יום שישי כ"א ניסן תשע"ח

‏06 אפריל 2018

הקדמה מאת העורך:
עבודתו של מורה הדרך היא עבודה נפלאה. בכתבה שלפנינו משתף אותנו מורה הדרך יורם טוויטו שהוכיח זה מכבר כי עבודתו אומנותו.
יורם יוצא לשטח, חורש ומחפש מסלולים חדשים. הוא רותם לצידו את ראש המועצה האזורית חוף אשקלון וביחד הלכו וטוו שביל שניתן לעשות את מרביתו או לקחת קטעים ולשלבם בתכניות אחרות.
יורם הוא דוגמה למורה דרך שלא נח, מחפש כל הזמן אחר חידושים ומנסה להביא פנים חדשו לעולם ההדרכה. ככל שנרבה לחקות את יורם כן יגדל כאן דור של מורי דרך שיביא לכאן את ההדרכות של המחר. את ההדרכות הנושאות נישות מקצועיות, הדרכות הנושאות חיפוש אחר סיפור בשטח.
אני מברך את יורם ומודה לו שהסכים לשתף אותנו בחוויותיו
ינאי עוזיאל

 

שביל האור – מחוף אל חול

טיול ליום העצמאות

את הטיול הבא, הכנתי ליום העצמאות הקרב ובא. בזמן, שחלק מאתנו יהיו סביב המנגלים, חלקנו בוודאי יבלה בים עם משפחה וחברים, יהיו כאלה שיצפו בטלוויזיה בחידון התנ"ך המסורתי (והטוב), ויהיו כאלה, כמוני למשל שיחפשו מסלול טיול לטייל בו, ביום הזה…. הללו, ישמחו בוודאי שלמסלול יהיה קשר לתקומת ישראל, ולעצמאותה.

ואכן, הנה לנו אחד כזה: "שביל האור – מחוף אל חול".

"שביל האור – מחוף אל חול", הוא השביל העובר מחוף הים (זיקים), אל דיונות החול הזהובות אל הסכר הנטוי על נחל שיקמה , ממשיך בסמוך לישובים זיקים כרמיה יד מרדכי ונתיב העשרה. משם אל רכסי הכורכר (גברעם, חוליקת, תום ותומר), יורד לגו'ליס, מושך מערבה  לגבעה 69  ניצנים הישנה חולות ניצנים, ומסתיים בחוף הים (חוף ניצנים).  אורכו של השביל כ-50 ק"מ רובו עובר בתחום המועצה האזורית חוף אשקלון אך יש לו השקות לתחומי ארבע מועצות אזוריות נוספות: שער הנגב,  יואב שפיר ובאר טוביה. מרחב של  נופים, מורשת, אנשים, וטבע, וכמו שיאיר אומר: "שביל המחבר  אנשים לנופים" מומלץ לכל חובב טבע ומורשת ארץ ישראלית.

לשביל צורת קשת אשר חובקת את המועצה מדרום לצפון דרך ציר מזרחי, כשקו החוף הוא המיתר של הקשת.

יוזם והוגה:

את השביל הגה ויזם ראש המועצה האזורית, חוף אשקלון, יאיר פרג'ון,  יאיר הינו איש החברה להגנת הטבע. בעברו יזם הקים וניהל את בית ספר שדה, שקמים בניצנים. ולאורך 25 שנים רצופות עמל לקידום הכרזת מרחב חולות ניצנים לשמורת טבע. התחום כנראה עמוק בנשמתו עד היום.  תחילתו של השביל, בטיולים ליליים שיאיר הוביל בערבי הקיץ הנעימים, בדרך כלל בלילות חמישי, עת הירח זרח במלוא הודו בשמים ממעל.
אל הטיולים הללו, הזמין יאיר את תושבי המועצה האזורית חוף אשקלון, וחברים נוספים. עפי"ר כשסיימנו טיול כזה, ישבנו מסביב למדורה, מאי שם נשלף אקורדיון ופצחנו בזמר וברון. כדי להרבות חגיגה מישהו הביא מאי שם תפוחי אדמה או תריס, שהוכנסו למדורה, על גזע עץ או על שולחן מאולתר, הונחו חמאה ומלח לתיבול. מה לומר חגיגה מושלמת בטעם של פעם.
מטרתם של הטיולים הליליים הללו, הייתה לבחון את תוואי השביל. נערכו ימי טיול יותר ממספר הק"מ שסומנו בסוף. לאחר כל טיול כזה, ישבו ובחנו את התוואי. כך, מטיול לטיול וממתווה למתווה, עד שהתגבש המתווה הנוכחי.
אל הפרויקט צירף יאיר גופים חשובים בנוף המקומי הארץ ישראלי: הקרן לשטחים פתוחים .החברה להגנת הטבע וקרן קיימת לישראל

לכל אבן סיפור משלה:

גם סימון השביל עבר מספר תהליכים, מלבד סימון שבילים הרגיל אותו אנו מכירים בצורת שלושה פסי צבע, הכוללים מסגרת לבנה ופס צבע ספציפי לשביל, הוצבו לאורך השביל אבני קונוס, המדמים רוג'ם. בדומה לרוגו'מים העתיקים אשר הורו את הדרך לנוודים ולשיירות, לפני היות סימוני שבילים, מפות, ושאר אמצעים מודרניים לסימוני דרכים ושבילים.
על אבני הקונוס מוטבע שלט ובו מציין חץ את המשך הדרך, וכן כיתוב על כך שאנו בשביל האור (תמונה מצורפת).
מעבר לסימון הסטטי הנוכחי, יהיו לאורך השביל גם בריקוד. כשמטייל מגיע לברקוד, הוא מניח את הטלפון על הברקוד, ושומע הסבר על המקום בו הוא נמצא. כך, שאין צורך ללכת עם פרוספקט כזה או אחר מנייר. לאורך 50 הק"מ המדוברים יהיו כ-50 בריקוד, שיוצבו על גבי אבנים בשטח. לכל אבן סיפור משלה, אותו היא תספר למי שירצה לשמוע.
לשביל יהיו שלושה מבואות, ובהם שלטים גדולים המספרים על השביל: בתחילת המסלול (או בסופו) בחוף זיקים ובחוף ניצנים, ובמשלט חוליקת היא גבעה 138.5 (על כביש 232 בין צומת גבעתי לשדרות).
בהמשך מתוכן להוציא ספר אשר ייכתב על ידי כותבים שונים, בעלי התמחויות שונות, אשר ייתנו לשביל גוונים נוספים של ידע, וחוויה.

נוף אדם:

ההתייחסות אל המרחב בו עובר השביל, היא מעבר לשביל עצמו. באשר השביל עצמו מוליך אותנו בנתיב אחד, ובעצם מטבעו מפספס אתרים נוספים בדרך. כדי להתגבר על כך, ההתייחסות בשביל האור היא אל המרחב כולו, ולא רק לשביל בו אנו מטיילים.

כביש בר מצווה:

כביש 232, שהוא כביש האורך האזורי (כביש אזורי, הוא כביש בעל שלוש ספרות) האורך בישראל. ראשיתו בצומת אשכולות (ניצנים) על כביש 4, וסופו במפגש עם כביש 10 במשולש הגבולות: ישראל, מצרים, רצועת עזה (סמוך לקיבוץ כרם שלום).

הקטע הרלוונטי לנו הוא הקטע מצומת הודיה (במפגש עם כביש 3, אשקלון מעלה חורון), צומת גבעתי ומשם עד לגשר הרכבת סמוך לשדרות.

קטע כביש זה, הנקרא בפי יאיר: "כביש בר מצווה" הוא כביש שנסלל על ידי הבריטים בימי מלחמת העולם השנייה. הכביש הוא כביש צבאי ומלחמתי לכל דבר. הבריטים מחשש ממטוסים גרמנים, סללו את הכביש בפיתולים, כך שיקשה על מטוס להפציץ שיירת כלי רכב. לכביש 13 פיתולים, ומכאן השם: "כביש בר מצווה".

בימי שלום ושלווה, זהו אחד הכבישים היפים בארץ. כשאני מוביל טיולים באזור אני מעדיף לנסוע בו על פני נסיעה בכבישים המהירים. בתפיסה הנופית המתהווה סביב שביל האור, לכביש זה חשיבות ומשמעות, הוא אמור להיות כביש נופי. לכן, על פי בקשת מתכנני שביל האור, כביש זה לא יורחב, ולא ייושר. אלא, יישאר כפי שהוא, והוא יותאם לטיולים, כשבצדדיו יוקמו פינות ישיבה מוצלות. מי שממהר, ואצה לו הדרך, יוכל לנסוע בכבישים הראשיים באזור.

בבוסתנים עולה יורד הערב:

בינות לרכסי הכורכר, בקעות קטנות ועמקים קטנים. בעבר במקומות אלו ניטעו בוסתני עצי פרי. לאחר מלחמת העצמאות בוסתנים אלו ננטשו, חלק מהעצים שרדו (בקושי), חלקם נבלו. אלה ששרדו מחכים לטיפת מים ויד אוהבת שתטפל והם מיד מראים כמה הם נפלאים, וכמה פרותיהם מתוקים ועסיסיים.
חלק מיוזמת השביל, היא לשקם בוסתנים אלו ולנטוע חדשים. סביב הבוסתנים, יוקמו פינות ישיבה, וחניוני לילה קטנים ואינטימיים. הבוסתנים, יינטעו על ידי תלמידי בתי ספר, על ידי חיילים ועל ידי אורחים מחו"ל. לא מדובר כאן במבצע נטיעות המוני כפי שאנו מכירים מימי הט"ו בשבט אלא, משהו אישי יותר, קהילתי יותר, אינטימי יותר. נטיעות קטנות מידי פעם, עץ פרי בבוסתן זה, ומדרגה חקלאית (טרסה) בבוסתן אחר. כל זה על מנת לתת לכמה שיותר אנשים להיות שותפים ולאורך זמן.
בסיור מכין שערכנו עם יאיר, בקרנו בבוסתן השותפות, הנמצא סמוך לגבעה 138.5 (משלט חוליקת). עצי הפרי בבוסתן, נראים מבטיחים, נחכה לקיץ להבשלת הפרות ואז נבוא ליהנות משפע הפרי. לבוסתן שלמרגלות משלט חוליקאת ניתן שם: בוסתן  "השותפות" על כך, שהוא משותף לכולם, כן, גם קהילת טוסון שבאריזונה הרחוקה
היא שותפה בפרויקט ערכי נופי זה.

ומספרת הסבתא לנכד:

חלק מתפיסת העולם של השביל, שהוא סוג של פאזל. פאזל נופי, ופאזל אנושי ותרבותי. יאיר מדגיש כי לא חייבים לטייל בכל השביל ברצף כמו כן לא חייבים להתחיל את המסלול דווקא מחופי הים. השביל מתוכנן כך שניתן לטייל בו רק במקטעים בודדים וכל פעם לבחור קטע אחר . השביל חוצה כבישים וגם להם נמצא פתרון סביר. פשוט עוברים במעבר חצייה . משביל האור ניתן להתחבר גם  לשבילים האזוריים כמו שביל השקמה  המסתיים מזרחה בשמורת פורה. בשביל, יותוו שבילים בעלי קטעי הליכה קצרים, של שעה עד שעתיים. השבילים יהיו מעגליים, כך, שיהיה ניתן להחנות את הרכב, בנקודה מסוימת, ולצאת למסלול מעגלי קצר בסביבה, ולחזור לאותה הנקודה.

אני מדמיין לי את הסבתא שקיבלה משימת בייביסיטר להוציא את הנכדים מהגן, ולהיות אתם עד הערב. מגיעים הביתה, אורזים תיק קטן: מים, נעליים, כובע (לא לשכוח, תפוחי אדמה, תירס, גפרורים, וספר טוב) ויוצאים לטיול קטן של אחר הצהרים, באחד המסלולים המעגליים.

מסיימים אותם בקומזיץ, סבתא נכד, באחד הבוסתנים, כשסבתא מספרת לנכדים סיפור, או קורא להם שיר. חוזרים הביתה עם ידיים מפויחות ובגדים ספוגי עשן. לשאלת ההורים מהיכן הריח והפיח, מחייכים הסבתא והנכד, כממתיקים סוד קטן. חוויה קטנה וחביבה, זמינה ואיכותית.

מסלול הטיול נתיב האור מחוף אל חול:

לאחר, דברי המבוא שהבאנו נצא לטייל, במסלול, דרך המילים. בשורות הבאות אתאר את המסלול, ומספר נקודות עניין לאורכו, ובשוליו.

מהים אל נחל השקמה:

נתחיל את הטיול בשפך נחל שקמה לים, בחוף זיקים. קטע זה של הנחל, הוא כשלעצמו טיול נפלא. בקיץ שעבר, המלצנו עליו כטיול ערב במסגרת טיולי הקיץ שלנו.

נצא מחוף הים, נצעד על החולות הלבנים, כשלצדנו זורם לאטו הנחל. בחורף, הנחל מתחבר לים, ואז אפשר לאמת את האמירה: "כל הנחלים זורמים אל הים". מי הנחל צובעים את הנוף בכחול טורקיז, מפתיעים, כשמגלים אותם. בתחילה לא מאמינים שאנו בארץ ישראל, ובוודאי לא בדרום. לא מצפים למצוא נחל זורם עם מים בנופי דרום הארץ. והנה, הפתעה, מים בנחל. וידוי קטן שלי… לפני מספר שנים, ביחד עם ילדיי ומשפחת חברים, בנינו רפסודה ממשטחי אריזה, וג'ריקנים של 18 ליטר ריקים, והשטנו אותה לאורך כק"מ וחצי…. חוויה מרנינה.

בדרככם תפגשו עצי שקמה עצי גזע, עקבות בעלי חיים, ואם תעזו, לסטות מעט מהשביל ואתם כבר בלב לבם של בוסתנים עמוסי פרי: תאנים, גויאבות, שקדים, רימונים, תות שחור וגפנים. בעונות המתאימות ניתן ליהנות משפע הפרי…. ולחזור הביתה עם ידיים מוכתמות מעסיס הפרי.

נמשיך לסכר השקמה, ולמאגר השקמה. ב1958 בנתה מקורות בשיתוף קרן המטבע העולמית והממשל האמריקאי סכר על נחל שקמה. מטרת הסכר הייתה לתפוס את מי השיטפונות ולהחדירם בחולות שמדרום לאשקלון, ובכך להעשיר את מי התהום. היה זה מפעל חדשני ושאפתני. במשך שנים, נאספו כאן המים והוחדרו לחולות. מפעל מנשה מנקז את נחל תנינים ונחל עדה נבנה על אותו הרעיון, ולשם אותה המטרה.

השביל עוקף את קיבוץ זיקים, וממשיך לדרך נוף נחל שקמה בשמורת כרמיה. הדרך חוצה את כביש מס' 4 בין יד מרדכי לנתיב העשרה, וממשיכה בדרך נוף הבשור הנקראת על שם אריק שרון.

בפניה הראשונה ימינה, מעל נחל שקמה מתוח גשר, ולידו תחנת רכבת, זוהי תחנת דיר סנד. את הגשר, כמו גם את המסילה בנו התורכים כחלק מהמאמץ המלחמתי במלחמת העולם הראשונה. הבריטים, השתמשו בתוואי זה, אך הסיטו אותו לכיוון לוד. במלחמת העצמאות, פוצץ הגשר על ידי צה"ל, ולאחר הקמת המדינה, נבנה מחדש. על המסילה הזו, נסעו רכבות עד אמצע שנות השבעים של המאה העשרים. הרכבות הובילו חיילים לסיני, פועלים מעזה לתל אביב, ציוד וסחורות. אגב, זוהי המסילה עליה נסע הקטר: 70414 מהשיר ששר אריק לביא.

מכאן ממשיכה הדרך, ומתפתלת, עוברת מתחת לגשר על שם שחר גינוסר (כביש 34 יד מרדכי באר שבע).

גבעות כורכר – ומשלטים:

וכמו נכנסנו לארץ אחרת, ארץ גבעות כורכר גברעם. מעוגלות, בינות לשדות חקלאים מעובדים, מטעים ופרדסים, עוברת הדרך. נזכיר כי בחורף מרבדי כלניות. הדרך עולה ויורדת בהתאם לתוואי הקרקע, הנופים מתחלפים, ואתם מתבקשים להיות ערניים כדי לא לפספס את מערת גברעם.

המערה היא בעצם מחצבה קדומה (בדומה למערות רבות בארץ, דוגמת מערת ניצנה). בתוך המערה עמודי תמך גדולים ויפים, וחללים המציתים את הדמיון.

מפאת קוצר היריעה לא נספר אגדות ומעשיות המתאימות למערות ולמקומות חשוכים כאלה. אתם אל תוותרו על סיפור טוב לילדים, וקפה חם ומהביל למבוגרים (בבקשה אל תדליקו מדורה בתוך המערה, רק בחוץ).

בהמשך הדרך, השביל עובר קרוב לגדר של קיבוץ גברעם (מי שאצה לו הדרך הביתה, יכול לצאת מנקודה זו, לכביש 4 ומשם חזרה הביתה).

אנו ממשיכים, לכיוון גבעה 138.5, משלט חוליקת, בדרך חולפים על פני חרגול לשאיבת נפט משדה חלץ (נפט זורם בחוליקת).

משלט 138.5 (מספרי המשלטים באזור זה מימי תש"ח, מציינים את הגובה מעל פני הים). על גבעה זו, ועל הגבעות השכנות התרחשו קרבות עזים וקשים בתש"ח. באחד מהם, זה שהוכרע לבסוף לטובתנו, היה קרב פנים אל פנים, שכלל נשיכות, ומכות ידיים, קרב שנמשך שבע שעות, עד עלות השחר. מנגד ללוחמינו עמדו לוחמים סודנים עזי נפש. היה זה הקרב האחרון בשורת קרבות. הכרעה זו פתחה את הדרך לנגב. מכאן המשיכו הלוחמים למבצע יואב.

בשרשרת הקרבות על משלטי חוליקת, היה אחד מהם שזכה לביקורת נוקבת. שני מפקדים (עוזי נרקיס ומארי פעיל) סרבו לפקד עליו ביודעם שיהיה כישלון, מה שבאמת קרה. בקרב זה נהרג, חברו של המשורר יהודה עמיחי: דיקי עליו הוא כותב.

בין ההרוגים הרבים בקרבות גבעות חוליקת, היה גם צבי גובר, בנם של רבקה ומרדכי גובר, מכפר וורבורג. אשר עזבו את ביתם, כדי לעזור לעולים במושבי לכיש. על שמו ועל שם אחיו, שנהרג אף הוא, קרוי מושב: "כפר אחים".

את הקורות אותה, בקליטת העלייה ספרה בספר: "אל משואות לכיש" ספר מומלץ ביותר.

אליגולשווילי – והוא בכלל צרפתי:

הדרך נמשכת על גבעות הכורכר, פרדסים, כרמים, מטעים ושדות מעובדים, עד שמגיעים לגבעה ובה ברכת מים גדולה, ומבנים חקלאים. אם תמשיכו עוד קצת, ותפנו ימינה בצומת, תראו שלט שכתוב עליו: "מצפה נתן".

נתן, הוא נתן ילין מור, ממפקדי הלח"י. נתן ילין מור, היה מנהלה של חוות מרים, שהייתה במקום. את החווה הקים: "ליאון אליגולשווילי" יהודי צרפתי עשיר, שנענה לקריאה של בן גוריון לרכוש אדמות בנגב ולעבד אותם. בחווה גידלו גידולים חדשניים, ובעיקר השתמשו בשיטות גידול חדשניות.

אליגולשווילי, כונה גם המלניונר מפריס, מוזכר בספרה של לאה אגתר: "עיר על הים"  המספר את ימי נעוריה של אתגר באפרידר, אשקלון. לאחר זמן מה, עקב מאבקים פנימיים, התפרקה החווה. האדמות נמכרו למשקי האזור, אשר מעבדים אותם עד היום.

זהירות כביש 1:

הדרך ממשיכה, ולוקחת אותנו, בסמוך לכביש קריית גת אשקלון. נראה, שהשביל מוליך אותנו לעלות על הכביש, מדרום מערב לצומת, לא ממליץ על כך. המשיכו עם הדרך, התעקלו אתה וצאו לכביש 232, ומשם לצומת גבעתי, כך בטוח יותר.

חוצים את צומת גבעתי, וממשיכים על כביש 232, לכיוון גבעת ארנון, הוא משלט 115.

גבעת ארנון זכתה להתפרסם, בעקבות ארנון יעקב, אשר כתב להוריו, את מכתבו לפני היציאה לקרב האחרון. במכתב זה, הוא מתנצל בפניהם על כך, שהוא נאלץ להקריב חייו.

את מכתב זה, היינו קוראים, בטקסי בית הספר, שהיינו עורכים בגבעה זו, בהיותנו ילדים.

תש"ח – לבנון – תש"ח:

מגבעת ארנון כשני ק"מ, ואנו בגבעת תום ותומר. גבעת תום ותומר, היא גבעת הנצחה, לזכר הורגי אסון המסוקים. הגן הוא יוזמה פרטית של חבר נגבה, יואב אשר בנו וחברו בין הרוגי אסון המסוקים (תום ותומר). הגן כולו בנוי על שרידי מחצבת כורכר ישנה. בגבעת תום ותומר, נערכים ערבי שירה, בערב יום הזיכרון, ובערבי קיץ אחרים (מומלץ לעקוב אחר הפרסומים).

מתום ותומר, אל משלט עיבדיס, עוד כשניים עד שלושה ק"מ.

עיבדיס, כמו משלטי חוליקת, הקיזה לנו דם רב, בקרבות תש"ח.

נעקוף את עיבדיס, ונגיע לגבעת הגדוד מהגב (על כביש 3). הגבעה, מנציחה את לוחמי גדוד 53 של גבעתי, אשר נלחמה באזור זה.

זהירות כביש 2:

השביל לא יורד ישירות לכביש מס' 3, אלא עושה עקיפה ויוצא אל כביש גו'ליס, נגבה. מכאן נמשיך לכביש מס' 3. בצומת נפנה שמאלה (לכיוון אשקלון), נכנס לכביש המוליך למחנה עמנואל, ונמשיך עם השילוט למתקן התפלה גרנות. משם הדרך ממשיכה לגבעה 69, אשר אף היא מספרת את סיפור מלחמת העצמאות, וימי תש"ח.

אל סהרה הקטנה:

השביל ממשיך לכיוון הישוב ניצן (מפוני גוש קטיף), עוקף את בית הקברות של ניצנים, ונכנס לפארק החולות. ממשיך לחורשת האקליפטוסים, אשר ניטעה בימי המנדט הבריטי.

משם, על הדיונות הלבנות והנעימות, בדומה לדיונות של זיקים, אל ברכות מי התהום של ניצנים. ומשם, ממשיכה הדרך לחוף ניצנים.

כאן מסתיים טיולינו…..

ואתם, שאתם בטח עייפים ויגעים תפסו לכם איזה חוף ותיהנו משמש הים, ומרביצה על החוף.

כתב וצילם
יורם טוויטו-מורה דרך


Notice: Undefined index: print in /home/itgaorg/public_html/wp-content/themes/itga/single-magazin_post.php on line 36