פרשת טוביאנסקי" : הבוגד "שלא בגד ,שלא "נהרג "אלא הוצא להורג ,ולא "בשגגה. "

וצריך לכתוב את שמו "טובינסקי" ,בלי א ',כפי שכתוב על המצבה.

א .מי היה מאיר טובינסקי

מאיר טובינסקי ,"מישה" 1904-1948,כפי שכונה בפי חבריו  במאי 20 , 1904, נולד ליעקב ווירה (דבורה) בקובנה שבליטא. בהיותו כבן 10  משפחתו עברה לפרסבורג, שם החל טובינסקי הצעיר את לימודיו .בשנת 1920 חזרה המשפחה לקובנה  ,ושם  סיים טובינסקי את הגימנסיה הריאלית העברית בקובנה. בהגיעו לגיל 18 ,התגייס טובינסקי לצבא הליטאי ,התגלה כקלע מצטיין , וצורף לנבחרת הקלעים הלאומית של ליטא .  מאיר טובינסקי השתתף בכיבוש הליטאי של אזור ממל . היה חבר ב"אגודה האוניברסיטאית "היהודית ,וקיבל תואר של מהנדס לאחר שהשלים את לימודיו באוניברסיטאות של ליטא ושל רוסיה .
הצטרף לקיבוץ של יהודים עולים ועלה לארץ ישראל בשנת 1925 כשהוא בן  21 . נקלט בעבודות חקלאיות שונות ,כולל עבודה פיזית בשדות בנימינה. בעת קידוח באר בשדות היישוב ,חלה בקדחת. על פי המלצת רופאיו ,עזב את העבודה החקלאית ,וחיפש עבודה המתאימה יותר למצבו הגופני.
טובינסקי לא מצא עבודה בתחום השכלתו כמהנדס ,אך המשיך להשתלם במקצועו ולקרוא ספרות מקצועית. בשנת 1926 מששמע שמחפשים שוטרים חדשים  ,הוא התגייס ולמד בבית הספר לשוטרים בירושלים והוצב אחר כך במשטרת חיפה.
בעת המאורעות 1936-1939,סייע טובינסקי בהצלת יהודים ברחוב נצרת בחיפה ונאסר על ידי הבריטים. שמו עלה לראשונה לכותרות כאשר הואשם בהריגת ערבי בשכונת חליסה בחיפה בעת ליווי שיירה. נעצר ושוחרר בעזרת עו"ד קיזרמן ,אך נאלץ לעזוב את חיפה מחשש שהערבים יתנקשו בחייו כנקמה.
מאז היה חשוד בעיני הבריטים כחבר פעיל בהגנה.
תקופה מסוימת סבל חרפת רעב ,והסתובב ללא קורת גג לראשו .
הוצעה לו ב"הגנה "עבודה בשכר ,סירב לקבלה ,והוסיף לעבוד בהתנדבות. התנדב עם צעירים אחדים למחלקה הטכנית של הרדיו שהמשטרה הבריטית הפעילה ב1931 בירושלים . עבודה זו הייתה כרוכה בסכנות וחייבה בין היתר  שהייה בקרב בדואים ,הרחק מכל יישוב.  טובינסקי ביצע את משימתו תוך כוונה שמקצוע זה יוכל להועיל להגנה בשעת הצורך. ואמנם זו הביאה, לאחר זמן תועלת מרובה לארגון כשפעל באזור ראש זוהר ,משטרת כורנוב (ממשית) ואילת.
בשנות השלושים החל לעבוד בחברת האשלג בדרום ים המלח  נשא את חיה (לנה) ונולד לו בן,יעקב.
במאורעות תרצ"ו, בשעה שנשלח להגנת שכונת ימין משה בירושלים ,שהייתה קשה להגנה ,ענה שהוא מוכן למלא כל פקודה שתוטל עליו ככל יכולתו .
בשנים 1938–1939 עבד כמנהל עבודה בחברת "בלפור ביטי" שהקימה ושהפעילה את תחנת הכוח ירושלים ,ועשה רבות להעסקת יהודים בתחומיה.
בהמלצת "ההגנה" לחבריה לקום ולפעול לעזרת הבריטים שנערכו למלחמה בגרמנים ,התגייס טובינסקי לצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה.
שירת במשך שש שנים בחיל המהנדסים המלכותיים ,והגיע עד לדרגת מייג'ור המקבילה לרב סרן. בהיות יחידתו בסוריה סיכן את חייו בתפקידים חשאיים למען "ההגנה" ,וכאשר הגיע לאיטליה עזר רבות לפליטים היהודיים שהלכו והתרכזו במדינה זו אחרי שברחו מגיא ההריגה.

ביום ניצחון בעלות הברית נתכבד בקבלת המסדר של כל הכוחות היהודיים בצבא הבריטי באלכסנדריה במצרים, לשם הועבר עם יחידתו .כששוחרר מהצבא עבד כמהנדס במחנה הבריטי "אלנבי" ,ששכן בדרום ירושלים . ב-1947 התקבל לעבודה בחברת החשמל הירושלמית שהיתה בריטית.
תחילה כסגן מהנדס בבנייה ובהנחת כבלי חשמל ,ואחר כך קודם למנהל מחלקת צרכנים ,התפקיד השני הבכיר בחברה.
בראשית מלחמת העצמאות התגייס לארגון ההגנה במרחב ירושלים .כמהנדס ,הוא סייע לפעולות ההגנה ,ולהתקנת בורות צבירה למי גשמים בימי המצור על ירושלים. שירת מאוחר יותר כמפקד מחנה הקבע היחיד שהיה אז בירושלים, מחנה 'שנלר'( להוציא בסיס הגדנ"ע בשייח 'באדר, שזכה לכינוי "גבעת רם". )
מחנה שנלר היה לא רק מחנה צבאי ,אלא גם מקום ריכוז גדול לכל מצרכי המזון שהועברו אז בשיירות מהשפלה לירושלים .

בתחילת אביב ,הועבר טוביאנסקי ממחנה 'שנלר 'לחיל האוויר ומונה למפקד שדה התעופה הפעיל היחיד שהיה במקום שבו היום גן סאקר שנקרא אז שדה עמק המצלבה .כן עסק בהקמת שדה התעופה החדש בגבעת שאול (ליד כפר דיר יאסין לשעבר) .הוא היה מן הדמויות המוכרות במחוז ירושלים של ארגון ה"הגנה . בעבודתו האזרחית בחברת החשמל שאותה המשיך במקביל לעבודתו הצבאית בארגונים הצבאיים ההולכים ומתגבשים ,התגלה טובינסקי כמהנדס בעל יכולות טכניות גבוהות .ב"הגנה "נחשב למפקד מעולה ולמארגן בעל יכולת ,עצמאי בפיקודו .ב- 29 ליוני 1948 -שישה שבועות לאחר ההכרזה על הקמת המדינה , יום ההשבעה הכללי, טובינסקי השביע את קציניו וחייליו לצה"ל.  בנו יעקב בן ה- 11 צילם את המסדר , למחרת  נסע טובינסקי לתל אביב כדי לקנות מצרכי מזון.
ב-30.6.48 בשעות אחר הצהריים של אותו יום אותר בשוק הכרמל בתל אביב ונקרא לישיבה דחופה.

ב .  התקופה והרקע ל"סיפור הבגידה "

יש להבין את משמעות התאריכים בסיפור הזה. צריך להבין שכשקרו הדברים כבר לא מדובר בעידן המחתרות .כבר יותר משישה שבועות יש מדינה עצמאית וריבונית .יש ראש ממשלה ,שרים ,יש צבא ושרותי בטחון ,בתי משפט ומשטרה . זה קורה אחרי עשרים יום בתוך בהפוגה הראשונה שנקבעה לארבעה –מבחינת מלחמת העצמאות שבועות. לקראת תום חודש הפלישה היו שני הצדדים זקוקים להתאוששות .צה"ל היה זקוק להתארגנות ולאימון מגוייסיו החדשים ,וכן סבל אבדות ניכרות והיה עליו לקלוט מגויסים רבים .
בירושלים נותר מלאי מזון לימים ספורים בלבד . פצועים הרוגים רבים .הפולשים סבלו אבדות כבדות . מועצת הביטחון של האו"ם, שבמשך כל זמן המלחמה גילתה מעורבות בשאלת ארץ ישראל ,הגבירה את המאמץ להביא את הקרבות לידי סיום ,ובמקום קריאות בלתי מחייבות הוציאה צו הדורש משני הצדדים
להסכים לנסיגה -ולא ,יוטלו סנקציות על הצד המסרב . ב – 10 ביוני  הסכימו הצדדים להצעת המתווך מטעם האו"ם 1948 ,הרוזן פולקה ברנדוט ,
להפסיק את האש .למחרת היום נכנסה לתוקפה הפוגה בת ארבעה שבועות. 11 ליוני 1948, הקרבות עם הצבאות הסדירים של מדינות ערב פסקו.
ימי ההפוגה נוצלו להתארגנות ,לאימונים ,לקליטת הנשק שהגיע ולתכנונים מבצעיים לקראת חידוש הקרבות ,מתוך כוונה ליטול את היוזמה .ביחידות נערכו טקסי שבועת האמונים לצה"ל .המאמצים המדיניים לא נשאו פרי ,וברור היה כי הקרבות יתחדשו בתום ההפוגה ,ב – 9 ביולי .
מסתבר שלפני הפסקת האש ,בחודש מאי בעיקר ,הירדנים יורים ירי די מדויק על מתקנים אסטרטגים של ההגנה בירושלים. יחידות המודיעין והש"י (שירות הידיעות) התאמצו מאד לגלות כיצד הגיעו מיקומים אסטרטגיים של אתרי ההגנה לידי הירדנים.

ג .החקירה ,ה"משפט "וההוצאה להורג.

מאיר טובינסקי ,עובד חברת החשמל הבריטית נחשד בכך שהוא שהעביר מידע על מיקום המתקנים הסודיים לבריטים והם העבירו אותו לירדנים.
ב- 16 ביוני  1948 מסתבר כי  ,חמישה ימים אחרי תחילת ההפוגה (כחודש לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל) ,העביר טובינסקי אל מייקל ברייאנט ,המנהל הבריטי של חברת החשמל בירושלים , בגלוי ,מסמך אשר כלל רשימה של אתרים אסטרטגיים בעיר ,אליהם יש לספק חשמל גם במקרי חירום .
המצב היה הדלק בתחנת הכוח בעיר כמעט אזלו  .טובינסקי ,בתפקידו כמנהל מחלקת הצרכנים ,נתבקש ע"י הממונה הבריטי שמעליו להגיש רשימת מקומות מועדפים שאין להפסיק להם את זרם החשמל .היחידה שטפלה בכך נקראה בהגנה "יחידת החשמל "ועמד בראשה אלכסנדר זינגר.  אהרון אליעזר כהן ,אחד הפקידים היהודים שעבדו בחברת החשמל  ,שלא אהב את טובינסקי וגם חשק במשרתו ,הבחין בטובינסקי בעת שהעביר את המסמך ,ודיווח על כך .
חשוב מאד לציין כי המסמך הזה לא נמצא אחר כך מעולם ,לא הוצג בשום הליך או חקירה " אבד " וכנראה לא במקרה .הידיעה הגיעה אל בנימין ג'יבלי ,ראש הש"י (שירות ההידיעות -המודיעין של ה"הגנה") בירושלים .
המידע התאים לחשד שהתעורר ולשמועות ברחוב כי בירושלים פועל מרגל המכוון את הפגזות הערבים אל מפעלי נשק וחומר נפץ של ה"הגנה "בעיר .
היה צורך דחוף למצוא את המרגל. רכילות  ,שכתבה העיתונאית נעמי לוויצקי מאז 2008 ,שאביה ,עו"ד אשר לוויצקי עסק בפרשת טובינסקי: "ולמה חשדו בו ?אמא שלי סיפרה לי שהוא היה מין בון ויוון כזה ,אהב את החיים הטובים ,נהג לשבת מגונדר במרפסת של מלון קינג דויד ,זו שצופה על חומות העיר העתיקה ,ואהב להתחכך קצת בקצונה הבריטית הבכירה .
הרכילות לא אחרה לבוא ". מידיעה אישית :במאי 1945 היהודים "בוגרי הצבא הבריטי "  ,בתום מלחמת העולם ,נתקבלו  בד"כ בשובם בכבוד וברעות ע"י החיילים ,השוטרים והפקידים המנדטוריים הבריטים ,שראו בהם אחים לנשק ובני תרבותם .מאידך לא קיבלו את הידידות , רבים בישוב העברי שלא שרתו בצבא במלחמת העולם הטבעית הזו וראו בה טעם לפגם .קנאה ?צרות עין? איסר הראל ,איסר הלפרין ,"איסר הקטן" ,שהיה אז מפקד הש"י בתל אביב לראש הראשון של שרותי הבטחון נתמנה בדיון מטה ב-30 ביוני  1948  , (ואח"כ גם לראש המוסד השני וחבר כנסת) בדיון שבו איסר בארי ,איסר בירנצוויג ,"איסר הגדול" נתמנה לראש המודיעין הצבאי כולל בטחון שדה וריגול נגדי .
איסר הראל מפרט בספרו" בטחון ודמוקרטיה" עמוד 121   את  ' הגרסה לחשד שנפל על מאיר טובינסקי : "התעוררו בסניף הש"י בירושלים חשדות כי מקור כלשהו כבר בראשית 1948 מעביר ידיעות לבריטים ,ודרכם ללגיון הירדני ,ידיעות בעלות ערך בטחוני  ממדרגה ראשונה .
ירושלים היתה נקודת תורפה וזירת מערכה עיקרית של המדינה בתש"ח …נזקן של ההפגזות המדויקות של תותחי הלגיון על מפעלים חיוניים ,
כמו מפעל של התעשייה הצבאית ומתקנים סודיים אחרים ,היה כבד והש"י פתח בחקירה .
דיווח מפקד הש"י בירושלים בנימין ג'יבלי לראש הש"י איסר בארי כי ב-25  ביוני  1948 מאיר טוביאנסקי ,פקיד גבוה בחברת החשמל בירושלים,
הוא החשוד במסירת ידיעות למנהל חברת החשמל האנגלי על צרכני החשמל בעיר .כן נותן הוא לאנגלי הסברים מפורטים על מהותן של מטרות רגישות מבחינה ביטחונית ,כגון יצור נשק ,בסיסי פעולות ומטות צבאיים .ידיעות אלו הועברו ע"י האנגלי לאויב הערבי ואלה כיוונו את ההפצצות וההפגזות למטרות אלה .
ג'יבלי הציע לעצור את טוביאנסקי מחוץ לירושלים ולפתוח בחקירתו. איסר בארי הגיע מיד למסקנה חד-משמעית :
מאיר טוביאנסקי אשם בבגידה ויש לדון אותו במהירות כדרך שיש לעשות ,לדעתו על-ידי בית-דין שדה בחשודים בבגידה בימי מלחמה.
ביום 29 ביוני שיגר בארי את אחד מפקודיו ,קצין הש"י שמואל גניזי ,לירושלים כדי לעצור את טוביאנסקי ולהביאו לשפלה .
במטה מחוז ירושלים נאמר לגניזי כי טוביאנסקי יצא לחופשה לתל-אביב. למחרת בבוקר  ב-30 ביוני,יצא גניזי לחפש את טוביאנסקי בבית אחיו בתל-אביב ,
גם הוא קצין בהגנה . שם נאמר לו כי טוביאנסקי יצא עם בת אחיו לשוק הכרמל כדי להצטייד במזון עבור משפחתו בירושלים .
גניזי איתר אותו בשוק ואמר לו כי הוא נדרש לפגישה דחופה עם מפקד מחוז ירושלים ,דוד שאלתיאל , בסביבת תל-אביב .לבקשת טוביאנסקי הסעוהו יחד עם בת לוויתו לבית אחיו .אחר כך יצאו גניזי וטוביאנסקי ,בליווי שני חיילים ,לדרך. לאחר שיצאו מן העיר נעצר הרכב וגניזי הודיע לטוביאנסקי כי הוא במעצר והראה לו את הצו שהוכן מראש .הוא אמר לטוביאנסקי שהוא מובילו לחקירה אחה"צ .
בשעה הם יצאו מתל-אביב ובשעה חמש וחצי הגיעו לבית ג'יז .שם הופנה ע"י מפקד היחידה הצבאית לאחד הבתים הנטושים .כעבור חצי שעה הגיעו למקום מפקד הש"י איסר בארי ושלושה מפיקודיו ג'יבלי ,אברהם קדרון ודוד קרון (כפי שהסתבר ,ישר מישיבת המטה האחרונה של הש"י) וגינזי חזר לתל אביב .
בארי הודיע לשלושת פקודיו שהם מהווים בית דין שדה וכי עליהם לשפוט את מאיר טוביאנסקי הנאשם בבגידה ,ובאם יימצאוהו חייב הרשות בידם לדונו למוות .
לאחר מכן הודיע בארי לטוביאנסקי כי הוא עומד לדין באשמת מסירת ידיעות לאויב . בארי מסר מסמכים שהיו בידיו לג'יבלי וביקשו לפתוח בחקירה .
בג'יבלי הוא ראה מעין אב בית דין השדה . חקירתו של ג'יבלי נמשכה למעלה משעה ,בעוד בארי כמעט שאינו מתערב בחקירה ,פרט לשאלה או שתיים ששאל את טוביאנסקי . החקירה נסבה על עברו של טוביאנסקי ,על קשריו עם אנגלים ,והוא נשאל אם מסר למנהל חברת החשמל בחלק היהודי של ירושלים , מייקל בריאנט ,ידיעות על מקומות תעשייה צבאיים . טוביאנסקי ענה שמסר רק רשימה כוללת של הצרכנים היהודיים .אחר כך הודה שההערות באותיות לטיניות ברשימה שהוצגה בפניו הן בכתב ידו , והוסיף שאינו מבין מדוע היה אסור לו לסמן לממוניו הבריטיים בחברת החשמל את המפעלים ששימשו לתעשיה וייצור . ג'יבלי אז הטיח כלפי טוביאנסקי כי הידיעות שמסר לבריאנט שימשו מקור אינפורמציה לאויב לצורך הפגזה המכוונת למטרות חיוניות בצד היהודי .טוביאנסקי הזדעזע ,אך טען כי הוא מסר כתובות כדי לקבל זרם חשמל ולא העלה בדעתו כי תהיינה לכך התוצאות האלה .
שום פרטיכל של חקירה זו לא נרשם ,לא בידי ג'יבלי ולא בידי אדם אחר .
בתום החקירה הוחזר טוביאנסקי לבית הנטוש ואילו בארי ופקודיו פתחו בדיונים ובהתייעצות .בתשובה ג'יבלי –לשאלותיו של בארי חיוו שלושת חברי בית דין השדה את דעתם– ,קדרון וקרון ,כי טוביאנסקי אשם במסירת ידיעות לאויב ובבגידה .אחריהם הביע בארי גם הוא את דעתו שהאיש אשם ואמר לשלושת פקודיו ,כי בעוון מסירת ידיעות לאויב העונש הוא מוות .והוא תבע גזר דין מוות .השופטים נענו לתביעה וגזרו עונש מוות לטוביאנסקי . ואז נקרא טוביאנסקי להתיצב לפני שופטיו .ג'יבלי הודיע לו שבית הדין מצא אותו אשם במסירת ידיעות לאויב וכי הוא נידון למוות .טוביאנסקי ביקש רחמים ,התחרט על מעשיו וחזר על טענותיו ,כי לא הבין מה הייתה יכולה להיות התוצאה של מסירת רשימת הצרכנים לבריאנט .אולם שופטיו עמדו על שלהם והודיעו לו כי פסק הדין יוצא לפועל מיד .אז ביקש טוביאנסקי שידאגו לילד שלו.
מיד לאחר מכן הלך איסר בארי אל קצין הצבא במקום והודיע לו ,כי הוצא פסק דין מוות ,באשמת בגידה , וכי עליו לבצעו בהתאם להוראות שקיבל מראש .בארי חזר אל פקודיו וכעבור דקות מספר הופיע הקצין עם חמישה חיילים .אלה הוציאו את טוביאנסקי והציבו אותו ליד קיר אבנים ,לא הרחק ממקום מושבו של בית הדין .בארי ושלושת פקודיו הלכו בעקבות החיילים ,וכאן מול כיתת היורים ,קרא ג'יבלי פסק דין , שתכנו היה ,שמאיר טוביאנסקי ,קצין צבא ,שנאשם במסירת ידיעות לאויב ובבגידה במולדת ,הודה באשמתו ,נמצא חייב ונידון למיתה .טוביאנסקי התמתח בעמידת דום .אחד הנוכחים הסיר את כובעו ואת כתפיותיו .על פי סימן מאחד השופטים נתן הקצין פקודת אש וכיתת היורים ירתה בטוביאנסקי .הוא צנח ונפל מת .החיילים קברו אותו בסמוך למקום הוצאתו להורג" . כיתת היורים הייתה מחיל פלוגה של פלמ"ח הראל שהוצבו בכפרים בית ג'יז ובית סוסין הנטושים.
בשחזור ההוצאה להורג" : ,כתבתם של יובל קנר ושי גל "ששודרה בטלוויזיה ביומן שישי ב-11 לספטמבר  2012 , שרון בנטוב–פרשת טוביאנסקי ,שחזור שנעשה בנוכחות הנכד ,נאמר ע"י מפקד כתת היורים ,יוסף חצקביץ אלון ש"הגנרלים אמרו מה לעשות …"בכתבה הזו יש גם ראיון נדיר ואחרון עם בנימין ג'יבלי בדבר חלקו בפרשת טוביאנסקי.

ד. בן גוריון ופרשת טובינסקי וטיהור טובינסקי מאשמה.

משלא חזר טובינסקי לביתו ניסתה רעייתו לברר את גורלו .רק לאחר מאמצים רבים וניסיונות שכנוע הצליחה לברר את אשר אירע .  ב-19 ביולי 1948,כמעט שלושה שבועות לאחר המקרה ,פרסם משרד הביטחון הודעה רשמית בה נאמר כי הוצא להורג המרגל אשר מסר מידע סודי לאויב על התעשייה הצבאית בירושלים.
ירושלים היתה כמרקחה. בעקבות ההודעה השתלחה העיתונות בטובינסקי .אלמנתו ובנו בן האחת עשרה שלמד בגימנסיה העברית היו נפשית וכלכלית במצב נורא. לאחר שגילתה את נסיבות מותו החלה אלמנתו של טובינסקי במסע לטיהור שמו .בעזרת עורך הדין אשר לויצקי ,שהזדעזע מהסיפור וקיבל עליו את הטיפול במקרה ,"פרו בונו "(בחינם) הגיע העניין לראש הממשלה בן גוריון .
לויצקי הלך אל ראש הממשלה ושכנע את בן גוריון שנעשה כאן עוול עצום וכך החלה להתגלגל הפרשה שבסופה זוכה טובינסקי לחלוטין מכל אשמה .
לאחר כמה פניות אל ראש הממשלה דאז , דוד בן גוריון ,השיב ראש הממשלה לאלמנה כי הוא מצר על המקרה וכי יעביר לרמטכ"ל יעקב דורי בקשה
למשפט חוזר . בן גוריון אף ביקש להיפגש עם רעייתו של טובינסקי ,ובפגישתם הוסיף ואמר לה כי האחראים לטרגדיה יועמדו לדין .
חקירת הפרשה הוטלה על אהרון חוטר-ישי ,אשר שימש באותה עת בתפקיד הפרקליט הצבאי הראשי של צה"ל .באותו זמן כבר נפוצה שמועה נעשה לטובינסקי
הליך משפטי שהמשפט והדין שנגזר עליו לא היו – תקינים. החקירה נדחתה עד למרס ,ובסיומה הגיש חוטר ישי בעצמו את המסקנות לבן גוריון ב21 באוקטובר  1949.
טובינסקי אכן העביר פרטים סודיים לכאורה לפקיד הבריטי בראיינט ,אולם עשה זאת בתום לב וללא כוונה פלילית .יתרה מזאת  ,המידע שהעביר טובינסקי על טיווח אתרי החירום בירושלים על ידי הערבים ב- 16 ליוני לא יכול היה להשפיע בשום אופן שכן מועד מסירת המסמך לבריטים היה אחרי תום הפגזות הערבים.
בסיכום הדו"ח ביקש חוטר-ישי כי יוכרז שטובינסקי היה חף מפשע בעת הריגתו. התברר מהחקירה כי לא היו לטובינסקי מניע או כוונה (ומכאן שאין מדובר בבגידה) ,המשפט היה בלא סמכות ,החוקרים הפכו בו ביום לשופטים ולא אפשרו לנאשם הגנה משפטית ,זכות ערעור , פרידה מיקיריו ובקשה אחרונה.
בראיון שערך העיתונאי שלמה אברמוביץ 'עם חוטר-ישי ,סיפר האחרון על תגובתו הנסערת של בן-גוריון על מסקנות החקירה: הגעתי ללשכתו של בן-גוריון בשעה שש בערב .מיד כשנכנסתי אמרתי לו :גם סטאז'ר בשנה א 'משפטים יכול להגיע למסקנה ,שטוביאנסקי לא היה מרגל .חייבים להודיע על כך לאלמנה ולבן ,ולפרסם ברבים את תוצאות הבירור .הכרתי את בן-גוריון היטב .תמיד נהג לשבת על כיסאו כשהוא כפוף לפנים ,שני מרפקיו נעוצים בשולחן ,וראשו הגדול אחוז בין כפות ידיו .כך נהג להקשיב לתדרוכים שנמסרו לו ,גם הקשים ביותר .אבל כשהתחלתי לפרט בפניו את תוצאות החקירה ואת המלצותיי ,הוא קפץ מן הכיסא והחל לצעוד הלוך ושוב בלשכה המוארכת שלו .'אתה שומע מה שאתה אומר ?שאל אותי בטון מאיים ,יש לך מושג מה יגידו עלינו בעולם ,אם יידעו ,שבחצי שנה של עצמאות הספקנו להוציא להורג קצין חף מפשע ?אסור שהפרשה תיוודע ברבים. הוא נראה נחוש בדעתו ,חששתי שבעוד רגע יורה לי לגנוז את ממצאי הבדיקה ,ומיהרתי להשיב לו :אתה יודע שאני ממושמע ,אקבל כל הוראה שלך ואבצע אותה ,אבל אין אדם או פקודה ,שימנעו ממני לבצע דבר אחד לספר את האמת לאלמנה ולבן – .הם חייבים לדעת את האמת ,ואם הם יידעו ,ייתכן שכל העולם יידע .בן-גוריון עצר במקומו ,חזר אל הכיסא ונעץ בי מבט ממושך .. .. בן-גוריון הביט בי במבט חודר ושאג :נחמיה !שנייה אחר-כך נכנס לחדר שלישו הצבאי ,נחמיה ארגוב .בן-גוריון אמר לו :קרא בדחיפות לפנחס ולשמשון (פנחס רוזן ,שר המשפטים ,ושמשון שפירא ,היועץ המשפטי לממשלה) .יצאתי מהלשכה וחזרתי הביתה .בחצות אותו לילה התפרץ לביתי יעקב שמשון שפירא ודיווח ,שהממשלה אימצה את המלצותיי במלואן .הודעה ממשלתית על חפותו של מאיר טוביאנסקי ,הוצאתו מהקבר בבית ג'יז והבאתו לקבורה בטקס צבאי מלא ;הודעה רשמית לאלמנה ולבן על חפותו ,והכרה בהם כאלמנת צה"ל ויתום צה"ל" … " כתב בן-גוריון ללנה טובינסקי ב- 1 ביולי 1949  : בעלך היה חף מפשע ,ופסק-הדין וביצועו הם טעות טראגית …האחראים למעוות המצער והמכאיב יועמדו למשפט …תוענק לטוביאנסקי דרגת סרן ,והוא ייקבר בטקס צבאי מלא ,בבית-עלמין צבאי …פיצויים מתאימים ישולמו לאלמנה ולבן ". בסיפא של מכתבו כתב בן-גוריון לאלמנה" : בבית-הספר של הבן ,יעקב ,ייערך מפקד מיוחד ,בו יוכרז בפני כל התלמידים , שהיתה טעות טראגית ,למען יידעו חבריו ,שאביו נפל בטעות ,וילדו יוכל להתגאות בשירות של אביו ז"ל ושל אמו בהגנת המולדת.

והוא נקבר כחלל צה"ל בטקס צבאי מלא .זה היה בית קברות זמני שכן בית הקברות בהר הרצל לא היה עדיין.  אלפים צעדו אחרי הארון , היתה זו הלוויה ענקית .
על המצבה (שהועברה לבית הקברות הצבאי בהר הרצל ,כאשר הוקם . ) נכתב "נהרג בשגגה " בשנת 1951.
בינתיים נעשו הכנות להעמיד את איסר בארי למשפט .לחצים כבדים הופעלו מכל צד על בן גוריון למנוע את המשפט הזה ,אך ראש הממשלה היה נחוש בדעתו שהצדק יעשה .בין אלה שניסו ברגע האחרון לבטל את ההחלטה להעמיד את בארי למשפט היה מי שמילא את מקומו כראש חיל המודיעין של צה"ל , סגן אלוף חיים הרצוג.
הוצאה פקודת מעצר נגד איסר בארי באשמה שגרם שלא כחוק למותו של מאיר 8 ביולי  1949 הוגש נגדו גיליון אישום בבית משפט השלום ברמלה
ב- 23 באוגוסט החליט השופט החוקר להעביר את דינו של איסר בארי לבית משפט מחוזי .
סניגורו של איסר בארי ,עוה"ד יעקב סלומון ואחרים ,פנו אל בן-גוריון לפשר הסתירה כביכול שנתגלתה בעמדתו בבירור עניינו של טובינסקי.
במכתבו הראשון אל האלמנה כתב בן-גוריון שיתקיים משפט חוזר , ואילו אחר כך פורסמה הודעה רשמית ובה נקבע שטובינסקי היה חף מפשע ,וזאת בטרם משפט וללא משפט . על כך ענה בן גיוריון לעוה"ד סלומון ולכל הפונים אליו בנדון : "תשובתי הראשונה לגב 'טוביאנסקי נכתבה על יסוד הנחה שהיה משפט נגד טוביאנסקי ,ופסק דין של משפט אפשר לבטל רק ע"י משפט אחר .לאחר החקירה שנעשתה בדבר על-פי הוראותיי ,התברר שלא נתקיים שום משפט ,והשלושה שישבו "במשפט לא היתה להם שום סמכות– " ,והדיון לא התנהל בגדר שום חוק ,לא של המדינה ולא של ה"הגנה" , וממילא לא היה "הפסק דין "פסק דין משפטי ,שרק משפט אחר יכול לבטלו .ומכיוון שהוכח לנו שאין כל יסוד להעמיד את טביאנסקי למשפט ,באשר אין כל יסוד להאשימו בבגידה ,כי הוברר שלא בגד ,הודיעו את האמת ,ש"נתברר שמאיר טוביאנסקי היה חף מפשע ."

ה .על איסר בארי ובנימין ג'יבלי
איסר בירנצוויג , איסר בארי ,"איסר הגדול" הועמד איסר בארי לדין בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב באשמת הריגת אדם  ב-26 באוקטובר ,  1949. אשר גרם ביום 1948 ביוני 30 ,בכפר בית ג'יז ,באורח בלתי חוקי ,למותו של מאיר טוביאנסקי.
איסר בארי ,אז ראש המודיעין הצבאי שזה עתה קם ,סיפר כי מצאו אצל אחד מראשי המשטרה הבריטית ,תרשימים של אתרי חברת החשמל בירושלים. הושמעו דיבורים כאילו יש במסמך פירוט מלא של כל המפעלים לייצור נשק בירושלים ,מה שהתגלה אחרי זמן כלא נכון. .\
בארי הורה לחקור מיידית מי הדליף את המסמך החשאי הזה לידי הבריטים .הבדיקה נערכה במהירות ,מבלי להעמיק ,והחשד נפל על טובינסקי.
טובינסקי ,שאכן היה בקשר עם בריטים שונים ,עוד מן השנים ששירת בצבא הבריטי וחשב שקשרים אלו יועילו לו לקבלת מידע מהם ,אכן העביר לידי הבריטים מסמך של אספקת החשמל בירושלים .מסמך שייתכן ואף לא היה צריך להגיע לידיהם ,אולם ,כפי שהתברר לאחר מעשה ,מסמך זה לא חשף כלל את תעשיית הנשק של ההגנה בירושלים שכן הפקיד היהודי הבכיר השני בחברת החשמל ,זינגר ,מסר את הרשימה של הצרכנים לידי בראיינט כבר ב 30 למאי.
בפסק דינו קבע בית המשפט בין היתר : "…מאיר טוביאנסקי היה בתל אביב .לפי כל העדויות לא היו כל טעמי בטחון שחייבו את הבאתו לאותו כפר שמם ,מקום חנייתה של יחידת קרב ,כדי לערוך בו את
משפטו על מפתן בית עזוב …הבינותי שהמשפט לא היה צריך להיות בירושלים או בתל אביב ,כלומר לא בשטח הנתון לשיפוט מפקד מחוז או איזו שהיא רשות שאיננה קרבית ". "כיצד אפשר היה ,בימי הפוגה ,ליצור תנאים כאלה ,כלומר תנאי בית דין שדה בחולדה או בבית גיז , אין להבין–מקומות שלא היה כל קושי להגיע אליהם במכונית תוך שעה וחצי .שכן אין להעלות על הדעת שאפשר היה ,בלי להתעלם מן החוק ,להעביר קצין צבא ,שנאסר בתל אביב ,בימים של הפוגה , לכפר נטוש בסביבה שבה שככו הקרבות ,כדי להעמידו שם למשפט מהיר ומפוקפק ,לחרוץ עליו דין מוות ולהמיתו" . פסק הדין מתיחס בפירוט לכך שלא אופשר לטובינסקי לקבל יעוץ מעורך דין או לבקש סנגור ,לא בעת שנעצר ולא בעת החקירה בבית ג'יז .גם מציין פסק הדין שטובינסקי לא הודה באשמה שיוחסה לו .גם ההודאה הסתומה של טובינסקי כי שלא מדעת הוא סייע לאויב נתקבלה על סמך הידיעה שנמסרה לו על ידי ג'יבלי ,אחד "השופטים" ,ושהוא נתן בה אמון ,כי מקומות מסוימים בירושלים הופגזו במכוון וכתוצאה ממסירת הידיעות על ידו ,דבר שלא היה יסוד מספיק לאמרו ושלא נתאמת .בארי נמצא אשם בכך שג'יבלי שימש ראש הדיינים בבית ג'יז היה שופט ועד כאחד .בארי נמצא אשם גם בכך שכמפקדם של שלושת חברי בית דין השדה לא נמנע מלהשתתף בהתייעצותם והשפיע בנוכחותו ובהדרכתו על החלטתם . בארי ביקש להישפט בפני בית דין צבאי וטען כי פעל על פי ההוראות שנתנו לו ומתוקף תפקידו. במהלך המשפט ביקשו ,הסנגור והתובע גם יחד ,שיוטל על בארי עונש סמלי בלבד בנובמבר 22- .ב הרשיע בית המשפט את בארי 1949 ,אך קבע שלא היה "פגם מוסרי "במעשיו ולא הייתה לו כוונת זדון . בעקבות זאת נידון בארי למאסר של יום אחד . 1949 בנובמבר 22פסק הדין ניתן ב . בהתחשב עם עברו הביטחוני נידון בארי למאסר יום אחד והנשיא ויצמן חנן אותו .
בן גוריון והרמטכ"ל המליצו לנשיא על מתן החנינה.
מאז המשפט בארי היה מדוכא מאד והסתגר בביתו. בארי נפטר בינואר . מהתקף לב ב-1958 בגיל 57 סנגורו של בארי ,עו"ד יעקב סולומון ,טען  שטובינסקי היה משת"פ עם הבריטים אולם מסתבר שכנראה זה היה מסמך מזויף והוא גם לא הוצג במשפט . המשפט עסק בחוסר הסמכות ובאחריותו האישית של בארי בקיום ה"משפט "ורציחתו של טובינסקי.
בנימין ג'יבלי בהיותו קצין המודיעין של מחוז ירושלים בהגנה ושל חטיבת "עציוני " הירושלמית היה האיש המרכזי במאסרו בשנת 1948, חקירתו ,"שפיטתו "והוצאתו להורג של מאיר טובינסקי (למעשה רציחתו) באותו היום .הוא ידע שבישיבת הבוקר באותו יום ה- 30 ביוני 1948 , בה הש"י היה אמור ,בהתארגנות החדשה ,להיבלע במודיעין בצה"ל ,בממ"ן -מצפה לו תפקיד חדש . היה עליו להזדרז ולתפוס את המרגל כדי שהתהילה לא תיפול לידי אחר . חקירה שלאחר מעשה גילתה כי הוצאתו להורג של טובינסקי הונעה מתוך גחמות ומניעים אישיים ללא הוכחה ממשית לאשמתו  .דבר ההוצאה להורג נשמר בסוד בנימין ג'יבלי מבני משפחתו של טובינסקי שחיפשה את יקירה הנעדר .הוא לא הועמד למשפט על חלקו המרכזי ברצח טובינסקי קידומו לא נפגע– .על אף שמאוחר יותר התברר שטובינסקי הוצא להורג על לא עוול בכפו . בהמשך דרכו היה ראש ענף מודיעין בשרותי הביון והיה דמות מרכזית בפרשת "עסק הביש "במצרים 1954ב .במלחמת השחרור הוא נחשב למקורב למשה דין.
בדיעבד הסתבר שג'יבלי ובארי לא הביאו את טובינסקי במקרה לבית ג'יז . היתה להם מטרה להוציאו מסמכות רשויות החוק בירושלים ובתל אביב .
בית ג'יז לא הוכרה כשטח יהודי ע"י האו"מ והיתה בשטח צבאי . לכן בחרו במקום שבו אפשר לקיים משפט צבאי והחליטו להשתמש בקשרים עם יגאל אלון (שלא ידע את פרטי המקרה) שהיה "האחראי על גזרת מסדרון ירושלים ".יגאל אלון שהכיר את בארי ושסמך עליו ,נתן להם "פתק "לקציני הפלמ"ח בבית ג'יז ובו הוראה לסייע ואף להקים שם בית דין שדה עם קציני הפלמ"ח בשטח -אלא שלא היו שם קצינים פרט למ"פ כשהם וטובינסקי הגיעו לכפר הנטוש אחה"צ.

ו .סיכום
קיבוץ הראל– בית הקשתות בבית ג'יז . זהו מקרה יוצא דופן ויחיד במינו .המקרה היחיד במדינת ישראל של הוצאה להורג (פרט לאדולף אייכמן), ועוד הוצאה להורג של יהודי ,קצין בהגנה. בהיסטוריית החרטות הדלה של ישראל הרשמית, התקיימו במקרה זה מרבית המרכיבים הנפשיים של חרטה במובנה הפשוט והבסיסי ביותר :נקיפות מצפון ,תחושות צער ובושה על המעשה ,הכרה בעוול שנגרם לקורבן ,הודאה בטעות ולקיחת אחריות עליה ,בקשת מחילה ממשפחת הקורבן ,ופעולה ממשית לתיקון מעמדם המוראלי והכלכלי של שאריו. זהו סיפור של אסון שנוצר מתערובת של אינטרסים אישיים ,הידרדרות מחשבתית ,צידוק "צורך השעה" , חוסר בהירות מול סמכויות ,קשרים פוליטיים האזרחיות – ,חוסר בגרות של מערכות המשפט והצדק והצבאיות.

אבל עיקר העניין הוא במימד ההיסטורי ,מעבר לטרגדיה של הנרצח ובני משפחתו ,מעבר לרגישות במימד האישי שגילה בן גוריון למרות כל הלחצים שהופעלו עליו -הוא בעמידתו של בן גוריון על העיקרון החשוב שמדינת ישראל מתחילתה תהייה מדינת חוק . ולא חשוב במי מדובר .אמנם ג'יבלי וקדרון וקרון לא נתבעו ו"עשו קרירה "אחר כך – אבל איסר בארי ,הבכיר שבחבורה נשלח למשפט .נמצא אשם ודינו נגזר ולמרות שחננו אותו נשאר אדם שבור בעקבות הפרשה. בן גוריון ,שלא היסס לעסוק גם בפרטים "קטנים "הבין כנראה בראייתו מרחיקת הלכת שמלכתחילה כשבונים מדינה ,אין לתת מקום למשפח נוסח תנועות מחתרת וארגונים חשאיים .הוא ידע שמה שלא מקבעים מבראשית קשה יהיה מאד להפנים אחר כך – ,בהתהוות המנגנונים והמסגרות הארגוניות למערכות קימות .יש מי שחושב שמחשבה ממלכתית כזו עמדה לו במשבר אלטלנה .
מעט מזרחה מכאן נרצח מאיר טובינסקי

ז" . אלמנת הבוגד. "
המשורר נתן אלתרמן יצא בחריפות נגד עיוות-הדין הנורא בעת משפט השדה שנערך למאיר טוביאנסקי 1948ביוני .
בטורו בעתון "דבר" בשיר "אלמנת הבוגד 8.9.1949 ,הטור השביעי מיום …"הוא התייחס להוצאתו להורג של טוביאנסקי על-ידי כיתת-יורים צבאית ולמאבקה של אלמנתו, חיה טובינסקי, לטהרו מכל אשמה .
בשירו האשים אלתרמן את הצבא ,את ה"חקירה "המפוקפקת שהביאה להוצאה להורג וגם את דעת הקהל שהצדיקה את המעשה הנחפז ,משום שכדברי אחד העיתונים היה טובינסקי "בוגד שפל " ובאשמתו נהרגו מאות יהודים בירושלים מהפגזות של הירדנים .אלתרמן העלה על נס את החלטתו האמיצה של בן-גוריון ,שאילץ את הצבא ואת המדינה להתנצל בפני האלמנה ובנה.