רק בירושלים נפגשים במקום אחד "טניס פלאץ”, שהפך לגן הצפרדע, ומעליו מתנוססת ג'ירפה נסתרת מעין, עם חסיד אומות עולם, לח"י, וקיוסק

פרק ראשון – הגן

בשנות העשרים נרכשו ונחכרו קרקעות שכונת רחביה מהכנסייה היוונית – אורתודוכסית. ריכרד קאופמן, גדול המתכננים שעבדו בארץ, גויס לתכנן את השכונה. בן השאר תכנן ציר ירוק, שחוצה אותה לכל רוחבה. הציר מתחיל במקום בו אמור היה להבנות בית הכנסת של השכונה (היום נמצאת שם הגימנסיה העברית רחביה), עובר דרך גן הכוזרי, ומסתיים ברחוב רמב"ן. חלק מהגן משמש היום את יד בן צבי, שקוטע את הרצף שלו. בקצה התחתון, הדרומי, של הציר, תוכנן גן משחקים לילדים. אבל, באותם ימים, היו מעט ילדים בשכונה. לכן החליט ועד השכונה להשכיר את הגן למגרש טניס, ולחנות פרחים, הפועלת עד היום בצד המזרחי של הגן. בכך זכה הוועד להכנסה כספית לה נדרש. השטח הושכר ל 3 שנים, אבל, שחקני הטניס התרגלו למגרש, לא רצו ללכת לשחק במגרשים מרוחקים וסרבו להתפנות ממנו. מה עוד, שחלק מחברי הועד נימנו על שחקני הטניס. גד פרומקין, שופט מכובד, שעמד בראש ועד השכונה, התפטר במחאה על קיפוח ילדי השכונה בידי חבורה אינטרסנטית. וכך זכה השטח לשם "טניס פלאץ". רק בשנות החמישים, נבחר ועד חדש, שבו היו חברי ה"טניס פלאץ" במיעוט גדול. אז הצליחו חברי הועד לשנות את השימוש בשטח, והוקם פה גן משחקים לילדי השכונה. הגן נקרא אז ע"ש אליעזר ילין, אחד ממייסדי השכונה. וכך הפך ה"טניס פלאץ" ל"גן אליעזר ילין". בהמשך, הוצב בגן פסל אבן של צפרדע, וכך קיבל הגן גם את השם "גן הצפרדע" אבל, בזה לא נגמר הסיפור. בעצם, כאן הוא מתחיל.

פרק שני – עזרא, אברהם ויוהאן הג'ירפה

בשנת 1953, קיבל עזרא יכין, מלוחמי לח"י הנועזים, שכינויו "אלנקם", רישיון להקים קיוסק על רחוב רמב"ן, בקצה המערבי של הגן. בחלקו האחורי של הקיוסק, נהג עזרא לתלות תמונות שצייר אחיו, הצייר אברהם יכיני. אחיו של עזרא, אברהם, התחתן עם חנה ואן הולסט, בתו של יוהאן ואן הולסט, הולנדי, חסיד אומות עולם. יוהאן, יחד עם 2 יהודים, ואלטר סוסקינד והנרייטה פימנטל, שניהלה בית יתומים, הצילו השלושה חברי המחתרת ההולנדית יהודים רבים, כ – 100 ילדים ועוד כ – 100 מבוגרים.
יאן ואן הולסט, אביה של חנה, אשתו של אברהם, נהג להשתמש בציור ג'ירפה כחתימה על המכתבים שכתב באותה תקופה, וכינויו במחתרת היה ג'ירפה. את השם נתנה לו אשתו, שהיתה בגובה 145, בעוד הוא היה יחסית גבוה עם צוואר ארוך. בספטמבר 1942 התמנה יוהאן ואן הולסט למנהל המכון הפדגוגי הקלווינסטי ששכן מרחק שני בנינים מבית הילדים – בו רוכזו ילדים יהודים, שהופרדו ממשפחותיהם לפני שילוחם למחנות במזרח. המשפחות וחלק מהילדים רוכזו במבנה "התאטרון ההולנדי" הסמוך. החל מינואר 1943 החלו פעולות של הברחת ילדים יהודים למקומות מסתור מחוץ לאמסטרדם, הפעילויות הלכו והתרחבו לכדי מבצע רחב היקף. יחד עם מנהלת בית היתומים הנרייטה פימנטל, מנהל "התיאטרון ההולנדי" ולטר סוסקינד והשמש המבוגר ואן ויינחארדן סייע ואן הולסט למבריחי הילדים – בהפכו את המכון הפדגוגי לתחנת מעבר בה רוכזו הילדים והוסתרו, לפני שילוחם למקומות מסתור מחוץ לאמסטרדם. כמו כן סייע ואן הולסט בעצמו באיתור כתובות מסתור. בפעולות אלה סייע לארגונים שעסקו בכך בהצלתם של לפחות 100 ילדים ותינוקות. בנוסף לכך סייע ואן הולסט לכ-100 יהודים נוספים, בהם שני סטודנטים שלו, "להיעלם" ולקבל סיוע בהימלטות מידי הנאצים. ב-8 במרץ 1972, הכיר בו מוסד "יד ושם" כחסיד אומות העולם. בהמשך, היה לפרופסור אמריקטוס ולפוליטיקאי וחבר פרלמנט הולנדי. לגברת פימנטל לא שיחק המזל. כאמור, היא היתה מנהלת של בית יתומים יהודי, נתפסה ע"י הנאצים והומתה מאוחר יותר. היום 29.03.2018 נפטר יוהאן בגיל 107.

פרק שלישי – אברהם והג'ירפה על גג הקיוסק

כמחווה לאבי אישתו, פיסל אברהם יכיני, על גג המזנון של עזרא, אחיו, ג'ירפה גדולה, יחסית, כ 2.5 מ' גובה. מאותו יום כונה הגן בפי תושבי השכונה "הגן של יאן" או "הגן של יאן ההולנדי", למרות שבכניסה לגן הוצב שלט מתכת המקדיש אותו לאליעזר ילין. יש שכינו בשם זה (יאן ההולנדי, או יאן) את הג'ירפה שעל גג הקיוסק. הג'ירפה הוקמה בשנת 1958, מיד אחרי שאברהם וחנה התחתנו. גם פה יש טוויסט קטן. בחתונה, הופיעה חברתו הראשונה של אברהם, ובידה וואזה ענקית, אותה נתנה לזוג. החברה, שקראו לה "ברומצ'יק" אמרה לאישה הטריה שאומנם היא מתחתנת על אברהם, אבל היא הכירה אותו הרבה קודם. למחרת, קמה חנה מוקדם בבוקר, לקחה את הוואזה הנפלאה, וניפצה אותה לאלפי חתיכות קרמיקה קטנות, ואז ביקשה מאברהם לצפות איתן את הפסל. מאחר שזה לא הספיק, ביקש עזרא מהילדים שנהגו לעזור לו בקיוסק, להשיג לו קרמיקה ובתמורה יקבלו דברי מתיקה. יואל טוקטלי ניגש ליגאל ידין, שגר ממול (רמב"ן 47) וביקש ממנו את כל הקרמיקה שנשארה לו מהשיפוץ של האמבטיה, שהסתימה באותם ימים. כך זכה יואל לאכול דברי מתיקה מלוא הפה, והג'ירפה לבשה קרמיקה מלוא גופה. וכך היא ניצבת לה עד היום.

אפילוג – עזרא יכין

קצת פרטים על עזרא יכין. אחיו, דוד, היה בהגנה, באצ"ל, בצבא הבריטי, בצה”ל ובהמשך – בכיר במשרד התחבורה. בשנת 1978 מכר עזרא יכיני את הקיוסק למשפחת עולים מגיאורגיה, והם, אב ובנו, החזיקו בו שנים רבות. עזרא יצא לשוטט בעולם, ליהנות מגלריות וללמוד את הנושא. כששב ארצה, פתח גלריה בשם "עוזרי", ברחוב המלך דוד 18 בירושלים. החנות היתה של חייט והיה לה מרתף גדול. כאן הציג ציורים של אחיו, אברהם, ואשתו חנה, ועבודות של אמונים ירושלמים נוספים. בנוסף, הוצגו ונמכרו שם תכשיטים ועבודות קרמיקה של נזירות צרפתיות, מאחד המנזרים שבירושלים. אחרי מלחמת ששת הימים הצטרף לאנשי א"י השלמה ותמך בהקמת קריה יהודית בחברון. ב 1974 היה חבר בגרעין שניסה להקים התיישבות יהודית ליד יריחו. יש כאלה שזוכרים את גלריית עוזרי או עזרי בזכות הרצאות של המדרשה הלאומית שניתנו שם שנים רבות. עזרא יכיני כתב שני ספרים: “אלנקם", על ימין בלח"י (1977) ו"צלקות", על קהילת יהודי בגדד, העלייה ארצה ועד נפילת גוש עציון (1986)

ואתם, שעוברים ברח' רמב"ן בטיוליכם בירושלים, אל תשכחו לספר על עזרא מלח"י והצייר  אברהם, שהנציחו ליד גן הצפרדע את חסיד אומות עולם, הג'ירפה ההולנדי.

ההורים: אב ממוצא חלבי, סורי, יליד י"ם; אם ממוצא מיצרי, ילידת אלכסנדריה, ממשפחה אמידה. הזוג עלה לארץ אחרי החתונה, וגרו בעיר העתיקה. משם עברו לימין משה במהלך מאורעות תרפ"ט. הם גרו קצה הדרומי של השכונה, והמון ערבי מקטמון איים לפרוץ לביתם. המשפחה הסתתרה ולא הצליחו להרגיע את עזרא, שבכה. הפורעים, ששמעו את הבכי, ניסו לפרוץ לבית. אחד מהם זרק אבן גדולה לחלון הקומה השנייה, האבן פגעה בקיר, חזרה לפני הזורק ופצעה אותו. בהלה אחזה בהמון, הם פינו את הפצוע והתפזרו. בהמשך, חזר ההמון, בלווית נשים, כדי לשדוד ולרצוח, ועמדו לפרוץ לבית. אחת הנשים קראה להמון לעזוב את שכונת העניים, בה לא ימצאו מה לשדוד, וללכת איתה לרחביה, שם יש מה לגנוב ונשים יפות לאנוס. ההמון נענה לקריאתה, והבית ניצל שנית. המשפחה עברה לגור בדירה שקיבלו בירושה, במחנה יהודה. למשפחה נולדו 6 ילדים, ובהם: אברהם, נולד בי"ם 1924, צייר; דוד 1925, איש אצ"ל, קצין צה"ל ובכיר במשרד התחבורה; עזרא, נולד ביפו 1928, איש לח"י, סופר, בעל קיוסק, וגלריה לאומנות; בדור הבא מוצאים את במאי הסרטים בועז יכין, שיצר סרטים חשובים בהוליווד.

עזרא "אלנקם" יכין

נולד ביפו, 1928, בן רביעי מששה ילדים, גדל בירושלים, בשכונות בהם גרה המשפחה. ב1943 התגייס עזרא ללח"י כמדביק מודעות וכונה “דותן” ואח”כ “אלחנן”. במקביל עבד בדואר, וניסה להשיג מידע על הבריטים. אחרי חטיפת אלכסנדר רובוביץ' ורציחתו ב 6.5.47, שינה את כינויו ל"אלנקם". לחם בשורות לח"י בקרבות תש"ח בי"ם, בליפתא (פיצוץ 4 בתים), בית מזמיל (קרית היובל), דיר יאסין וניסיון הפריצה לעיר העתיקה ב 17.7.48. עת נעו הלוחמים אל החומה, החלה הרעשה ארטילרית, והם הסתתרו מאחורי קיר אבן. רסיס מפגז שנפל בקרבתם, פגע בעינו של עזרא. כשפונה עזרא לטיפול, נפגע עזרא מרסיס פגז שחדר את כיפת הגולגולת. הקרב הופסק, למרות שמטען קוני פרץ את החומה. עזרא הובא לשערי צדק, נותח ע"י ד"ר בלר, מנתח מוח, משך יום שלם. במהלך הניתוח, דלף נוזל מוח ועמוד שידרה, אבל עזרא שרד והחלים. עינו הימנית התעוורה עקב שטפי הדם. בשנת 1953 קיבל רישיון להקים קיוסק ברחוב רמב"ן, בשול המערבי של גן אליעזר ילין. בשנת 1978 מכר אותו לעולים מגאורגיה, והם, אב ובנו, מחזיקים ומתפעלים את הקיוסק עד ימינו. עזרא שוטט בעולם, ביקר בגלריות וכששב ארצה, פתח גלריה בשם "עוזרי", ברחוב המלך דוד 18 בי"ם. לחנות, שהייתה של חייט, היה מרתף גדול, בו הוצגו ציורים של אחיו, אברהם, ואישתו חנה, ועבודות אומנים ירושלמים נוספים, וכן תכשיטים ועבודות קרמיקה של נזירות צרפתיות, מאחד המנזרים שבי"ם. בגלריה נערכו הרצאות של המדרשה הלאומית. אחרי מלחמת ששת הימים הצטרף לאנשי א"י השלמה ותמך בהקמת קרייה יהודית בחברון. ב 1974 היה חבר בגרעין שניסה להקים התיישבות יהודית ליד חברון. היה ממייסדי בית השבעה בשכונת בית חנינא, שם הוא מתגורר. עזרא מתנדב להרצות, ובמיוחד בצה"ל, ונחשב למשרת מילואים ותיק. כתב כעשרה ספרים והרבה מאמרים פוליטיים בעיתונות. היה נשוי לחיה צין, וכשנפטרה – נשא את חנה וינברג. יש לו 3 בנים ובת, 13 נכדים ו 2 נינים. אחיו, דוד, שרת באצ"ל, אח נוסף, אברהם, היה ציר ידוע.

אברהם יכין

יליד י"ם 1924, בן בכור. מגיל צעיר גילה נטייה לאומנות, והרבה לצייר. בנערותו עבד לפרנסת המשפחה והשלים את לימודיו בערב. בפרוץ מלחמת העולם השנייה התגייס לצי הבריטי והפליג בין ערי החוף של הים התיכון. כך זכה לבקר במרכזי אומנות בצרפת, יוון, מצרים ואיטליה. אחרי המלחמה למד, בהנחית מרדכי ארדון, איזידור אשהיים יעקב שטיינהרדט ואחרים. לחם בשורות צה"ל במלחמת הקוממיות. הציג תערוכת יחיד ב 1953, וב-1960 התקבל כחבר באגודת הצירים והפסלים.

בשנת 1957 נשא את חנה, סופרת ואמנית, ביחד גידלו 8 ילדים והציגו בתערוכות של צירים ישראליים בחו"ל. עבודותיהם מוצגות היום במוזיאונים בפריז, הולנד ובמוזיאון ישראל. הם גרים בבית בו נולד אברהם, בשכונת מחנה יהודה בי"ם. הציורים של אברהם  אקספרסיביים, צבעוניים, ובחוסר דיוק בפרטים. י"ם הגשמית והרוחנית משמשת מוטיב מרכזי ביצירתו.

דוד יכין

דוד יכין נולד ב-1925 למד בבית הספר כי"ח אליאנס, ולאחר מכן בבית הספר רטיסבון. במקביל ללימודיו עבד ב "Post Palestine The"  (לימים הג'רוזלם פוסט) ובהוצאת הספרים מסדה. בשנת 1940 התגייס לחי"ש – חיל השדה של ארגון "ההגנה", שהה כחצי שנה בקיבוץ בית הערבה. בשנת 1941 עזב את החי"ש, התגייס לאצ"ל ונשלח ל"כיבוש עבודה עברית" בנתניה. לנוכח שליטתו בשפות שימש כמתורגמן, כשנקלע לחקירת אירוע גניבה וזומן להתגייס למשטרה הבריטית שם שירת במשך שנה כאחראי על מחנה הבראה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה פרסם האצ"ל הודעה על הפסקת פעולותיו התוקפניות נגד בריטניה. בהוראת האצ"ל, התגייס יכין בדצמבר 1942 לצבא הבריטי.
שירת ביחידת ההנדסה במצרים, נשלח לקורס חבלנים והצטרף ליחידה 21 ,שעסקה בפיקוח על תעבורה ומשלוחים לחזיתות. עם כיבוש אפריקה וגירוש צבאות מדינות הציר משם, נשלח יכין לאיטליה הוצב בטרנטו, עבר לנפולי ולאחר הקרב במונטה קאסינו הוצב ברומא, שנכבשה על ידי בנות הברית, ושירת שם כשנתיים.
ב"מועדון היהודי" של הצבא הבריטי ברומא הכיר יכין את סילונה שרה לבית סונינו, שעבדה במקום לאחר שאביה נאסר ונשלח לאושוויץ. בינואר 1946 נישאו דוד וסילונה בחתונה דתית וצבאית. מאוחר יותר נערך גם טקס אזרחי בעיריית רומא. סילונה עלתה לארץ ישראל ביולי 1946 .כחודשיים לאחר מכן, עם שחרורו מהצבא הבריטי, שב יכין לארץ ישראל ולפעילות מבצעית באצ"ל. בדצמבר 1946 החל יכין לעבוד בדואר, במתחם "בווינגרד" בירושלים. הוא היה הממונה על רישום רשת הטלפונים ,ובמקביל תיפקד כמפקד האצ"ל בבניין הדואר. (אחיו עזרא יכין שהיה חבר לח"י עבד גם הוא בדואר). כמפקד באצ"ל היה אחראי על אזורים בצפון ירושלים – סנהדריה, שער מנדלבאום והר ציון. לאחר השתלבות האצ"ל בצה"ל, במהלך מלחמת העצמאות, פיקד יכין על גדוד חי"ר. במלחמת העצמאות נותק הר הצופים מירושלים וביולי 1948 ,יום לפני סיומה של ההפוגה הראשונה, נכנס לתוקפו הסכם בין המפקדים הצבאיים של ישראל והמפקדים של הלגיון הערבי על פירוז הר הצופים. בהסכם נקבע שישראל תחזיק בהר 85 שוטרים, החמושים בנשק קל בלבד, ו־35 אנשי סגל עובדים אזרחים. בנובמבר 1948 העלתה ישראל להר חיילים במדי שוטרים ובהם יכין, שמונה למפקד ההר. הכוחות הישראלים הצליחו להבריח להר נשק כבד יותר מהמותר בהסכם, והצליחו לבצר חלק ממתחם ההר. יכין שירת כמפקד הר הצופים עד מרץ 1949 ,ולאחר מכן כמפקד אזור בית נבאלה. ב-1950 החל יכין לעבוד במשרד התחבורה. הוא כיהן כמנהל אגף הרישוי, ניהל פרויקטים ארציים בתחומי הרישוי, התחבורה והבטיחות, כיהן כמנהל הכללי בפועל של המכון הארצי להכשרת נהגים, סגן מנהל המינהל לבטיחות בדרכים (כיום הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים), יו"ר הוועדה להסמכת קציני בטיחות בתעבורה וממונה מקצועי על המחלקה לקציני בטיחות בתעבורה. הורשע בבית המשפט המחוזי בקבלת דבר במרמה (קיבל החזרי הוצאות נסיעה שלא ביצע) וערער לעליון. לאחר פרישתו לגמלאות שימש כיועץ למנכ"ל משרד התחבורה בנושא תחבורה יבשתית. מאז פרישתו מרצה בנושא דיני רישוי ותעבורה ועורך ספרים בנושא דיני תעבורה. . ייעץ מקצועית לכתיבת אפליקציה לאייפון ללימוד לקראת מבחני התאוריה. נפטר ממחלת הסרטן ביום ראשון 27 באוקטובר 2013


Notice: Undefined index: print in /home/itgaorg/public_html/wp-content/themes/itga/single-magazin_post.php on line 36