"שרונה שלי","הייתי שם  ועדיין שם".

סביבנו "יער מגדלים" כאשר המגדל הגדול ביותר של עזריאלי, ההולך ומוקם מהווה עבורי

"אנדרטה" ל"רחוב ומתחם שלם שנעלמו משרונה".

"שרונה" או  כפי שקראנו לה "הקריה",הן הצבאית והן הממשלתית.שרונה בשבילי זה מנדט בריטי,מחתרות,

טרום המדינה,צ.ה.ל.וממשלה.בתים בני קומה אחת  ו/או שתיים ובודדים בני 3 קומות.

"יער המגדלים" הגדלים בשרונה  הינו תופעה של  כ 20 שנה האחרונות, לפני כן היינו רגילים לראות רק את מגדל האנטנות שבקריה "מגדל המרגנית העקום ".

(עקום אבל בטוח=תוקן בעת בנייתו בהגיעה הבניה לגובה-50 מטר).הוא מתנשא לגובה של 138 מטר.כיום מתגמד לעומת חבריו המגדלים.

 

פיזית נמצא כאן, מאז גיל 6 ,עת למדתי בכתה א'. בית ספרי שכן בסמוך ל"בית הקברות" של ה"נאצים",

כך כילדים קראנו לטמפלרים,שימש לנו כמגרש משחקים ועד היום משך 74 שנה שקשור למתקן מסוים בשרונה רבתי.

בתקופת המנדט הבריטי בארץ, שימשה שרונה בסיס צבאי של הבריטים  חיילי הדיוויזיה  השישית ששרתו כאן. צבע הכובע היה אדום וקראנו להם "הכלניות".

כיום,כשמזדמן לשרונה ומקשיב ,גם שלא ברצוני, להדרכה ולהסברה הניתנת במקום חש שלא בנוח

מ "אי הידיעה" בלשון המעטה של חלק מהמדריכים ו"השחקנים"(גם כאלה מסתובבים) המסבירים בשטח בחלקם לצערי גם מורי דרך מוסמכים וחבל.

לא אעסוק בהיסטוריה הידועה לכל "מורה דרך" אלא אך ורק  במגע האישי שלי למקום.  לא אעסוק

ב"מיני שרונה" (כ 190דונם) של בתי הקפה והמסעדות ומגדלים. אלא בשרונה רבתי  (כמה מאות דונם).

לפחות   10 נקודות  ,נושאים, קושרים אותי למקום וסגירת מעגלים ל"שרונה השלמה" .

לפני 98 שנה (1919) עלה אבי עם הוריו ארצה, ירדו בנמל יפו ,התגורר בשכ"ד  בשכונה האמריקאית /גרמנית ביפו משם יצאו,כמה עשרות שנים קודם לכן,הטמפלרים שעברו לשרונה ע"מ לעסוק גם בחקלאות.

את לימודיי בבית הספר  התחלתי בטרם הסתיימה מלחמת העולם השנייה.בית הספר  שכן בסמוך לבית הקברות של ה"טמפלרים".בעת ההיא  טרם היו "מגרשי משחקים" לילדי תל אביב ומקום כמו שטח בית הקברות והמצבות שימשו את ה"מורה חוה" כתחליף לאפשרות להוציאנו ל"מגרש משחקים".

ה"מגרש" הנ"ל, שכן בצידו הדרום מערבי של שרונה,בקצה רחוב קריית ספר צמוד ל"בית המדידות"

כך קראנו למקום,כיום מפ"י.

במקביל בצידה המזרחי של שרונה עבר הכביש ה"שחור" שחיבר את תל אביב צפונה. בכביש זה עברנו מדי פעם חוויה בלתי נעימה כשחזרנו מהצפון.  כאשר עבר האוטובוס מול שרונה היה נעצר במחסום בידי "הכלניות". כל הגברים התבקשו לרדת למסדר זיהוי שממנו לעיתים נלקחו מהמקום והאוטובוס קבל הוראה להמשיך בדרכו מבלי להמתין להם.לעיתים כל נוסעי האוטובוס הורדו ….. אלו רגעי חרדה שעברו על כולם!

מדי פעם נשמעו יריות שלא ידענו סיבתם. במידה והגענו למחסום בשעות הערב  נוספו לפחד הזרקורים בעלי עוצמה חזקה שכוונו אלינו.תחושה מפחידה, לא נעימה !

הזכרתי את ה"כלניות" הרי שבעת ה"עוצר" ובתל אביב היו הרבה כאלה, שהיו מטילים מדי פעם על האוכלוסייה,"הכלניות" התנהגו יפה לילדים כולל חלוקת ממתקים  מה"נאפי" ,השק"ם שלהם.

כילדים מ"הכלניות" לא פחדנו והסתובבנו ב"עוצר" ברחובות = ממי שפחדנו מאד מאד מ"המשטרה הבריטית" עם כובעי מצחייה שחורים,הם היו "הרעים".לא  ארחיב!.

בשנים יותר מאוחרות  שימש  "בית קברות" זה מקום משחק ל"תנועות הנוער" שפעלו באזור. תחום

בית הקברות , שה"קבורים" הועברו משם בשנות ה "50", שימש משך שנים רבות את סדנת המשטרה.

כיום גן פורח ומגרש משחקים נהדר לילדי השכונה ("קריית ספר").זאת לאחר "מלחמה" קשה ביותר של תושבי המקום שהאזור לא יהפוך למגדלי נדל"ן  כפי שבקשה העירייה לעשות.

לאחר קום המדינה,בחלקו עד היום, משמשת שרונה את משרדי הממשלה והצבא. בתחילה נקרא החלק הצבאי של שרונה "קריית מאיר" (מ.ק.57)על שם מאיר דיזנגוף ראש העיר הראשון, לאחר מכן הוחלף השם למחנה יהושע ע"ש יהושע גלוברמן  מפקד ה"חיש" בהגנה. בשרונה שכן ה"קלט" "בסיס קליטה ומיון" שהכניסה אליו הייתה  ממערב מכוון רחוב צייטלין. המשך רחוב פרישמן.

זכור לי שליוויתי את אבי לגיוס  ב"מלחמת העצמאות" שלפי גילו אז עדיין היה חייב בגיוס.

השתתפתי בחידוניו של "שמוליק רוזן" מהאולפן של "קול ישראל" בשרונה שקיים עד היום.

הקשר הבא שאזכיר הוא  "הארבעה" על שמם נקרא רחוב הארבעה .בעת הכנת חומר ההדרכה למקום הרסו את "בנין המשטרה הבריטית",מקום נפילתם של הארבעה.

הריסת בנין המשטרה  הכעיס אותי ורבים כמוני הקשורים למקום. הארבעה נהרגו בהתקפה על בניין המשטרה הבריטית ב"ליל המשטרות" בתקופת טרום המדינה.

עקב  "פשלה" של המפקד דני מס שאחר בשעתיים מועד בו הותקפו כל תחנות המשטרה בו זמנית.

עמירם ז"ל אחד מהארבעה היה שחקן כדור סל ב"ברית מכבים עתיד",לימים אשמש כמרכז

"מכבי הצעיר-בברית מכבים עתיד",אליו השתייך בעבר. על שמו נקרא מגרש הכדור סל באזור רחוב דיזנגוף .

בהכנת החומר על תחנת משטרה זו ניסיתי לאתר שוטרים יהודים ששרתו בה. נודע לי מה"גמלאים"

של המשטרה שבמקום שירת "קורפורל",סמל, יהודי בשם יצחק שווילי,פרש על סוס.לאחר מכן היה מפקד משטרת נהלל .

הכרתי את האיש בשנות  ה" 60 " ,של המאה הקודמת, כקצין במשטרת עכו,ידיד המשפחה.

כך נסגר מעגל נוסף עם ה"ארבעה" ז"ל.

לימים ,לאחר מלחמת ששת הימים כשפיקדתי על כלא "טול כרם",סייע לי בנו רמי (אברהם) שווילי ז"ל (סא"ל בש.ב.כ), לאתר ולהביא אותי לחברון לפגישה עם הערבי שהציל את אימי וסבתי בעת ה"שחיטה" בחברון בשנת  1929,ערבי זה לגביי הוא בגדר "חסיד אומות העולם" הפרטי שלי,

שאם לא הוא לא היה נכתב מאמר זה!   

פגישה נוספת עם שרונה בסוף שנות ה"60" בעת שרותי בש.ב.ס. מקום מושבם של "שר המשטרה",

"נציב בתי הסוהר" מטה פיקוד הש.ב.ס. ועוד, זה היה ברחוב ע"ש ר/א מרדכי מקלף,רחוב  שנמחק!

אינו קיים כיום במקומו מתנשא "מגדל עזריאלי" החדש לגובה של 238 מטר  ב 53  קומותיו   המשמש עבורי  כ"אנדרטה"  למקום  שנהגתי להגיע אליו לעיתים קרובות  מאד משך 4 שנים  בתפקידיי כמפקד בית סוהר וכמפקד בית הספר הארצי לקצינים וסוהרים בש.ב.ס. רחוב  ר/א מרדכי מקלף היה הרחוב המזרחי ביותר בשרונה ונמחק.שמו של ר/א מקלף הונצח בסמטה קטנטונת בשרונה .

סגירת המעגל שלי עם ר/א מקלף שבהיותו תינוק ניצל מהשחיטה,הפוגרום,של שנת 1929 ב"מוצא"

ואילו אימי ניצלה באותו זמן ב"חברון" .

ה"מעגל" הבא שסוגר במקום  הם משרדיי "מרכז ההסברה" הממשלתי מקום התיאום להרצאותיי משך עשרות שנים .נהגתי להגיע  ל"בית הוצאת הספרים של משרד הביטחון" ששכנה מעל ה"בור" ושחלק ממחסניה היו בבור.

כיום מבקר בבנין מפ"י "מחלקת המדידות" הנמצא בקצה הדרום מזרחי,רחוב שינקין פנת רחוב קריית ספר.

בקצה הצפון מזרחי,רחוב קרליבך פנת רחוב קריית ספר,מעל מסעדת "בייגל טל" של היום ,שכן תקופה מסוימת "משרד החקירות" בבעלותי  "גד חקירות ".

לפני היות מסעדת "בייגל טל",הייתה מסעדה סגורה בלוחות פח מבחוץ בה נהג הרמטכ"ל  ר/א  יצחק רבין לסעוד מדי פעם.

המעגל הרחב והכבד ביותר עבורי היא "יחידת המילואים" שלי ב"קצין חינוך ראשי" בתפקידי כמרצה .

משך 49 שנה עד גיל 70 ,חלקם האחרון בהתנדבות, שכנה יחידה זו בשרונה.

מתוך  5 מלחמות בהן השתתפתי , ל 3  מהן יצאתי מכאן.

הכואבת ביותר הרי היא "מלחמת יום כפור" בה שירתתי   שבעה וחצי חודשים רצופים.

מלחמה שכותב עליה = "ראיתי- ולא יריתי",מילים האומרות הכל.

שמות רחובות  בשרונה ע"ש מפקדים.

שמות רחובות  בשרונה ע"ש מפקדים.

א.   ר/א דדו לדעתי הוא ורק הוא גיבור מלחמת יום כיפור.אכן הרבה חיילים ומפקדים קבלו "אותות" אבל כיום מתבררים דברים אחרים שלא כאן המקום להעלותם. מבחינתי כל לוחם במלחמה זו הוא גיבור שמגיע לו צל"ש. אבל דדו "גיבור הגיבורים מנצח המלחמה".אכן זכה להנצחת שמו ברחובה  הראשי  של שרונה .

ב.   רחוב ע"ש  האלוף  מנדלר  שנהרג  בסיני במלחמה זו.

ג.    רחוב ע"ש האלוף  קלמן מגן  שהחליף את האלוף מנדלר  במלחמה זו.

בשרונה  קיימות גם הנצחות שלא למלחמת כפור:

ד.   רחוב ע"ש  ר/א מרדכי מקלף  שהיה פעם רחוב גדול ארוך  ונמחק!!! הוחלף לצערי לסמטה קטנה.

ה.   רחוב ע"ש  צבי סטרכילביץ  מכיר מקרוב את משפחתו הצנועה,קנה מהטמפלרים בשנת 1924

את החלקה של "כרם הגרמנים" והקים עליה  את המרכז המסחרי הראשון בתל אביב אזור

ככר המושבות ,אזור רחוב  מקווה ישראל,הדואר ברחוב אלנבי ,רחוב פיצוטו ועוד.

ברחוב מקווה  ישראל 4 מוצב שלט זיכרון לשמו.

ו.    אחרון ,אחרון חביב מבחינתי, כמרצה לאזרחות,הוא רחוב ע"ש ארנייה  אוסוולדו מברזיל.

להיסטוריה הפרטית שלי  אני זוקף  את  שמיעת  הכרזת המדינה  מפי דוד בן גוריון .

הייתי "בחצר בית דיזנגוף בעת הכרזת המדינה על ידי בן גוריון.

אבל בן גוריון לא היה יכול להכריז על המדינה ללא פועלו של איש זה. ארנייה אוסוולדו שישב בראש

הישיבה המיוחדת של עצרת האו"ם בעת  ההצבעה על החלטת האו"ם להקמת המדינה.

ההצבעה המקורית אמורה  הייתה להיערך   ב 27.11.1947  , יומיים קודם, אלא שלא היו מספיק

תומכים  לטובתנו=ה"חברה" שלנו ממשרד החוץ  וה"מוסד", "התרוצצו" להשיג מצביעים לטובתנו והיה

צורך "למשוך" את הנאומים ביומיים שלמים  דבר שחייב "פיליבסטר" ,בשפה המקצועית,

וארניה "ידיד אמת" שלנו משך יומיים רצופים ,את נאומיי הישיבה ללא שינה עד שנמצאו ה-33

המדינות שהצביעו  בעד הקמת המדינה.

(הפטיש והרשימה המקורית של  ה 33 המדינות שהצביעו בעדנו נמצאים במוזיאון בקיבוץ ברור-חיל).

 

לסיום ,אמנם לא במתחם שרונה אלא מעבר לכביש ה"שחור", נמצאת מכללת "מכס פיין" שם הרצאתי משך למעלה  מ 10 שנים בנושאי "ידיעת הארץ"  ו"אזרחות".