פנחס רוטנברג -"הזקן מנהריים" הוא הקים את המפעל,
לא היה שם כלום, לא היה, היו רק מים,
ועכשיו שם לב חשמל" -מילים ולחן מרדכי זעירא.
פנחס רוטנברג נולד באוקראינה ב- 5 לפברואר שנת 1879.בעיר רומני.  אביו היה סוחר ואימו היתה בתו של הרב פנחס מרגולין. הוא למד ב"חדר" והשלים את לימודיו בבית ספר הראלי ובמכון טכנולוגי  בסנט פטרסבורג , הוא השתתף במהומות הסטודנטים , הורחק והוגלה.
בשנת 1919 עלה מרוסיה לארץ ישראל כצעיר יהודי מהפכן ,שהסתבך ברצח ,ברח מרוסיה  לאיטליה הפך להיות ציוני והיה מאד מאויים..גם את אשתו הלא יהודיה ושלושת ילדיהם השאיר ברוסיה.  באיטליה השלים את השכלתו המקצועית והתמחה בבניית סכרים.
עם עלייתו ערך  סקר מקורות מים והציע תכניות מקיפות לפיתוח מפעלי מים ,ניקוז מים, סכור ופיתוח קרקע,  תעלות השקיה וייצור חשמל  .ניהל עבודות ניקוז והכנת תעלות השקיה בעמק יזרעאל.  בשנת  1921 הציג תכניות מלומדות  ומסרם לנציב הבריטי בארץ לצורך קבלת זיכיון להקמת תחנת כוח לניצול מי הירקון והירדן. היו לו תכניות להקים כמה תחנות, לאורך הנהרות. רבים הטילו ספק בהקמת תחנות לייצור חשמל בארץ שאין בה מים ונהרות שופעים .הוא הוכיח שבנחישות אפשר ליצור גם את הבלתי אפשרי. הוא גייס כספים בארה'ב ,הקים תחנה הידרו חשמלית בנהריים, הקים תחנות חשמל שסיפקו חשמל לתל אביב ,חיפה וטבריה.
יחד עם חברו יוסף טרומפלדור הקימו את "הגדודים העבריים"  והיה מראשוני "ההגנה" .עם ז'בוטינסקי הקים ארגון הגנה והיה נשיא הוועד הלאומי .ראה חשיבות גדולה בחינוך הנוער כתב בצוואתו "הנוער שלנו -תקוות עתידנו"  .בשנת 1931 לקראת  הפעלת התחנה בנהריים  ארע שטפון בלתי מתוכנן שגרם לנזק קשה. ותחושה קשה .העובדים נרטמו לתקן את הנזקים ולהשמיש התחנה. ללא תשלום משכורת רק תמורת ארוחה חמה. בכלל רוטנברג אהב את העובדים והוקיר את פועלם. הוא טען שאם יתגמל אותם בתנאים סוציאליים כמו :בגדי עבודה ,ארוחת בוקר צהרים וערב ,כנין נגד מלריה .הם יתנו את כל כולם , ואכן הוא צדק.
ב-9 ביולי שנת 1932 נחנכה התחנה באופן רשמי בהשתתפות הנציב העליון הבריטי סר ארתור ווקופ ,נציב בריטניה בעבר הירדן קולונל קוקס ,האמיר עבדאללה , ופנחס רוטנברג. בן גוריון לא הגיע לטקס.
רוטנברג הקים מושבה לעובדים "תל אור " בשתי שכונות. שכונת הפועלים ושכונת הפקידים .סה"כ  45 משפחות ,  גן ילדים ובית ספר. גם רוטנברג גר במושבה בבית שנקרא ה"בית הלבן" שם הוא ארח את כל המכובדים שבאו לבקרו.
רוטנברג נפטר לאחר מחלה קשה והוא בן  62 בשנת 1942. בצואתו ביקש להיקבר בהר הזיתים בירושלים. כן ביקש ללא הספדים ושלא יקראו בשמו רחובות והנצחות  אך זה לא מולא, תחנת הכוח באשקלון קרויה על שמו שמו ושם אחיו,  בערים הגדולות שמות הרחובות נושאים את שמו של רוטנברג  וכך בתי ציבור.
#   אני נקראת ירדנה כי רוטנברג אמר לאנשי נהריים ,שלילדים שלהם יצטרכו לקרוא :ירדן או ירמוך.  אבי אמר ירדנה תיקרא בתי ירמוכה
עד כאן.
#   אבי הגיע לנהריים כילד טברייני בן  14. רוטנברג גילה אותו אימץ אותו וקרא לו "יונגר" הבטיח לו שהוא ילמד אותו גרמנית ,הוא כדובר ערבית פרפקט יעמוד מאחוריו ויתרגם לו מה כל הערבים שיושבים מולו, מדברים עליו. אבי צבר טברייני דור 14 ,נצר למשפחה מפקיעין. אימו ומשפחתה לא עזבו את הארץ מחורבן בית שני. השם המחתרתי שלו והשם בו הוא היה מוכר היה מסעוד.
#  באחד ממפגשי רוטנברג עם המלך עבדאללה הוא הסביר לו את תוכניותיו ,ואת הרעיון לייצר חשמל על מים שהיה חדשני ובלתי נתפס. רוטנברג אמר שהוא יגיע ל-100 אלף כוחות סוס,  התחנה בנהריים יצרה 18 מגה וואט. עבדאללה שלא בדיוק הבין את הנאמר ענה שאין לו כל כך הרבה אורוות…..
#  לאבי בנהריים היתה משאית שאיתה הגיע לכל מקום וגם היה בן בית בחצר המלך עבדאללה. בגלל הערבית שדיבר וכן הוא היה מעביר את המסרים מחד ומאידך. בחצר המלך היה ווזיר ששמו שיח זובטי שבאמצעותו העניינים התנהלו. גולדה נפגשה עם עבדאללה פעמיים. לא היה מקובל שאישה נפגשת עם מלך. היה צריך כללי טקס ,להבין את המנטליות ולזרום כמקובל להנחות אותה איך להתלבש ואיך להתנהג. אבי הזמין תופרת קנה בד לאומבז -בגד מיוחד ,כפיה ועקל הכל לפי כללי הטקס. לכסות את הרגליים ואת הנעליים. הכל עבר בשלום.
#   כל ליל סדר,אני זוכרת כילדה. היו מסובים אצלנו לשולחן 2 אורחים או חמישה, ופעם אפילו היו  10 אנשים שלא היה להם היכן להיות בליל הסדר. ואנחנו הילדים היינו צריכים להכין את השולחן  אימי הייתה מתחננת שיודיע לנו כמה אנשים הוא מביא כדי שנסדר להם כיסא. לנו היה טלפון לאחרים לא היה. וכל שנה הכל חזר על עצמו .מזיכרונות ילדות .בשנה אחת האנשים היו כל כך רעבים ששולחן ליל הסדר שקרס מעומס התרוקן מה שלא קורה ואימי נאלצה להוציא את הסיר של החג,למחרת , לחממו ולהגיש לרעבים .לחגים אצלנו היו מאכלים אופיינים , סיר החג למשל היה אפונה ירוקה טרייה עם קציצות בשר מיוחדות. אלה דברים שלא שוכחים. .אני זוכרת ששאלתי אז מה נאכל מחר .אימי היגיעה ,יש עוד סיר.
#  בשנת  1948  במלחמת העצמאות  אותו שיח זובטי -ווזיר המלך נתבקש ע'י המלך להזמין  את אבי ולמסור לו שהעhרקים מתדפקים על גבולם המזרחי של הירדנים ובכוונתם לכבוש את נהריים . ועבדאללה חרד לנשים ולילדים למרות שכל העובדים נושאים תעודות זהות   ירדניים. יש לפנות את הנשים והילדים,  בתקופת המרד הערבי 1935 פסחו על נהריים כי העובדים כולם נשאו תעודות ירדניות. הפעם זה לא עזר. אבי הכין סמטרלר ארוך העמיס את הנשים והילדים ונסעו בכמה נגלות למלון וייס בחיפה.
 #   אחרי מלחמת ששת הימים  19 שנים אחרי מלחמת העצמאות החליט אבי לנסוע למזרח ירושלים לחפש את שיח זובטי להודות לו על  המחוות. שעשו לנו. הוא מצא אותו במזרח ירושלים ,לא נתן לו לחזור הביתה לחיפה הוא עשה חפלה, שחט כבשים, והזמין כ- 200 איש. היה שמח ומרגש.
#   כשהייתי חיילת בנחל בדגניה א' לפני מלחמת ששת הימים אבי הגיע יום אחד לבקר אותי. היה זה יום הולדתי ה- 19. אימי שלחה עוגות וטופינים הוא הגיע עמוס בסלים. הוא נכנס לחדר האוכל בקיבוץ לחפש אותי ואני רואה שכל הזקנות קופצות עליו ומקבלות אותו בשמחה מיוחדת. של חיבוקים ונשיקות. אני לא מבינה מה קורה ומסתבר שרק לפני כמה שנים היה מקובל שהמשאית של חברת     החשמל היתה מסייעת לקיבוצים בעמק הירדן ואבי היה מגיע בשרות חברת החשמל  ולוקח את כל הילדים לסיבוב עם המשאית.
תודה. מנור ירדנה  .כתבה וערכה .