אני רוצה לספר על אירוע קטן, לא חשוב בהיסטוריה העולמית, אבל מאד חשוב למשפחות המעורבות. בלילה שבין 14 ו 15 בינואר 1917, הפציץ חיל האויר הבריטי את תחנת הרכבת ושדה התעופה הטורקיים בב”ש. בהפצצה נפגע קרון רכבת בו המתינו כעשרים עובדים יהודיים כדי לנסוע לביתם, ביפו ובי"ם. 16 נהרגו, זוהו ונקברו בבית הקברות הישן נושן בב”ש.

אחרי שנתתי את התמצית, הגיע הזמן לספר את הסיפור

ינואר 1917, מוצא את הצבא הבריטי ברפיח, אחרי מסע מלחמה שנמשך שנתיים, בו נדחק הצבא הטורקי – גרמני מגדות תעלת סואץ, מזרחה, לגבולות ארץ ישראל. המטוסים הבריטיים, שממריאים לשדה התעופה שהוכשר באל עריש, מכים בקו ההגנה הטורקי – גרמני, שמשתרע מעזה ועד באר שבע. בחודשים הקרובים יצא גנרל מארי, המפקד הבריטי, לשתי התקפות כושלות על קו ההגנה הטורקי – גרמני, ואחריהן יוחלף בידי גנרל אלנבי. הטורקים – גרמנים מעבים את הקו, מבצרים אותו, מביאים תותחים ומכונות יריה, מקימים מחנות ומערך לוגיסטי וחיל האויר הגרמני – אוסטרי מכשיר שדה תעופה בב"ש. לצורך עבודות אלה הם מגייסים גדוד עבודה ובו מאות פועלים יהודים ונוצרים ומביאים בעלי מקצוע נדרשים, נגרים, מסגרים, סתתים, בנאים ועוד. ההערכה היא שהיו 300 – 500 אנשים בגדוד העבודה כולל אנשי מקצוע אזרחיים שהגיעו לעבוד בביצורים.

חיל האויר הבריטי, שסובל מנתחיתות  באיכות המטוסים והטייסים, לא נרתע מהקושי ומפציץ את הקוים הטורקיים – גרמנים. המטרה העיקרית היתה שדה התעופה הגרמני – אוסטרי אבל הבריטים שיגרו מטוסים להפציץ מטרות לוגיסטיות בכל העיר. ככל שהכח נע צפונה, כך מתגברות ההפצצות על באר שבע. רוב הפצצות הן של 100 ליברות, 45 ק"ג בערך, עם מרעום של 25 שניות, שבגלל צורתן כונו "דוודים", "קאזאנים" בטורקית.

ב 7.1 יוצאים מטוסי חיל האויר הגרמני למשימת הפצצה על אל עריש, וחיל האורי הבריטי מחליט להגיב על ההתגרות הזאת בהפצצת לילה. מזג אויר גרוע ומצבם הטכני הגרוע של המטוסים הבריטיים, דוחה את ההפצצה ללילה שבין 14 ו 15 בינואר. 3 מטוסים יוצאים למשימה. שניים נועדו להפציץ את שדה התעופה ואחד את מסילת הברזל. על מנת לבצע התקפה בהפתעה, היה על המטוסים לטפס לגובה של 6000 רגל, לכבות מנוע ולדאות אל המטרה, בגובה 250 מ' להפציץ, להניע ולהעלם. בשעה 04:00 ממריאים 3 מטוסי

BE2E איטיים ופגיעים, שניים מטייסת 67 האוסטרלית, ואחד מטייסת 14. לוקח להם כשעה להגיע מהמנחת ליד אל עריש לב"ש. עכשו השעה 5 בבוקר.

באותה שעה, 5 בבוקר, מצטופפים 20 פועלים יהודיים בקרון בקר, שחונה על המסילה, ליד המשרדג של ברוך קטינקה בתחנת הרכבת ב"ש. הם הגיעו יום קודם מכל רחבי הנגב ומסיני. התקרבות קו החזית וקשיים לוגיסטיים, הביאו להפסקת העבודות, ולאפשרות שכולם יוכלו לחזור הביתה. עד אמצע חודש ינואר, נאספים פועלים וקבלנים יהודיים בבאר שבע, ממתינים לתיקון מסילת הברזל, שניזוקה מפגעי מזג אויר והפצצות בריטיות. משתוקנה המסילה, התיצבו ב 14.1 בתחנה, והמתינו לבוקר, לעלות על הרכבת של 06:45, שתסיע אותם מתחנת ב"ש לתחנת ואדי צראר = נחל שורק, המוכרת גם כתחנת הצומת, משם ימשיכו איש איש לביתו, מי לי"ם ומי ליפו. הגשם והקור הביאו אותם להתכנס בקרון משא סגור, ואת הזמן העבירו, חלקם במנוחה ונימנום וחלקם במשחק קלפים לאור מנורת שמן קטנה. קטינקא, המפקח הטכני הראשי של הרכבת בא"י, יוצא ממשרדו, כדי לפקח על משמרת הלילה, רואה את האור היוצא מהקרון ואמר להם לכבות את האור כי יש האפלה מחשש שהמטוסים הבריטים יגלו את התחנה ויפציצו אותה בלילה. האנשים סוגרים את דלתות הגרר של הקרון, וכשהוא מתרחק, הם שבים ופותחים אותם.

3 המטוסים דואים למטרתם. הראשון מטיל שתי פצצות על דיר המטוסים בשדה התעופה. השני מטיל שתי פצצות על מסילת הברזל, ופוגע סמוך לקרון שבו הפועלים היהודיים. השלישי, מטייסת 14, לא מזהה את שדה התעופה בלילה, טס אל תחנת הרכת ומשחרר את שתי הפצצות שלו שם. תוך 2 – 3 דקות נגמרת ההתפקה האוירית על באר שבע. ההפתעה גדולה, ומטילה מורא אצל תושבי העיר והחיילים שבה. אחת הפצצות נופלת בין הקרון, שבו מכונסים היהודים, ובין המשרד של קטינקא, קורעת את הקרון לגזרים והורסת את משרדו של קטינקא. היהודים שבקרון, חלקם מתפלל שחרית וחלקם אומר תהילים מאימת הרעש בגורמות הפצצות שנופלות על שדה התעופה. 16 נפגעים, 11 נהרגים ו 5 נפצעים קשה ומתים מפצעיהם בהמשך. מהם 8 מי"ם ו 8 מיפו. אחד נפצע קל ו 3 ניצלו: שנים הועפו דרך הדלת ונפצעו קל, השלישי הלך לשתות תה ונעדר מהמקום.

בבוקר נאספו 16 ההרוגים ונקרבו בחלקה סמוך לדרך המובילה לחאן יונס, חלקה שהוגדרה מעתה כבית הקברות היהודי. הם נקברו בשתי שורות אחת לאנשי יפו, והשניה לאנשי י"ם. הפצועים, שנפטרו בהמשך, נקברו בהמשך השורות, ובסופו של דבר היו 8 איש בכל שורה. כל היהודים שהיו אותה שעה בב"ש, כולל קטינקא, נכחו במעמד הקבורה ואמרו קדיש יתום. ההרוגים נקברו בבגדיהם, המגואלים בדם, ולידם בקבוק סגור עם פרטים אישיים שלהם. בין הנוכחים היו שהתחיבו להעביר את עצמות המתים לקבר ישראל, בעיר בו חיו.

בסוף אוקטובר 2017, כבש הצבא הבריטי את באר שבע. משפחות ההרוגים פעלו בצורה נמרצת, להביא את גופות ההרוגים לקבורה בעירם. ב 8.7.24 הצליחו המשפחות, להביא 4 נפטרים לקבורה בהר הזיתים בי"ם. נסיונם של המשפחות מיפו להביא את גופות יקיריהם לעירם הושבה ריקם, גם בגלל פסק דין של הרב עוזיאל שאמר שגם ב"ש היא א"י, ואין לטלטל את המת. בהמשך, נקברו שם עוד שתי נשים: יהודיה שנפצעה ומתה באותה תקופה, ואשת אחד נפטרים, שנקברה ב 1964.

טלטלות רבות עבר בית הקברות עד לכיבוש ב"ש באוקטובר 1948. אז הוכרזה חלקת הקבר, בצד הכביש לחצרים, כבית הקברות של ב"ש. בהמשך, התברר שהחלקה קטנה מדי, ובית הקברות עבר לצד השני של הכביש. משהוכשר בית קברות חדש, הוכרזה החלקה הראשונה כבית קברות ישן נושן, השני כבית קברות ישן, והשלישי כבית קברות חדש.

ענין אחרון, בשולי הדברים. יש אגדה שהטייס שזרק את הפצצה ליד הקרון, היה יהודי, ואפילו ממשפחת רוטשילד. מטוסו הופל, והוא נפל בשבי הטורקים. כל זה, כאמור, לא נכון. הטייס מוכר, הוא אוסטרלי, הוא לא הופל ולמזלו הרע, הוא גם לא הבן של רוטשילד.

 


Notice: Undefined index: print in /home/itgaorg/public_html/wp-content/themes/itga/single-magazin_post.php on line 36