעשות נפל יצול הברזל של המחרשה על רגליו וננעץ באדמה, ומנע ממנו ללכת או לנוע. כשהגיע בעל המחרשה וראה את החמור הקשור בחוץ ואת הגנב בתוך מבנה הקבר ושמע את וידויו של הגנב, חשש שמא יאשימו אותו במה שאירע והלך לבית עטאב כדי להביא עדים. הם הגיעו בלוויית הדרוויש אחמד א־שַריף, אך לא הצליחו לחלץ את הגנב מאחיזתו של היצול. אז קרא הדרוויש את סוּרַת אלפאתׅחַה והוסיף: ‘הו אללה, הו שיח’ אלחובאני, למען כבודו של סבי סֻלְטאן בדר אנא שחרר את האיש’. מיד התנתק היצול ואנשי בית עׅטאב לקחו את הגנב לכפרם ושלחו לקרוביו בכפר א־סַואפיר שבשפלת יהודה, מסר שיבואו לאסוף את בן כפרם. אנשי כפרו הגיעו ונוכחו לדעת כי תולעים החלו לכרסם את רגלי האיש, ואז הבינו כולם את כוחם של אללה ושל שיח’ אלחובאני. הם לקחו את האיש, אבל זה נפח את נשמתו עוד לפני שהגיעו לכפרם.