בחודש אפריל ,לפני שמונים ואחת שנים,  פרץ "המרד הערבי הגדול" בארץ ישראל מאמר זה בא להאיר את הסיבות לפרוץ המרד, מהלכי המרד, והתוצאה העגומה מבחינתם של הפלסטינים תושבי ארץ ישראל. בשנת 1917 ניתנה לתנועה הציונית "הצהרת בלפור" עיקרי ההצהרה הבטחה לקמת בית יהודי לעם היהודי בארץ ישראל. שנתיים מאוחר יותר, מתחיל מאבקם של ערביי ארץ ישראל ברעיון "הבית היהודי" "המרד" של 1939-1936 היה שיאו של מאבק זה. במאבקם ביקשו הפלסטינים להשיג שתי מטרות: 1 .משיכת תשומת לב בריטניה והעולם הערבי למצוקתם. 2 .השגת הכרה בערבים תושבי ארץ ישראל, כישות לאומית עצמאית. בשיאו של המאבק, התרחשו מספר רב של התנגשויות אלימות ברחבי הארץ. רובן המוחלט ביוזמתם של הפלסטינים, הן הופנו כנגד ביסוס הישוב היהודי והעלייה וכנגד ממשלת המנדט ומוסדות השלטון, שאפשרו את ביסוס הישוב והקמת הבית היהודי. שנות השלושים המוגדרות כעשור השני למנדט בא"י, היו שנים של הגדרה מחדש של מדיניות בריטניה ששיאה היה הספר הלבן של 1939 .ובו הבריטים מגדירים מחדש את מדיניותם בארץ ישראל תוך התנתקות ממדיניות הבית הלאומי. פרסום הספר הלבן, סיום המרד ותחילת מלחמת העולם השנייה, מסמלים סיום תקופה ותחילת תקופה חדשה שונה לחלוטין. סיבות למרד בריטניה בשנות ה-30 קיים חשש כבד בבריטניה מעליית כוחן של גרמניה, ושל איטליה הדיקטטורית ומכוונות ההתפשטות שלהן באפריקה ובאזורים קרובים לתעלת סואץ, שהייתה נכס אסטרטגי ממעלה ראשונה לבריטניה. כיבוש אתיופיה על ידיי מוסוליני בתחילת 1936 וחוסר התגובה של בריטניה לכיבוש. יצר גל של לאומניות במדינות ערב, אשר מתעצם בתגובה לחולשתה של בריטניה. מנגד, כתוצאה ממהלכים אלו, מתקיימת הערכה מחדש במסדרונות השלטון הבריטי לגבי חשיבותו האסטרטגית של המזרח התיכון 52 מדינות ערב במחצית שנות ה-30 ,גאה גל של לאומיות במדינות הערביות במזרח התיכון גל זה שטף את כל מדינות ערב, למעט עבר הירדן , והייתה לו השפעה גם על ההתרחשויות בארץ ישראל . מדינות אלו; מצרים, עבר הירדן, עיראק וסוריה זוכות בעצמאות ממדינות המנדט, בריטניה וצרפת באופן הדרגתי. מדינות ערב העצמאיות, כתוצאה ממערך יחסיהן עם בריטניה, הפעילו את השפעתן על מנהיגי המרד בקריאה להפסקת השביתה בארץ ישראל והנכונות של הנהגת הערבים בארץ להיענות לקריאה מדגישה את חשיבותן בעיצוב הסכסוך. פלסטינים עם האצת התהליכים האזוריים, מתחילה התארגנות פוליטית גם בקרב האוכלוסייה הערבית בארץ ישראל. בשנת 1932 נוסדה מפלגת "אל-אסתקלאל"- כמפלגה פאן ערבית שראתה בארץ ישראל חלק מסוריה ודרישתה העיקרית הייתה עצמאות לכל המדינות, בהן יושבים ערבים. המפלגה ראתה במאבק במנדט הבריטי דרך להשגת מטרותיה. המפלגה הראשית של ערביי ארץ ישראל הייתה "המפלגה הערבית הפלסטינית" – מפלגתם של משפחת החוסיינים אשר נוסדה בשנת 1935 ומטרותיה העיקריות היו ביטול המנדט והשגת עצמאות לארץ ישראל תוך שמירה על אופייה הערבי וביטול ההבטחה לבית לאומי ליהודים. לערביי ארץ ישראל לא היה מוסד מדיני אחד שייצג אותם. הייצוג נעשה בידי ראשי המפלגות אשר פעלו מידי פעם במשותף מול הממשל האישיות המרכזית בחבורה היה המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל חוסייני, שמעמדו היה מורם מעצם היותו נשיא המועצה המוסלמית העליונה. מאז תחילת שנות ה-30 גברה ההקצנה של הפלסטינים במאבקם ביהודים וכנגד מדיניות הממשלה. בשלושה מישורים התמקד מאבקם: עליה, מכירת קרקעות ועבודה עברית. המפלגות שהוקמו על מנת למשוך אליהן קהל אוהדים נזקקו להציג עמדות נוקשות יותר ויותר. רגע השיא הגיע ב1935 עם גלי העלייה היהודית העצומים מאירופה, כשהגישו נציגי המפלגות הפלסטיניות תזכיר לנציב העליון ובו דרישה להפסקה מיידית של העלייה, איסור מכירת קרקעות ליהודים והקמת ממשלה דמוקרטית בארץ. כתוצאה מאי שינוי עמדת הממשל הבריטי קצו מנהיגי הערבים בארץ בפעולות מדיניות וסברו כי יש לערב את העולם המוסלמי בסוגיה. 53 הישוב והתנועה הציונית מתחילת שנות ה-30 עלה באופן דרמטי מספר היהודים בארץ ישראל ומספר הדונמים שנרכשו היה רב מתמיד. התשתית הכלכלית התחזקה מאוד, הישוב היהודי היה מאורגן ומוסדות הישוב שלטו בכל תחומי החיים. כל רובדי הישוב היו מגויסים למאבק הלאומי. מרכיב מרכזי היה ההתארגנות הצבאית של הישוב במסגרת "ההגנה". נוצר "יש מאיין" ; ארגון חצי צבאי מבוסס חיילים מתנדבים ושרשרת פיקוד שאפשרה לתת מענה בטחוני בכל הארץ. עלייה ורכישת קרקעות בידי יהודים 1936 – 1931 54 המרד-שלב ראשון שביתה: אפריל 36 – אוקטובר 36 באפריל 1936 נרצחים שני יהודים ע"י חמושים פלסטינים מתלמידיו של השיח החיפאי עז-א-דין אלקסאם, באזור טול כרם. כתגובה רצחו חברי ארגון ההגנה ב' שני פועלים פלסטינים בסמוך לפתח תיקווה. בזמן הלוויתם של הפלסטינים שנרצחו תקפו ערביי יפו יהודים שעברו במקום ורצחו תשעה מהם. זו נקודת הפתיחה לתחילת המרד הערבי. במקביל, ביום ההלוויה מתכנסים בשכם ובירושלים פעילים לאומניים ומכריזים על שביתה כללית שמתפשטת במהירות לכל חלקי הארץ. בכל רחבי הארץ, בערים ובכפרים התארגנו ועדות לאומיות לפיקוח על השביתה. תוך פרק זמן קצר מאוד הקימו המפלגות הפוליטיות הנהגה משותפת כדי להנהיג את האירועים בצורה מתוכננת. במקביל לשביתה, התארגנו "חבורות לוחמים חמושות" כדי לתקוף ולפגוע במטרות בריטיות ויהודיות. הועד הערבי העליון יצר הנהגה פוליטית מדינית משותפת לכל ערביי ארץ ישראל וביוזמתו הייתה השביתה לאחד ממוקדיה המרכזיים של המערכה הערבית. השביתה נועדה להקיף את כלל המשק הערבי בכפר ובעיר ולשתק את החיים הסדירים ואת הכלכלה בארץ. עיקר השביתה התנהלה במגזר העירוני ובתחבורה, במסחר ובמלאכה. בערים הפלסטיניות הייתה שביתה מלאה ואכן החיים התקינים שובשו לחלוטין. במגזר החקלאי כמעט לא הורגשה השביתה, כיוון שלא הייתה אפשרות להשבית את עבודות השדה. בקרב עובדי המדינה שקיבלו את שכרם ממשלת המנדט, היה קושי רב לקיים את השביתה. גם במפעלים גדולים לא צלחה השביתה, למשל בחיפה שבה לא הצליחו הערבים להשבית את נמל חיפה בעקבות היחלצות פועלים יהודים לעבודה בנמל. בפן המזוין נקטו הפלסטינים במהלך התקופה בפעולות טרור כנגד הישוב היהודי ומוקדי השלטון. חבורות הלוחמים תקפו רובעים יהודיים בערים, ישובים יהודים ברחבי הארץ וקווי תחבורה יהודים. מטרת התקיפה הייתה הטלת מצור על המרכזים היהודים ובידודם זה מזה באמצעות פגיעה שיטתית בתחבורה היהודית. התוקפים הורכבו מחבורות מזוינות של כפריים(עם לא מעט יסודות פליליים). כשהתברר להנהגה הערבית ובעיקר לקיצוניים שבהם, שהשלטון הבריטי לא נוטה להיענות לדרישותיהם, החלו חבורות הלוחמים לתקוף מוסדות שלטון כמו מתקני ממשלה ומשטרה. 55 בפרק זמן קצר מאוד הצליחו חבורות אלו ליצור שליטה על הדרכים. לעזרתם נוסף כוח מתנדבים בן כמאתיים לוחמים ובראשו קצין צבא לשעבר בשם פאוזי קאוקג'י שמתמנה למפקד הראשי של המרד. במשך מספר חודשים נלחם קאוקג'י בצבא הבריטי, ולאחר מספר מפלות בסוף אוקטובר עזב קאוקג'י את הארץ. סיכום שלב ראשון במרד הצד הפלסטיני –גילה כושר עמידה חברתי שבא לידי ביטוי בששת חודשי השביתה. הם אף הוכיחו יכולת לנהל מלחמת גרילה שהבריטים התקשו להתמודד עימה אך מנגד לא הצליחו הפלסטינים למנוע את העלייה לארץ ישראל או את ביטול הצהרת בלפור ולא הצליחו ליצר הכרזה על עצמאות פלסטין. הצד הבריטי–המאורעות והשביתה פגעו בסמכות הממשלה. הססנותה של הממשלה גרמה לכך שמדינות ערב השכנות הפכו לגורם שנוסף לסכסוך על ארץ ישראל. הצד היהודי– הישוב היהודי התגלה בזמן המרד כמלוכד וממושמע, הוכיח כושר התגוננות צבאית וסממנים של כוח צבאי סדיר. מבחינה כלכלית היה הישוב חזק וכמעט לא נפגע מהשביתה. שכן היהודים שלטו על חלק ניכר בכלכלה המקומית. החקלאות היהודית סיפקה את רוב צרכי המזון ומפעלי התעשייה העיקריים היו בבעלות יהודים. גם יצור החשמל היה בידי חברה אנגלית-יהודית. המרד שלב שני דיפלומטיה ועדת פיל בחודש מאי1936החליטה ממשלת בריטניה למנות ועדה ממלכתית לחקר שאלת ארץ ישראל. חברי הועדה נבחרו בקפדנות. אנשיה ייצגו תפישות שונות ואינטרסים שונים במערכת הפוליטית בלונדון. היא כללה אנשים שהכירו היטב את מצבם של יהודי אירופה, מומחים לענייני קרקעות, מומחים לאסטרטגיה מדינית ומומחים בתולדות האימפריאליזם. בראש ועדת פיל עמד הלורד פיל. הועדה החלה את עבודתה בחודש נובמבר 1936 .בזמן עבודתה, חשבו חבריה כי השביתה הכללית של הערבים תסתיים, מנגד דרשו מנהיגי המרד כי בזמן עבודת הועדה תופסק לחלוטין העלייה היהודית לארץ ישראל ולכך לא הסכימה ממשלת בריטניה. 56 חברי הועדה ביקרו בארץ ובזמן שהותם כאן הופיעו בפניה נציגי הישוב היהודי ונציגי הוועד הערבי העליון. היהודים ראו בהקמת הועדה כניעה לפלסטינים וערעור ההבטחה הבריטית להקמת מדינה יהודית. הועדה שמה לה למטרה לחפש פתרון שלא יפגע בהבטחה הבריטית ליהודים. חבריה הבינו שיש ניגוד מוחלט בין מטרות הערבים והיהודים ושאין מקום לפשרה. ועדת פיל הגיעה למסקנה שיש לחלק את הארץ לשתי מדינות. בחודש יולי 1937 פורסם דו"ח הועדה. מסקנות ועדת פיל בחלק השלישי והעיקרי של מסקנות הוועדה מציינים חבריה מסקנות שיתרמו בתפיסתם ל"הסדר בר קיימא" מסקנות הוועדה נקבעו בעקבות אוריינטציה שונה של האוכלוסייה, היהודים באוריינטציה אירופאית והערבים אסיאתית. הצבת גבול מוגדר להיקף העלייה היהודית כשההמלצה הייתה 000.12 עולים בשנה לזמן של חמש שנים, ואיסור מכירת קרקעות ליהודים. תגובות על מסקנות ועדת פיל היהודים – "הישוב": ועדת פיל הציבה בפני ההנהגה היהודית אתגר עקרוני, מחד הושגה הכרה בעצמאות יהודית מלאה ומנגד צמצום שטח הארץ, צמצום העלייה, ובנאום ירושלים שעל פי, תכנית החלוקה הייתה צריכה להיות בשליטת בריטניה על כ-80 אלף תושבים יהודים . בהודאת הסיכום של הקונגרס הציוני ה 20 פורסמה הצהרה שמקבלת את רעיון החלוקה אך לא את החלוקה שהציעה ועדת פיל. בן גוריון קבע כי יש להבחין בין דיבורים לבין דברים והדגיש כי לא הנאמר הוא שקובע, אלה הנעשה. 57 הערבים: הועד הערבי העליון פרסם גילוי דעת שבו הוא דוחה את המלצות הועדה מבחינה עקרונית. גם מדינות ערב השכנות יצאו כנגד התוכנית. כל מדינה בעקבות פגיעה באינטרסים החשובים לה. בסוריה התכנסה ועדה של נציגים מארצות ערב ומערביי ארץ ישראל ובהצהרת הסיכום שלה נאמר כי ארץ ישראל היא חלק בלתי נפרד ממולדת הערבים ומדינה יהודית תהווה סיכון גדול לעולם הערבי. המרד: שלב שלישי-חידוש המרד אוקטובר 1937 – ספטמבר 1939 המאבק המזוין עם פרסום מסקנות הועדה פרץ גל טרור גדול פי כמה וכמה בעוצמתו ממה שהיה עד כה. ב- 26 בספטמבר נרצח נציב הגליל מטעם ממשלת המנדט, לואיס אנדרוס. הרצח ביטא את ההתנגדות להכללת הגליל בשטחה של המדינה היהודית כפי שקבע וועדת פיל ותמך ברצון להוכיח שאוכלוסיית הגליל לאומנית כתושבי יהודה ושומרון. הרצח הכה בתדהמה את שלטונות המנדט. זה היה הרצח הראשון של פקיד רב דרג ונחשב להכרזה על הסלמה המרד כנגד השלטון הבריטי. בתגובת נגד, נקטה ממשלת לונדון במספר פעולות: ראשית, הדיחה את הנציב העליון ארתור ווקופ. בנוסף, הוציאה ממשלת המנדט את הוועד הערבי העליון מחוץ לחוק. המופתי של ירושלים הודח מתפקידו ונגד חמישה מנהיגים ערביים בולטים הוצאו צווי מעצר ביניהם המופתי של ירושלים. בסופו של דבר הצליח המופתי לחמוק ממאסר וברח מהארץ. לסיום, הכריזה ממשלת המנדט על משטר צבאי.הצבא הבריטי נקט מדיניות של יד קשה ודיכוי אכזרי של המרד שלא כמו בשנת 1936 שבה נקטו הבריטים במדיניות של מגננה. כעת שונתה התפיסה והצבא הבריטי תקף את המורדים ורדף אחריהם למקומות המסתור שלהם, בוצעו פעולות עונשין כנגד אלו שנחשדו כנותני מקלט למורדים בתי הדין הצבאיים הטילו עונשים כבדים, לרבות עשרות פסקי דין מות אשר בוצעו מייד והטילו אימה על האוכלוסייה הפלסטינית. 58 הצבא הרס בתים שמהם ירו או התאכסנו המורדים והטיל קנסות קולקטיבים על תושבי הכפרים. תחנות משטרה הוקמו בכפרים הערביים על חשבונם ובמימונם של תושבי הכפרים. למרות פעולותיהם התקיפות של הבריטים נמשך המרד המזוין ואף קיבל אופי של התקוממות המונית. את השנתיים של המרד המזוין אפשר לחלק ל 3 תקופות: 38 יוני – 37 אוקטובר. 1 בתקופה זו התרכז הטרור במקומות מסוימים, בעיקר בירושלים. מעשי הטרור בוצעו בעיקר על ידי אנשיו של המופתי וכוונו גם כנגד אלו שהתנגדו להנהגתו. 2 .יוני – אוקטובר 38 הטרור מועצם ומתפשט. המורדים משתלטים על כפרים ועיירות בכל רחבי הארץ, בעיקר בחלקה ההררי. העיר העתיקה בירושלים נמצאת בשליטם כך גם יפו וסביבותיה. כוחות הביטחון הבריטים איבדו למעשה את השליטה במצב. 39 ספטמבר – 38 נובמבר. 3 הצבא נוקט בפעולות נמרצות כנגד המורדים דבר הגורם להן לפגיעה פיזית ואף פוגע בתשתיות שלה. בשלהי 1939 ,בא הקץ על המורדים והמרד דועך. 59 פרסום הספר הלבן – סוף המרד הערבי לאחר דיכוי המרד, פרסמה ממשלת בריטניה את "הצהרת המדיניות" שהיא הספר הלבן של מאי 1939 .היה זה צעד חד צדדי שהיווה מפנה במדיניותה של בריטניה כלפי הסכסוך. מסקנות "הספר הלבן" היו ● בתוך עשר שנים תוקם מדינה פלסטינית עצמאית אך קיומה מותנה בקיום יחסים תקינים בין ערבים ליהודים. ● תותר עליית יהודים בפרק זמן של חמש שנים, אך בסיומה לא יהיה מספר היהודים בארץ ישראל גבוה מסך כל האוכלוסייה בארץ. ● בתום חמש שנים, אישור לעלית יהודים תהיה בסמכות הערבים. איסור מכירת קרקעות ליהודים תוצאות המרד שלוש שנים של לחימה ומאורעות דמים הסתיימו. במישור המדיני השיגו הפלסטינים אישור להקמת מדינה ערבית עצמאית אך הפגיעה באוכלוסייה הפלסטינית הייתה קשה. הכלכלה נפגעה קשות, לדוגמא את מיקומו המרכזי של נמל יפו תפס נמל תל אביב, ורכוש פלסטיני רב ניזוק קשות. רובעי מגורים שלמים נהרסו על ידי הצבא הבריטי כמו ביפו וירושלים. נהרגו אלפי ערבים, בעיקר על ידי כוחות הביטחון הבריטים אבל גם ב"זכות" פעולות נקם של הערבים. ערבים רבים ברחו מתחומי ארץ ישראל מפחד ידו של השלטון הבריטי. תוך כדי המרד נמשכה העלייה של יהודים לארץ ולא פסקה מכירת הקרקעות. הישוב היהודי התחזק הן בהיבט הכלכלי והן בלכידות החברתית. 60 61 סיכום ההתקוממות הפוליטית הגדולה שהתחוללה בשנים 1939-1936 הייתה נקודת מפנה בולטת ומשמעותית לערביי ארץ ישראל, ליהודים ולממשלת המנדט בארץ ישראל. מאז שניתנה הצהרת בלפור ליהודים, לא פסקו ערביי הארץ להתנגד לה ולהבטחת בית יהודי לעם היהודי בארץ ישראל. מנגד, מדינות ערב סביב, מקבלות עצמאות ממשלות המנדט בריטניה וצרפת. בשנת 1936 מחליטה ההנהגה הפלסטינית לצאת במאבק מזויין ואלים אשר לווה במעשי טרור, שלוש שנים של מאבק המלוות בעליות ומורדות רבות, מסתיימות בדיכוי קשה על ידי הצבא הבריטי. ממשלת בריטניה שהאינטרס העיקרי שלה היה הפניית כוחותיה למלחמה המתרחשת לבוא באירופה, נקטה בגישה שעיקרה ריצוי את הערבים על חשבון התחייבויותיה הקודמות ליהודים. בסיום המרד נותרה החברה הערבית מרוסקת מבחינה ההגנתית, חברתית כלכלית וצבאית. ראשי המרד הוגלו, נשפטו ואף הוצאו להורג. ומדינות ערב השכנות הפכו לפטרוניהם של ערביי ארץ ישראל. בניגוד לחברה הערבית, היהודים יצאו מחוזקים. המרד הדגיש את כוחם ולכידותם של היהודים שהיו תחת הנהגה מלוכדת שגילתה סימני מנהיגות וידעה לקבל החלטות נכונות בראיה לטווח ארוך. למרות כל אלה המרד הופך לציון דרך בהתפתחות הלאומיות הפלסטינית. ההנהגה הפלסטינית הצליחה להעלות את בעיית ארץ ישראל על סדר יומה של האימפריה הבריטית. המרד דחף את ממשלת בריטניה לסגת ממדיניותה הפרו-ציונית, יש הסבורים כי תוצאות מלחמת 1948 הן המשך ישיר לתוצאות סיום המרד ב1939. עבדל קאדר אל חוסייני (מקור ויקיפדיה) כתב: משה אנטמן, מורה דרך. MA לימודי ארץ ישראל. אוניברסיטת חיפה 2016.