מועד הכנס השנתי של מורי הדרך התקרב בצעדי ענק. הזמנתו של היו"ר שלנו, בני כפיר, להיות חלק מפאנל של מומחים שידברו על ירושלים מילאה את גופי באדרנלין. לא "סתם" ירושלים, אלא כיצד יש להדריך בירושלים. זה הרי ה"בייבי" שלי. יחד עם זאת יש לי בטן מלאה על חלק מעמיתי מורי הדרך על הדרך בה הם מסבירים/מדריכים בירושלים. מספר ימים לפני האירוע  נפלתי למשכב וההזדמנות להיות חלק מהפאנל המכובד נשמטה מידי. בני אמר 'אם לא הופעת ולא השמעת את קולך, כתוב את שרצית להגיד'. וכך אני עושה.

לפני מספר חודשים פנה אלי עמית מורה דרך וביקש שאדריך, בירושלים, קבוצת תיירים אותם הוא מלווה מזה מספר ימים. 'אבל' הדגיש החבר 'אני רוצה שייצאו מהארץ עם רושם טוב בכלל ומירושלים בפרט'. 'אם כך' עניתי לו באופן כמעט ספונטני, ספק בציניות ספק בהומור, 'אז אל תביא אותם לירושלים'. ירושלים היא עולם ומלואו לתיירים: היסטוריה, ארכיאולוגיה, שכונות ישנות, יהודים וערבים זה לצד זה וזה מול זה ומה לא…..

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

את הסיורים הגיאו-פוליטיים בירושלים אני נוהג, לעיתים, להתחיל בסיפור על טדי קולק שהיה לי הכבוד לשמש כיועצו לענייני ערבים בירושלים במשך כמעט 10 שנים. טדי היה ידוע כמתרים מעולה, בלשון העם "שְנוֹרֵר". לא היה אדם עשיר, מיליונר או טייקון, שהיה מסיים פגישה עם טדי מבלי שהשאיר בידיו של טדי סכום ענק כתרומה לקרן ירושלים אותה הקים טדי ובראשה עמד במשך שנים ארוכות. את עבודת ה"שנור" הוא נהג לעשות, כמובן, באתרים שנבנו מתרומות גדולות. באחת ההזדמנויות הזדמנו טדי והתורם הפוטנציאלי אל גן החיות התנ"כי, אחת משכיות החמדה של ירושלים ואחד האתרים היותר מבוקרים בארץ כולה. לאחר ביקור יסודי בגן שואל התורם הפוטנציאלי את טדי 'אנחנו הרי נמצאים בגן החיות התנ"כי. הסבר נא לי כיצד אתם מתרגמים לשפת היומיום את הפסוק התנ"כי הידוע 'וגר זאב עם כבש' (ישעיהו פרק י"א פסוק י'). 'ובכן' מרצין טדי, מיישר מבטו אל האורח, הדולרים כבר מתחילים לזרום, כך חושב ראש העיר, והוא עונה לו: 'תראה, עם הזאב העניינים מסתדרים לגמרי לא רע, אבל את הכבש אנחנו צריכים להחליף מידי יום……..'. זו פרצופה של ירושלים. בנימה זו אנחנו מתחילים את הסיור בירושלים.

לפני שאפתח אומר מילה לעניין כיצד אני רואה את תפקידו של מורה הדרך. מורה הדרך עונד על צווארו את רישיון מורה הדרך המוענק לו ע"י משרד התיירות. על הרישיון מתנוסס סמלה של מדינת ישראל, מנורת שבעת הקנים וסמלו ושמו של משרד התיירות. מורה הדרך אינו דוברה של מדינת ישראל, אינו דוברו של משרד התיירות ולמעשה אינו דוברו של כל גורם ממשלתי או ציבורי. ברגע שמורה הדרך עונד על צווארו את רישיון מורה הדרך מטעם מדינת ישראל, תפקידו להדריך את אורחיו בנתיבי הארץ, שביליה ואתריה בדרך הטובה ביותר, הנעימה ביותר, הנאמנה והאמיתית ביותר.

מאחר ואנו עוסקים בכתבה זו בסיור הגיאו-פוליטי בירושלים אין עוררין על כך שסיור זה מהווה את אחד הנושאים הנפיצים ביותר הקיימים בהסברה הישראלית לא רק בירושלים אלא בארץ כולה. לא בִּכְדי כיניתי את הסיורים הגיאו-פוליטיים שאני מדריך בירושלים "סיור פוליטי ללא פוליטיקה". הצג בפני אורחיך את העובדות ואת העובדות בלבד. מספרים, סטטיסטיקה, דמוגרפיה וכד'. הערותיך, פירושיך ופרשנותך לנעשה בשטח אינן עניינו של איש. תוכל לדסקס את העניין הפוליטי במהלך הפסקת הצהרים או ארוחת הערב אך הנושאים הפוליטיים פַּר-אֶקְסֶלָנְס, אסור להם שיהיו חלק מתוכנית הסיור התיירותי. לעיתים אני מקבל "הנחיות" והערות ממארגני הסיור על כך שהקבוצה היא מאוד "ימנית" או להיפך, מאוד "שמאלנית". מה זה קשור לעניינינו? ההדרכה היא אחת לאנשי ימין ושמאל. מורה הדרך עונד הרישיון על צווארו לא אמור ואסור לו לשנות את ההדרכה, "לכופף" את האמת או לשנות את העובדות ולהתאים את המציאות לאופייה של הקבוצה. לעיתים לוחש לאוזני ראש הקבוצה 'שים לב יש ערבים בקבוצה' או 'הנהג הוא ערבי'. מה הקשר בין עובדות אלה למציאות בשטח. האם מורה הדרך ישנה את המציאות, את העובדות או את המספרים על בסיס הרכבה של הקבוצה או סוג האורחים? לא וָלא!!! אוסיף הערה אשר ללא ספק לא תמצא חן בעיני חלק מעמיתי מורי הדרך: גבולותיה של ירושלים מימי דוד המלך אינן גבולותיה דהיום. הכרזתו של דוד המלך כירושלים כבירת הממלכה לפני 3000 שנה אינה רלבנטית לסיור הגיאו-פוליטי שאנו עורכים היום. גבולות ירושלים דאז והגבולות דהיום נוצרו בנסיבות שונות ואחרות.

לפני שאכנס לעובי הקורה אצהיר ואכריז קבל עם ועולם: 'יהודי אני. ציוני אני. ירושלמי בנפשי. אוהב העם והארץ. נולדתי בישראל. אבי נולד בירושלים וסבי קבור בהר הזיתים בירושלים'. ולאחר  שאמרתי כל אלה אומר כי ירושלים, בירת ישראל הוכרזה כבירה מדינת ישראל "רק" בדצמבר 1949, כשנה וחצי לאחר הכרזת המדינה ב-ה' באייר תש"ח. כן!! שנה וחצי!!! ביום הכרזת המדינה לא הוכרזה ירושלים כבירה ובאותו יום לא הייתה בירה למדינה שאך זה נולדה. יתרה מזאת, ירושלים אינה מוזכרת אפילו ברמז במגילת העצמאות. לאחר קום המדינה ניהלה הממשלה דיונים ממושכים בנושא מיקומה של הבירה. היו הצעות אחרות: חיפה, הצעתה של גולדה מאירסון (לימים גולדה מאיר ראשת הממשלה), קורנוב הלא היא ממשית עיר נבטית בנגב (הצעתו של בן גוריון)

 

הרצליה הנושאת את שמו של חוזה המדינה. לקראת סוף 1948 החליטה הממשלה וכל הסיעות בכנסת על קביעתה של ירושלים כבירה (מצ"ב ההחלטה בכתב ידו של בן גוריון). לעומת זאת בספטמבר 1948 הכריזה ההנהגה הפלסטינאית על הקמת "ממשלת כל פלסטין" ובירת המדינה הפלסטינאית היא ירושלים. כל העובדות הללו הן היסטוריות. איש לא יוכל לשנות אותן. יחד עם זאת האם עובדות אלה רלבנטיות לסיורנו הגיאו-פוליטי בירושלים? לדעתי ממש לא!!! לא צריך להזכיר עובדות אלה אלא אם כן יגלוש הסיור לכיוונים רלבנטיים. וָלא, אין לעובדות אלה מקום בסיורנו. לעומת זאת שמעתי על מורה דרך מוסמך, עונד רישיון על צווארו מבלה דקות ארוכות ליד מעבר רחל (מחסום 300 בעבר) ומסביר לצאן מרעיתו, במקרה זה תלמידי י"ב מבית ספר בארץ, על הסבל שעוברים הפועלים הפלסטיניים בחצותם את המחסום מידי בוקר בדרכם לעבודה בישראל. מה הקשר למסלול הסיור? מה הטעם בתיאורים פלסטיים אלה שאינם רלבנטיים? הרי המטיילים אינם חוזים במחזה ואינם רואים מה שהמדריך מספר להם.

להלן מספר עובדות יסוד שמורה הדרך המדריך בירושלים חייב לדעת. חייב להפנים. חייב להיות מוכן לענות על שאלות אורחיו. ימים ספורים לאחר תום מלחמת ששת הימים קיבלה ממשלת ישראל שתי החלטות חשובות שאת תוצאותיהן אנו חווים עד עצם היום הזה. ההחלטה הראשונה – איחוד שני חלקי העיר: ירושלים המערבית, בירת ישראל וירושלים המזרחית שהייתה בריבונות ירדנית עד 1967. חיבור או איחוד שני החלקים נשמע טוב בעברית. נשמע פחות טוב באנגלית: Reunification. התרגום לעברית של המושג האנגלי מדבר על איחוד מחדש כלומר חזרה אל גבולותיה של ירושלים כפי שהיה הדבר לפני 1967. ההחלטה השנייה מדברת על הרחבת גבולותיה המוניציפאליים של ירושלים. שטחה של ירושלים המערבית יחד עם אל-קודס הירדנית הוא 38 קמ"ר ואילו החלטת הממשלה על הרחבת גבולות העיר הופך את שטחה של ירושלים ל-108 קמ"ר, כמעט פי שלושה משטחה של ירושלים הישראלית והירדנית גם יחד. האם אפשר לכנות פעולה זו Reunification? כלומר איחוד מחדש? חזרה אל מה שהיה בעבר? לרוב רובם של הכפרים שהתגודדו בפרבריה של ירושלים לא היה כל קשר מינהלי לירושלים ואילו לאחר יוני 1967 הפכו אלה לחלק בלתי נפרד מהעיר. כל כפר הפך להיות שכונה ירושלמית ותושביהם לתושבי מדינת ישראל.

נקודה נוספת בה נתקלים מורי הדרך נוגעת להגדרתם של השטחים שנכבשו ע"י צה"ל במהלך מלחמת ששת הימים. בעיקר מדובר בשטחי ירושלים המזרחית שהיוותה חלק בלתי נפרד מהגדה המערבית. לא אחת פונים אלי המטיילים בתמיהה 'מדוע אתה מכנה את פעולת שחרור ירושלים ואיחודה כפעולת כיבוש?' ותשובתי: 'צה"ל כבש. זה היה תפקידו באותם ימים, וזו ההנחיה שקיבל מהדרג המדיני'. לאחר פעולת הכיבוש החליטה הממשלה, מסיבותיה, לספח חלקים משטחי הגדה המערבית ובכך להרחיב את גבולותיה המוניציפאליים של ירושלים. אלה הן העובדות ואליהן חייב מורה הדרך להיצמד. לאורחים מחו"ל הטרמינולוגיה פשוטה יותר: ב-1967 צה"ל occupied מזרח ירושלים והגדה המערבית. זו הטרמינולוגיה הנהוגה בעולם ומי אני שאבוא לשנות סדרי עולם? כל העוסק במושגים של "שטחים משוחררים", "שטחים מוחזקים" או נכנס לסוגית מעמדה של הגדה המערבית בתקופת ירדן: שטח כבוש, שטחים במחלוקת וכו' חוטא לעבודת מורה הדרך.

הרחבת שטח ירושלים והקמת השכונות החדשות בשטחי ההרחבה יצר מצב בו שכונות ערביות שסופחו לירושלים ושכונות ישראליות חדשות שהוקמו על שטחי ההרחבה לאחר 1967 שוכנות זו לצידה של זו. אורחים רבים, מהארץ ומחו"ל, סקרנים ללמוד על יחסי הגומלין בין שתי האוכלוסיות הללו. מורה הדרך שבקי בנושא יספק לאורחיו תשובות משכילות. לא אחת קולטת אוזני הסברי קולגות על יחסי גן עדן ושיתופי פעולה השוררים בין יהודים לערבים בירושלים. יש יחסי גומלין. אין ספק!! אבל לרמת גן עדן….הדרך עדיין רחוקה.

אחד הנושאים המרתקים בסיורים הגיאופוליטיים בירושלים נוגע, כמובן, לחומת ההפרדה המכונה בירושלים 'עוטף ירושלים'. בשיחות עם מורי דרך אני נוכח לדעת עד כמה דל הידע המצוי בידי מורי הדרך בנושא זה. שימו לב לעובדות והרי בעובדות בלבד אנו עסקינן: חומת ההפרדה שאורכה אמור להיות 168 ק"מ אינה עוטפת את גבולותיה של ירושלים בלבד אלא שטחים נרחבים הסמוכים לעיר ובהם קיימים ישובים ישראלים שנבנו ליד ירושלים אך מחוץ לגבולותיה: גבעת זאב, גבעון בצפון העיר, מעלה אדומים, כפר אדומים ועוד ממזרח לעיר וישובי גוש עציון בדרומה של ירושלים. השאלה אותה אני נשאל לעיתים קרובות האם גושי הישובים הללו הסמוכים כל כך לירושלים יסופחו באחד מן הימים לירושלים? ובכן, זו שאלה פוליטית. זו פררוגטיבה של הממשלה הריבונית. המטייל יוכל להעריך או לשער. מורה הדרך אינו אמור להיכנס לעובי הקורה בנושא זה או דומיו.

"עוטף ירושלים" "מספח" שטחים מיהודה ושומרון אל אזור הביטחון הירושלמי אך יחד עם זאת מחריג (exclude) מירושלים מספר שכונות ערביות הנמצאות בריבונות ישראלית. אלה מאוכלסות בתושבי ישראל פלסטינאים בעלי תעודת זהות ישראלית: מחנה הפליטים שעפאט, שכונת ענתא, שכונת ראס חמיס ושכונת כפר עקב. שכונות אלה נמצאות מאז 28 ביוני 1967 בשטחה הריבוני של מדינת ישראל. חומת ההפרדה נבנתה באופן שהיא מפרידה בין השכונות הללו לבין שטחה של ירושלים. לתושבי השכונות הללו הנושאים תעודת זהות ישראלית זכויות כלכל תושב ישראלי אחר. הם רשאים לצאת מתחומי שכונותיהם באופן חופשי ורשאים לנוע ברחבי ישראל ללא כל בעיה. אלא מאי, עיריית ירושלים טוענת כי מאחר ושכונות אלה נמצאות מעברה השני של חומת ההפרדה אין היא מסוגלת להגיש לתושביהן את השירותים העירוניים הבסיסיים.

לסיכום: למורי הדרך המסיירים בירושלים ועומדים לעסוק בנושאים הגיאו-פוליטיים אוכל להשיא שתי עצות: הראשונה – לִמדו את הנושא לפני שאתם קופצים לאותה בריכה שאינכם יכולים לאמוד את עומק מימיה או שאינכם בקיאים באומנות השחייה. השנייה – תוכלו תמיד להיעזר במורה דרך או מומחה הבקיאים בנושא ויוכלו לסייע לכם בהדרכה. בקיצור: אל תכניסו את ראשכם למיטה חולה…….


Notice: Undefined index: print in /home/itgaorg/public_html/wp-content/themes/itga/single-magazin_post.php on line 36