לאחרונה פורסם כי בכוונת משרד הביטחון להעביר את אולפני גל"צ מיפו למתחם בית הסוהר המרכזי במגרש הרוסים בירושלים, בו פועל מוזיאון אסירי המחתרות.

פועל יוצא של מעשה זה הינו צמצום השטח הפתוח לציבור, שינוי מתאר המבנה ואופיו, ואף צמצום היקף פעילות המוזיאון, דבר שעלול להביא, בסופו של דבר, לסגירתו.

כיום, מגיעות למקום קבוצות מאורגנות של תלמידי בתי ספר וקבוצות מטיילים. צמצום שטח המוזיאון והיקף פעילותו עלולים לפגוע באטרקטיביות שלו, במשך הביקור בו, ובחוויית המבקרים במקום.

מהו מוזיאון אסירי המחתרות ולמה אכפת לנו ממנו?

"מוזיאון אסירי המחתרות" אינו מוזיאון רגיל. ייעודו המקורי של המבנה היה אכסניה לצלייניות רוסיות. בימי המנדט הבריטי הוסב המבנה לבית סוהר פעיל. במקום זה נכלאו, נוסף לאסירים פליליים, רבים מלוחמי כלל הארגונים והמחתרות – הגנה, אצ"ל ולח"י – שנעצרו ע"י הבריטים, כאשר עסקו בפעילות נגד שלטון המנדט ולמען הקמת מדינת ישראל. מכאן ברחו חלק מהם במבצעים נועזים, לא כדי לנוח בבית, אלא כדי לחזור לשורות הלוחמים. כאן העבירו ימים ולילות ניצולי שואה שעלו לארץ בגפם, חלקם בחשאי, על ספינות רעועות, ובחרו להשקיע את חייהם בבניין העם והארץ, תוך סיכון חירותם ואף חייהם.

כאן נפלו מאיר פיינשטיין ומשה ברזני הי"ד, כשהעדיפו להתאבד מאשר להתלות בידי הבריטים. שני צעירים אלו קיבלו החלטה, אמיצה מאין כמוה, להפוך את אירוע הוצאתם להורג לקרב האחרון, בו יפגעו בסוהרים בריטים שיהיו לידם. הם חשבו על כך, הם החליטו על כך, הם דיברו על כך עם חברים בודדים מקרב מנהיגי האצ"ל והלח"י בכלא.  הרעיון לבנות רימונים בתוך תפוזים היה של לוחם הלח"י,

אליעזר בן עמי, איש חבלה במקצועו. אליעזר ביקש שיוברחו לו מבחוץ הרכיבים הנדרשים ובנה את שני הרימונים, אחרי ניסויים רבים שערך בסתר בתאו, לגבי יכולת השימוש בתפוז, הסוואתו ועמידותו מספר ימים. הייתה הקפדה על הכנסת סלסלת פירות לצינוקיהם של שני הבחורים, כדי שהכנסת התפוזים הממולכדים תהיה עניין שבשגרה. כך גם הכנסת סיגריות, שבעזרתן תוכננה הפעלת הרימונים. אליעזר בן עמי בנה גם רימון שלישי, ששימש לו בקרה על מצב התפוז לאורך זמן. חמישה ימים עברו כשהרימונים כבר אצל הבחורים. אליעזר כבר הודיע להם שעליהם להיפטר מהתפוזים כי מצב קליפתם יחשוף את התוכנית.  רצה הגורל ומועד תלייתם נקבע לאותו יום. הרב יעקב גולדמן בישר להם את הידיעה והודיע להם שבכוונתו להיות לצידם בעת התלייה, על מנת שיראו מולם פני יהודי עם חיוך טוב ואוהב, ולא פני בריטי עם חיוך רע ושמח לאידם. הרב הלך לנוח והשניים, שהיו יחד באותו צינוק, החליטו להקדים המעשה כדי שהרב לא ייפגע. אבל, הסוהר הבריטי שהיה אז איתם היה דווקא הסוהר הטוב, שהם חסו עליו, ולכן נתנו לו ספר תנ"ך עם הדפסי ציורים של גוסטב דורה, בו רשם מאיר פיינשטיין הקדשה בעברית ובאנגלית. כשיצא הסוהר לשים את הספר בתיקו, התחבקו השניים עם רימוני התפוז בין חזותיהם והפעילו אותם.

לא ניתן לתפוס את עוצמת הגבורה במעשה זה.

בבית סוהר זה התווכחו אנשי הגנה עם אנשי אצ"ל אם הפעילות האחרונה נכשלה או הצליחה בזכות מחתרת זו או בגלל אחרת. בחצר המוארת בשמש עוד אפשר לדמיין את החברים מהזרמים השונים מתאחדים ומתקהלים בשבת בבוקר, עת מגיע לבקרם "האדמו"ר" שלהם, אבי האסירים, רבי אריה לוין.

בין כתלי בית הסוהר היו חיים שלמים. בחדרים, במסדרונות, בחצרות, בבתי המלאכה, במטבחים ועוד.

 

זו חצר הטיולים שהייתה  בבית הסוהר.                                                                                              .

מימין בתי המלאכה בהם הועסקו האסירים.

 

 

 

זה דגם המבנה המתוכנן לגלי צה"ל.

הבנייה החדשה אמורה "להתלבש" על החצר ומבנה המטבחים עם הארובות כולל, השטח  הירוק שבחוץ. כך ישתנו פניו של האתר.

 

כך שוכנו האסירים                                                פתח מנהרת המילוט שנחפר

   

 

הגרדום  ולצידו, תא הנידונים עם המדים האדומים שקיבלו

 

         \

בעקבות  ההחלטה ההזויה, קיימנו מפגש מרגש במוזיאון עם אנשים שהם עדות חיה לפעילות שהייתה בין כתלי בית הסוהר.

ביקרנו באתר כ- 35 אנשים שלא מוכנים לקבל את ההנחתה להעביר לכאן את גלי צה"ל.

מימין- שרגא דירקטור, אסיר ההגנה, יו"ר ארגון אסירי המחתרות.

משמאל-אליעזר בן עמי, אסיר הלח"י, מי ש"יצר" בין כתלי הכלא את רימוני התפוזים עמם התאבדו הנידונים למוות ברזני ופיינשטיין הי"ד.

 

 

מורי דרך יקרים,

חובה להביא לכאן קבוצות מטיילים!

אנחנו, ציבור מורי הדרך – דרכנו ובעזרתנו אפשר ליישם את השמירה על האתר!

אסור לנו בשום פנים ואופן לאפשר לרשויות לפגוע באתר מורשת זה!

אסור לפגוע בשלמות ובייחודיות האתר. אפשר וצריך להפוך אותו למוקד משיכה!

אסור לוותר על כל זה. חובה על כולנו לשמור על מבנה בית הסוהר המרכזי ועל מוזיאון אסירי המחתרות!

כאן קיימת עדות המסמלת עבור קהל המבקרים בו את סיפור המדינה שבדרך, הערכים בשמם פעלו הלוחמים והאסירים ואת המסירות והדבקות במטרה. במקום זה ישבו אסירי כל המחתרות, שמורשתם הינה פרק חשוב וקריטי במורשת של כולנו.

השנה, תשע"ח, נציין 70 שנה להקמת המדינה. זהו זמן מצוין להעמיק בערכים החשובים הללו, ולא חלילה לצמצמם, במיוחד שחלק מהלוחמים והאסירים עודם בינינו.

חובה לגלות רגישות רבה, ואף מוחלטת, כלפי המשפחות השכולות של עולי הגרדום, כלפי האסירים ומשפחותיהם. אלו שעודם עמנו, אלו שכבר אינם, וכלפי הציבור כולו שפונה ומבקש: אנא אל תפגעו באתר.

עם כל הכבוד לתחנת גלי צה"ל, חשוב לקרוא למשרד הביטחון לפעול למציאת מקום חלופי לתחנה ולהשאיר על כנו את מבנה בית הסוהר המרכזי ואת המוזיאון החשוב הזה.

חובה על המדינה, בהובלה של משרד הביטחון, שאחראי על המתחם כולו, לדאוג לפיתוחו של המקום ולשמור על ייעודו.

הסתכלו היטב על המודל האדריכלי של המבנה החדש שרוצים להקים עבור גלי צה"ל במתחם בית הסוהר המרכזי במגרש הרוסים.

אחרי שכל חזית בית הסוהר עם חצר הביקורים נהרסה לטובת קמפוס בצלאל החדש, אוי לנו ואבוי לנו שכך נוגסים, שלב אחר שלב, באתר מורשת של כולנו. הבנייה, לגובה 4 קומות, מתוכננת לחלק מהחצר הרחוקה, חצר השירותים, אזור המטבחים עם הארובות, בתוך שטח בית הסוהר ומחוץ לו. בנוסף, מתוכנן שימוש בעוד חלקים קיימים של המוזיאון.

חובה שהמקום החשוב הזה לכולנו, שמסמל ומגלם את מורשת כל המחתרות, את האסירים והאסירות, ובמיוחד עולי הגרדום, יקבל מעמד ותקציב בלתי מותנים. גם אם גלי צהל יועברו למקום אחר בירושלים – חובה על כולנו לפעול ולהבטיח את עתידו של האתר. חובה מוסרית כלפי הדורות הקודמים וחובה חינוכית כלפי הדורות הבאים. זו החובה שלנו כיום.

יחד כולנו נעשה ונצליח!