מאמר זה עוסק באירוע המצוין בספר מלכים א פרק כ פסוקים 22-30.
פרק כ' מציין את המלחמות בין אחאב ובן הדד ( השני) ובעבודה זו אסקור את הנושא.
קרב אפק הסתיים בניצחונו של אחאב שפעל על פי עצת הנביא. בהמשך פרק כ , אנו פוגשים את סיפור הקרב השני בין אחאב נגד בן הדד.

פרשה זו כוללת את סיפור המלחמה באפקה בין ארם ובין ישראל בימי אחאב. תחילת הסיפור הוא כניעתו של אחאב בפני מלך ארם, המשך הפרשה היא בסירובו של המלך אחאב במסירת כל אשר לו למלך ארם בן הדד, אולם דרישותיו המוגזמות של בן הדד מעמידות את המלך אחאב במצב בלתי אפשרי בו הוא נאלץ לסרב לתנאי הכניעה ואף טובע את המשפט " אל יתהלל חוגר כמפתח" ( מלכים א , כ' 11).

סיומו של הסיפור הוא בהכאת צבא ארם ומנוסתו של בן הדד אפקה. ישראל תוקפת את העיר והנותרים מצבא ארם 27 אלף איש נופלים בידי ישראל ובן הדד נס אל העיר חדר בחדר.

לאור היחסים המורכבים בין אחאב ובן הדד  אשאל את השאלה מדוע אחאב מצטרך לברית עם בן הדד נגד האשורים? מדוע הוא לא הורג את בן הדד לאחר קרב אפקה?

 יחסי הכוחות בצפון- בין ישראל ושכונותיה

 

 ( מקור ויקיפדיה)

ממלכת ארם דמשק היא אחת מהמדינות שישבו בין נהר הפרת והחידקל והיוו חלק מגבולה הצפוני של ממלכת ישראל, המדינה התקיימה מסוף המאה ה-12 ועד 732 לפנה"ס עת נכבשה בידי האשורים. המקורות המתארים את הממלכה ואת היחסים בין הממלכה מתוארים ברשימות אנאלים מאשור וכן בטקסטים מהתנ"ך.
מערכת היחסים בין ממלכת ישראל והארמים לוותה במתח ובמלחמות, כבר בתקופת בן הדד הראשון ( בֶּן-הֲדַד בֶּן-טַבְרִמֹּן בֶּן-חֶזְיוֹן מֶלֶךְ אֲרָם – מלכים א, ט"ו, 18) שמלך בשנים 885-870 לפנה"ס ותקף את בעשה. בתקופה זו עומרי מלך בחוכמה והיה בעל יכולות צבאיות והצליח להערים על מתחריו זמרי ולאחריו תבני בן גינת , במלכותו פעל לבנות את שומרון.
אחאב חיכה את מדיניותו של אביו עומרי, עומרי דאג לברית עם צור והשיא את אחאב עם איזבל, ברית זו היתה ברית שהועילה לישראל בהיבטים כלכליים והספקה חקלאית מצור לישראל. גם עבור צור הברית עם ישראל היתה לה חשובה מול ארם דמשק, והמסחר עם ישראל מנגד היה חשוב לכלכלתה של צור. אולם למרות הברית עם צור היתה תחרות בין צור וישראל. אחד מענפי המסחר של אותה תקופה היה חטי- שן של פילים, וידוע לנו לפי מלכים א פרק כ"ב 39- כי אחאב בנה את  "בית השן " , בחפירות בשומרון נתגלו לוחיות שן רבות מהמאה ה- 9 ומהמאה השמינית. כנראה שהחטים הובאו לשומרון בדרך היבשה ולא דרך צור. נתון כלכלי נוסף חשוב שעולה היא ההנחה כי עם גדילת המתח בין חמת לאשור בצפון סוריה בראשית ימיו של שלמנאסר השלישי , הרי שחמת הגבירה את כוחה הצבאי ואת כוחה הכלכלי ופיתחה יכולת לספק סוסים ומתברר כי חמת היוותה מקור לסוסים עבור אחאב.  אחאב גם הוא יוצר ברית עם ממלכת יהודה ומשיא את ביתו עתליה עם יהורם בנו של יהושפט , ברית זו הקנתה להם עוצמה גדולה יותר מול האיומים מבחוץ. אחאב שממשיך את דרכו של אביו עומרי, בוחן את יחסי הכוחות והלות הכלכלית עם שכניו. מתן כוח לאחת משכנותיו עלולה להעמיד את ממלכת ישראל בתלות כלכלית שתוביל לתלות צבאית. אחאב לא רוצה להמר על צור כבת ברית יחידה מחד אולם נישואיו לאיזבל יוצרים ברית עם צור, כך הוא נוהג עם ביתו עתליה ומשיא אותה עם יורם , במערך השכנים מסביב קיימים איומים ואחאב מטיב לנטרל את האיומים הן עם השכנים הקרובים והן עם הממלכות הצפוניות.

מיקומה של אפקה:

עד 1957 חוקרים לא ידעו למקם את מקומה של  אפקה , העריכו כי אפקה זו עיר הממוקמת  בעיר הקרובה לעין פיק או אפיק שבגולן , בדרך מדמשק לבית שאן.

לאחר 1967 בסקר שנערך ברמת הגולן נאסף ממצא ארכיאולוגי עשיר. על פי הסיפור המקראי בספר מלכים א, כ', 26 "וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה וַיִּפְקֹד בֶּן-הֲדַד אֶת-אֲרָם וַיַּעַל אֲפֵקָה לַמִּלְחָמָה עִם-יִשְׂרָאֵל". אפקה נמצאת במקום שצריך לעלות אליו ואיננה מרוחקת מאיזור ארם.

במקרא נזכרות ארבע ערים נוספות בשם אפק או אפקה אולם ברור כי לשלוש מהן אין קשר עם אפק שבגבול עם ארם.
על פי ממצאים ארכיאולוגים וחרסים ההצעות ליישוב אפק או אפקה מוצעים לשני מקומות אפשריים:
א. תל דג'גנה החולש על המעבר בוואדי סמך היורד מדרום הגולן אל הכנרת.

ב. משרפוי או שקיף שמצפון לתל דג'גינה, לא הרחק ממעיין השופע שליד ואדי שקיף, בתל זה נמצאו נוסף על החרסים מתקופת הברונזה התיכונה , חרסים המעידים על יישוב בתקופת הברונזה המאוחרת 1,2 .
היישוב אפקה המוזכר בספר מלכים נמצא סמוך לעין גב. יישוב זה הועתק לשם בימי דוד. השם אפק נדד לקצה של הרמה מקום שם שכנה בתקופה הרומית ביזנטית עיירה יהודית והמקום נודע מן התקופה הערבית כפיק או אפיק.
יוצא איפוא כי היום חוקרים מעריכים כי אפקה המקראית הינה באיזור דרום רמת הגולן סמוך ליישוב עין גב. עין פיק הסמוך לקיבוץ אפק בדרום רמת הגולן הוא זיהוי מוטעה של אפקה המקראית. להלן מצורף צילומים מהאתר כיום:

 

 צולם על ידי ינאי עוזיאל.

המעיין בעין פיק – צילום י.ע

המערכות נגד בן הדד

 

מערכת היחסים בין ישראל ושכונותיה היתה מערכת מורכבת , מערכת של בריתות מחד ומלחמות מנגד, המקרא מתאר לנו על ברית בין אסא מלך יהודה לבן הדד הראשון ( מלכים א, ט"ו, 19) , אסא מבקש מבן הדד הראשון להילחם נגד בעשה מלך ישראל .

תעודות מהעולם מסביב מספר לנו שלא רק מלחמות העסיקו את שכנותיה של ישראל, בוודאי מסחר בין ישראל ושכונותיה היה עניין לא פחות חשוב ונעשו בריתות על מנת לאפשר קיום חיים נורמליים, ניתן להסיק מתעודות אשוריות על העניין בחיים נורמליים, צבירת רכוש, מסחר והסכמי סחר כביטוי מייצג לגבי העולם מסביב ( נושא זה ראוי לפירוט בעבודה נוספת) .

אחאב המשיך את מגמתו של עומרי בקשירת יחסים ושמירה על אינטרסים כלכליים עם שכנותיה של ישראל. אחאב טיפח את מערכת הקשרים הידידותיים עם צור וצידון אך ידע גם לשמור מהם מרחק מסחרי ולפתח אפיקי מסחר נוספים כמו בניית בית השן  מלכים א, כ"ב, ל"ט. וכן דאג גם למערכת יחסים עם מלכת  יהודה.

אולם כשהגיע הצורך להילחם ידע גם ידע  לצאת ולהילחם בראש המערכה.

קרב שומרון: הוא הקרב הראשון בסדרת הקרבות כנגד בן הדד השני אשר צר על שומרון ( מלכים א, כ', 1). בקרב זה אחאב היה נחות בכוח אדם ובציוד מלחמתי , ובן הדד הגיע מוכן ומתוגבר ב- 32 מלך. קרב זה התרחש בשנת 855 לפנה"ס.

המערכה השנייה היא מלחמת אפק 854 לפנה"ס והיא נדונה במלכים א, כ' 22-30. הנביא מייעץ לאחאב כיצד לנהוג כידי שיזכה במערכה . בן הדד מלך ארם מתייעץ גם הוא עם נביאיו אשר מייעצים לו להעביר את המלחמה אל המישור כי "אלוהי הרים אלוהיהם" ( מלכים א, כ' 23).הנימוק הצבאי  הוא שישראל מיומנים בלחימה בהר, שם בהר הם מדלגים כצבאים, אולם במישור לא יועילו מנהגי ההרים אלא יהיה זה מבחן הכוח ועל כך אין עוררין כי ארם חזקים מישראל. עיון במקורות מלמד כי מלחמה זו היתה מלחמה מורכבת, הכוחות חונים אלה מול אלה משך שבעה ימים ורק לאחר שבעה ימי המתנה היכו בני ישראל את ארם מאה אלף רגלי ביום אחד, וינוסו הנותרים אפקה אל העיר ותיפול החומה על עשרים ושבעה אלף איש הנותרים , ובן הדד נס ויבוא אל העיר חדר בחדר ( מלכים א, כ', 29). ניתן  לשער כי המתנה זו היתה הכרחית לשני הצדדים לטובת היערכות הכוחות . בנוסף המחבר מתאר לנו שבעת ימי המתנה דבר המזכיר את קרב יריחו והקרב שהתנהל ביריחו והדמיון בין שני הקרבות הללו עולה עם תיאור נפילת החומה.
ניתן לראות בסיפור הקרב באפק כמושתת על רקע היסטורי כחלק מהמלחמות שהתנהלו בין ישראל וארם דמשק, ניתן גם להציע רקע גאוגרפי להבנת ההתרחשויות אך לא פחות תיאור הקרב יש בו שילוב של פרטים ריאליים  ופרטים ספרותיים הלקוחים מסיפורים אחרים, אלה מסייעים בעיצוב דיוקנו הדתי של הקרב, המבליט את אדונותו של ה' במרחב, שבכוחה מנצחים המעטים את הרבים.

המלחמה השלישית כנגד בן הדד על רמות גלעד בה המלך אחאב מצא את מותו התנהלה בשנת 852 לפנה"ס.

לאחר המלחמה השנייה שרר שקט כפי שכתוב במלכים א , פרק כ"ב, 1 " וַיֵּשְׁבוּ, שָׁלֹשׁ שָׁנִים:  אֵין, מִלְחָמָה, בֵּין אֲרָם, וּבֵין יִשְׂרָאֵל", הורדת המתח בין ארם וישראל היה נחוץ מול האיום האשורי, שלמנאסר השלישי דרס וכבש שטחים ואיים על הממלכות ממערב ולכן נוסדה הקואליציה כשבראש הברית עומד בן הדד השני. אחאב הגיע למערכה עם 2000 רכב, ועשרת אלפים חיילים רגלים. ואכן בשנת 853 שלמנאסר השלישי חצה את הנהר ופנה צפונה לכיוון סוריה אל מקום שנקרא קרקר ושם הוא פגש את הקואליציה.

בשנה השנייה למצב השקט שבין ישראל וארם בשנת 853 לפנה"ס מתנהלת מלחמה נגד שלמנאסר השלישי , מלך אשור, קואליציה גדולה נגד מלך אשור בקרב המצוין במקורות אשורים כקרב קרקר, בה השתתפו יחד 10מלכים בהם אחאב ובן הדד המשתפים פעולה כבני ברית כנגד האשורים.

יוצא איפוא ציר זמנים ברור במלכותו של אחאב מ- 855 לפנה"ס ועד מותו בשנת 852 לפנה"ס:

קרב קרקר 853 לפנה"ס:

 

בשנים 837-853 לפנה"ס נערכו לפחות שישה מסעות אשורים נגד ארם דמשק, או ברית שעמד בראשה מלך ארם דמשק, מערכות אלה נערכו בין השנים:
853, 849, 848,845,841,838) נראה שארם דמשק היתה אוייב קשה ועקשן שהתייצב מול אשור בתקופה זו.

בשנת 853 לפנה"ס התנהל קרב קרקר ,קרב זה לא מצוין במקרא. קרב זה השתמר במספר כתובות אנאליסטיות, תיאור מפורט על הקרב נמצא בתעודה המונולית מכורח – המציין את בעלות הברית שלחמו נגד אשור.

המלכים שהשתתפו בקואליציה נגד אשור היו מכל המרחב בהן:
דמשק, חמת, ישראל, קוה הממלכה הצפונית בברית, מצרים הממלכה הדרומית בברית, חמשת ערי הפיניקים הצפוניות ,  בנות בריתה של דמשק מדרום ומצפון : הערבים, בית רחוב ועמון. כנראה שהקשר הכלכלי שהתפתח בין אחאב ומלך ארם – דמשק היו הגורמים שהניאו את אחאב להיכנס לברית האנטי אשורית למרות יחסי המלחמה הקודמים שהיו בין אחאב ובן הדד השני.
על פי טענת האשורים קרב קרקר הסתיים בניצחון האשורים " הנחלתי להם מפלה בקרקר עד גלזאו. הכיתי בחרב 14.000 מלוחמיהם, המטרתי עליהם מבול כמו אדד. מילאתי את העמק בפגריהם הפזורים, ו(הכיתי) בחרב את חילותיהם העצומים…  אך לא עלה בידם לכבוש את שטחי הקואליציות שהשתתפו בקרב.  לאחר קרב קרקר נאלץ שלמנאסר השלישי להילחם עוד שלוש פעמים נגד הקואליציה ובמסעות אלה הוא נכשל. יותר מזה הוא שבעקבות ההצלחה האשורית מלכים אחרים קיבלו עידוד למרוד באשור. בעקבות כשלונו של הצבא האשורי התדרדר מעמדה של אשור באיזור.

חודשים ספורים בחורף שנת 852 לפנה"ס אחרי קרב קרקר התנהל הקרב האחרון של אחאב כנגד בן הדד ברמות גלעד.

סיכום:

המרחב הגאוגרפי במאה התשיעית לפנה"ס מראה מערכת יחסים מאוד מורכבת מול כוחה העולה של ארם דמשק. מנגד תקופה זו היא תקופה של היחלשות אשורית דבר המאפשר לארם דמשק להתחזק ולהתרחב לשטחים נוספים.

אחאב ממשיך את השליטה בישראל לאחר אביו עומרי ( מלכים א, ט"ז, 28) וממשיך בדרכי אביו עומרי מלכים א, ט"ז, 30).

במערכת היחסים הכלל אזוריים אחאב מכלכל את מעשיו , מקיים מסחר ותשתית כלכלית ומהווה לשון מאזניים מול התעצמותה של ארם דמשק. דבר המביא לשלוש מערכות צבאיות בין ארם דמשק לישראל, מערכות אלה הן : קרב שומרון, קרב אפק, וקרב רמות גלעד שם מוצא אחאב את מותו.

המערכה המשמעותית היא המערכה השנייה של קרב אפק, בדרום רמת הגולן. או כפי שהחוקרים מציעים כיום והיא עין גב למרגלות רמת הגולן. אפשר כי מיקומה של אפק המזוהה היום עם דרום רמת הגולן הוא זיהוי שגוי ונדידת מקום.

אחאב ששוקל שיקולים סביבתיים וכן שיקולים מסחריים (ראה את הקמת "חוצות" מלכים א, כ, 34) מעדיף שלא להרוג את בן הדד לאחר קרב אפקה, אלא לשחררו (מלכים א, כ' 33).

שיקוליו של אחאב נושאים פרי במערכה כנגד אשור בא נרתמים מלכי הסביבה בהנהגת בן הדד כנגד אשור, קרב זה המצוין בתעודות חיצוניות ה"מונולית מכורח" . קרב שאמנם האשורים מתארים אותו כקרב ניצחון אך בפועל אין הם כובשים שטחים טריטוריאליים. ברם מלך ארם קורא תיגר על אחאב ואחאב שוב יוצא לקרב בו הוא משלם במחיר חייו על קרב זה שכן אלוהים לא היה איתו ואחאב לא פעל ברוח ה' לאחר קרב אפק.

מבחינה כלכלית, ומבחינת שמירת האינטרסים של ישראל מול שכונותיה של ישראל הרי ניתן לומר על ניהולו של אחאב את ממלכת ישראל, ניהול בו הוא זוכה לשבח אולם זה לא מספיק לו מול בן הדד הפועל נגד הממלכות מסביב לארם דמשק ורוצה להגדיל טריטוריאלית את ממלכת ארם . ואילו אחאב שיכול היה לשים קץ למלכותו בן הדד מעדיף להשאיר אותו בחיים ומולו עומדים שיקוליים כלכליים מסחריים.

ביבליוגרפיה: 

THE HISTORY OF ISRAEL, FOURTH EDITION  JOHN BRIGHT, WILLIAM P.BROWN

London, SCM press, 1972.

אולמן, יהודה.    “המאורעות במלכותו של אחאב וסדר זמניהם.” בית מקרא: כתב
עת לחקר המקרא  ועולמו
(מוסד ביאליק) חוברת ד (אלול
תשכ"ח): 115-117.

איקידה, יוטקה.    ממלכת חמת ויחסיה המדיניים עם ארם וישראל. ירושלים:
עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית, תשל"ז .

גויטיין, א. מנחם.    דמויות בתנ"ך- לאורם של חז"ל. ירושלים: משאבים, 1982.

גליל, גרשון.          ישראל ואשור. חיפה, תל אביב: אוניברסית חיפה, זמורה ביתן,
2001   .

דותן, משה.     “אפק שבגבול בין ארם לישראל ואפק שבגבול האמורי.” ארץ ישראל
: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה
( החברה לחקירת ארץ ישראל
ועתיקותיה), 1975: 63-65.

דמסקי, אהרון.   מדריך במקורות חיצוניים לתולדות ישראל בתקופת המלוכה וימי
שיבת ציון.
בעריכת  אהרון דמסקי. רמת גן: בר-אורין, 1972,
תשל"ב.

חרטום, א.ש.     ספר מלכים. יבנה, 1957.

ישראל, רוזנסון.   “קרב אפק – ניתוח ספרותי-גאוגרפי .” על אתר ד-ה תשנ"ט;
ביטאון לענייני ארץ   ישראל במקורות
(תבונות), מס' ד-ה
(תשנ"ט): 51-58.

קרינגר, בן ציון.     אליהו בעין הסערה, . שחרית- המכון התורני אור עציון, תשס"ו.