לפני קרוב לשלושים שנה יצא לאור (בהוצאת משרד הביטחון) ספרי הראשון "רק בירושלים", על פינות וצדדים פחות ידועים בעיר. יסוד הספר היה בטור "פינה קטנה בירושלים" שהופיע במשך כמה שנים במוסף "מסלול" של ידיעות אחרונות. הספר יצא בארבע מהדורות ושימש רבות את מורי הדרך. "רק בירושלים" אזל מזמן מהשוק, והרבה פעמים התבקשתי להוציאו חדש ומחודש. אבל כיום, כאשר קל להשיג כל אינפורמציה בעזרת מקלדת ועכבר, לא נראה לי שיש טעם להוציא ספר מעין זה בדפוס. התבקשתי לתרום למגזין "צידה לדרך", וזו הזדמנות להביא לכם מעט מהישן ישן הזה כשהוא משופץ ומותאם לימינו. אני מקווה שאצליח להביא לכם תועלת.

מגדיר חרדים

עמדתי פעם עם ידידי, הרב ישראל גליס, בשוק של מאה שערים. "תראה", הוא אמר לי, "זה ליטאי, שם שני חסידי גור, ההוא בפינה הוא חסיד בעלז ומאחוריו אברך מתולדות אהרון".

"איך אתה מבחין?" שאלתי.

"פשוט מאוד, לפי המגבעת", אמר הרב בחיוך ולימד אותי נושא חדש. כפי שאפשר להגדיר צמחים לפי הפרחים, אפשר להגדיר חרדים לפי המגבעת שעל ראשם.

שי עגנון מספר בספרו "סמוך ונראה": "צריכה הייתה המדינה להקדים עצה לפורענות. אבל בני המדינה מחולקים לשתי כיתות, לכסויי ראש ולגלויי ראש. וכל שכת אחת מבקשת שנייה מעכבת. וכסויי הראש מה הטעם שונאים זה את זה, והלא אלו מכסים את ראשם ואלו מכסים את ראשם. אלא אלו חובשים ירמולקאות ואלו חובשים מצנפות אלו ירמולקאות זקופות ואלו ירמולקאות עגולות, אלו מצנפות מרובעות ואלו מצנפות סגלגלות, אלו גדולות כקנאה ואלו פחותות מכינה, אלו של סמוט ואלו של משי. ואין צורך בראש דווקא, ובלבד שיהיה כיסויו ניכר".

העולם החרדי האשכנזי מתחלק לשניים: ליטאים (שגם מכונים פרושים או מתנגדים) וחסידים. ההבדל העקרוני: אצל הליטאים העיקר הוא לימוד התורה ואצל החסידים העיקר הוא בתפילה ובשמירת המצוות והמסורת. החסידים גם מחולקים ל"חצרות", שלכל אחת מנהגים ייחודיים – כולל כיסויי הראש, ולכן הם מרובי כובעים. יש בירושלים יצרני כובעים היודעים להכין את הכובע המתאים לכל קבוצה.

את הכובעים עושים מלבד, ואת הלבד עושים משער ארנבות שמייבאים מאוסטרליה, שם יש עודף של החיות האלה. תגידו שזה לא כשר – אבל מי אוכל את הכובע?

לבושם של הליטאים מודרני יחסית. ז'קט ולעיתים אפילו עניבה. אותה לא תמצאו אצל החסידים. המגבעת שלהם מודרנית יחסית ובין בחורי הישיבה הליטאים יש אפילו אופנות משתנות. בראש המגבעת הליטאית יש קנייץ, שזה קמט בראש המגבעת. ראית חרד עם מגבעת עם קנייץ, ראית ליטאי.

חסידי חב"ד חובשים מגבעת דומה למגבעת הליטאית אבל הקנייץ שבראשה הוא בצורת משולש, לציין את שלושת המרכיבים של שמם: חוכמה, בינה, דעת. הם מקפלים את שוליה מלפנים למטה ומאחור למטה, חיקוי לרֶבֶּה מלובביץ, כיום בגדר משיח, שנהג כך.

חסידים חובשים לרוב מגבעות מסמט, קטיפה, שזה לבד סרוק. חסידי בעלז וחסידי ויז'ניץ חובשים את אותה מגבעת סמט, עגולה ושטוחה בחלקה העליון. ההבדל  ביניהם הוא בפרפר שעל הסרט שעוטה את המגבעת. אצל חסידי בעלז הוא מצד שמאל (כמו ברוב המגבעות), בעוד שלחסידי ויז'ניץ הפרפר מימין. יש אומרים שפעם הרֶבֶּה מויז'ניץ נוכח כי תפילת הבוקר שלו עלתה בקלות לשמים. בדק מה יום מיומיים ומצא שהמשרתת, כשהברישה את המגבעת, הפכה בטעות את הסרט. מאז הולכים חסידי ויז'ניץ עם הפרפר בצד ימין.

חסיד בעלז (משמאל) וחסיד ויז'ניץ (מימין)

 

חסידי גור חובשים את המגבעת הכי גבוהה ותחתיה את הכיפה הכי גבוהה. אולי בגלל מנהגם להכניס את הפאות אל מתחת לכיפה, מתחת לכובע. כך מחוץ לירושלים. בירושלים הם הולכים עם פאות משולשלות. הסיבה – בעיר גור בפולין היה פריץ שאהד את היהודים, ולכן הם הלכו בה עם פאות גלויות. כשעזבו את העיר, הסתירו את הפאות מתחת למגבעת, שמא יקצצו להם אותן השייגעצים הגויים. כיום ירושלים עבורם היא כגור, ובה הם הולכים בפאות גלויות. כשהם נוסעים אל מחוץ לעיר הם מסתירים את הפאות מתחת לכובע כבר בתחנה המרכזית.

לחסידי סאטמר הקיצוניים מגבעת לבד ולגגה שקערורית. מה עושים כשיורד גשם כדי שלא תהיה שלולית על הכובע? – יש כיסוי חורף ("כובעון").

מימין – חסיד גור בתל אביב. באמצע – חסיד סאטמר. משמאל – כיסוי חורף

יש עוד מגבעות בירושלים, ועוד לא דיברנו על הכיפות ועל השטריימלים, אותם חובשים בחגים ובהזדמנויות חגיגיות. אשאיר אותם לפעם אחרת. אבל, הכי חשוב: יש מגבעת ירושלמית, ולה יש סיפור.

צלחת מעופפת

המגבעת הירושלמית נמוכה מכל המגבעות ורחבה מכולן, עד כדי כך שחובשיה מכנים אותה "צלחת מעופפת". יש גם מכנים אותה "מגבעת סופר", כי זה היה שם הפירמה של המגבעות הירושלמיות בעבר. מה מקורה של המגבעת הירושלמית? – הסיפור של מגבעת זו מוכיח כי כובע לא נועד רק להגן מהשמש ומהגשם, אלא לעיתים הוא נועד להגן מהתנכלות השלטונות.

הראשונים שהגיעו לירושלים כקבוצה היו חרדים מהונגריה, שאף הקימו בשנות התשעים של המאה ה-19 את השכונה הנקראת על שמם – בתי הונגרים. הם הביאו עימם את הכובע הנמוך והרחב. ההונגרים היו אזרחי האימפריה האוסטרו-הונגרית וככאלה היו מוגנים, בזכות הסכמי הקפיטולציות, מהתנכלות השלטונות. אלו זיהו את ההונגרים בסמטאות העיר בזכות הכובע, שהיווה בימים ההם מעין תעודת זהות. ראו יהודי ירושלים כי הכובע מגן על יושביו, והחלו כולם לחבוש אותו. כך הפך הכובע ההונגרי לכובע ירושלמי, וכך נותר עד היום על ראשי אלו הרואים עצמם ירושלמים וותיקים.

מה חבשו הירושלמים על ראשם לפני בוא ההונגרים? – בהזדמנות אחרת.