כלי נגישות

חדשות בעתיקות – אוגוסט 2017
ד"ר צביקה צוק – ארכיאולוג הרשות

התגלה רמז חדש לקיומה של העיר האבודה יוליאס, עירם של 3 שליחי ישו.
התגלית נחשפה בחפירות באתר בית הבק הנמצא בשמורת הטבע הבטיחה ליד גשר אריק
ד"ר מרדכי אביעם, המחלקה ללימודי א"י, המכללה האקדמית כנרת

עם סיום עונת החפירות השנייה באתר בית הבק (אל עראג') שנמצא ליד גשר אריק ושפך הירדן לכנרת, בשמורת הטבע הבטיחה, התגלו מספר רמזים חשובים המחזקים את זיהויו של האתר כמקומה של העיר הרומית האבודה יוליאס, עירם של שלושת שליחי ישו הנוצרי. בעונת החפירות הנוכחית התגלתה שכבה מהתקופה הרומית, ובה חרסים ומטבעות מהמאות הראשונה עד השלישית לספירה. החפירה נעשתה ע"י מכון כנרת לארכיאולוגיה גלילית, בניהולו של הארכיאולוג ד"ר מרדכי אביעם, ובהשתתפות פרופ' סטיב נוטלי, המנהל האקדמי של החפירה, מהקולג' הנוצרי "נאיאק" בניו יורק.
השכבה מהתקופה הרומית נמצאה בעומק של שני מ' מתחת לשכבה מהתקופה הביזנטית . לדברי ד"ר אביעם, "לא רק ששכבה כזו לא הייתה מוכרת באתר, אלא שחוקרים טענו כי הוא התקיים רק בתקופה הביזנטית ולכן הוא לא יכול להיות מועמד לזיהוייה של בקעת בית ציידא/יוליאס ההיסטורית. ההפתעה העיקרית שלנו הייתה, שבתחתית החפירה – בשטח מצומצם בשלב זה – התגלה קיר של מבנה ולידו רצפת פסיפס וממצאים המאפיינים בית מרחץ. בית מרחץ לא היה נפוץ בתקופה הרומית בכפרים, ועל כן יש בכך רמז חשוב לאפשרות, כי מתחת לפני השטח משתרעים שרידיה של העיר האבודה יוליאס, עירם של שלושת שליחי ישו, אשר לא זוהתה עד היום. מדובר בגילוי שיעורר עניין רב בקרב חוקרי הנצרות הקדומה, ההיסטוריונים של הברית החדשה וחוקרי ארץ-ישראל בכלל והגליל היהודי בימי הבית השני בפרט."
ד"ר אביעם מוסיף, כי "עדות נוספת בעלת חשיבות רבה שהתגלתה בחפירה היא, שהשכבה הרומית נמצאת בעומק של כ-212 מ' מתחת לפני הים. בעבר טענו חוקרים, כי מפלס הכנרת היה בתקופה זו כ-209 מ' מתחת לפני הים ועל כן בית ציידא תימצא באתר שבפארק הירדן, כאשר בית הבק היה 3 מ' מתחת לפני הכנרת. הממצא בחפירה מעיד על כך שפני הכנרת היו כנראה נמוכים יותר ממה שנטען עד כה. במאה השלישית לספירה פסק היישוב במקום, אולי עקב הצפה גדולה של נהר הירדן, שהיישוב מצוי בסמיכות לו, כפי שמציין גם יוסף בן מתתיהו, שמונה להיות מושל הגליל ע"י ממשלת המרד (המרד הגדול) בסוף שנת 66 לספירה. השכבות שמעל הקיר הרומי ובית המרחץ נותחו על ידי הגיאולוגים פרופ' נעם גרינבאום מאוניברסיטת חיפה וד"ר נתי ברגמן מהמעבדה לחקר הכנרת, והם אלו שהצביעו על כך שהמקום כוסה בסחף. עבודת המחקר שלהם על השכבות באתר תימשך גם בעונת החפירות הבאה. "
לאחר שפני השטח באזור בית הבק התרוממו ב-2 מטרים לערך, בתקופה הביזנטית, נבנה בשטח זה מכלול בניינים. כ-30 מטבעות התגלו תחת ריצוף הבתים, כמעט כולם מהמאה החמישית לספירה. מציאתן של עשרות קוביות פסיפס מזכוכית מוזהבת בעונה שעברה ובעונה הנוכחית, מעידה על כך, שבמקום עמדה כנסייה חשובה ומפוארת. נוסע נוצרי מהמאה השמינית לספירה מציין, כי בבית ציידא נמצאת הכנסייה לכבודם של פטרוס ואנדראס – שניים משליחיו של ישו. מכיוון שבאתר שבפארק הירדן אין כלל שרידים מהתקופה הביזנטית, נראה כי הממצא שהתגלה בחפירה בבית הבק מחזק את זיהוייה כבית ציידא/יוליאס.
ד"ר אביעם מציין, כי "אחד הממצאים היפים מהשכבה הזו הוא מטבע כסף (דינר) מימי הקיסר נירון, מהשנה 66-65
לספירה. ממש באותם ימים, בסוף שנת 66 לספירה, הגיע לגליל יוסף בן מתתיהו, שניהל קרב כנגד חיילים רומיים מצבאו של המלך אגריפס השני בסמוך לבית ציידא. בביצות שסביב העיר מעד סוסו והוא נפצע. לדבריו הוא הובל לטיפול אל הרופא בכפר נחום הסמוכה."

על אודות בית ציידא/יוליאס
בראשית המאה הראשונה לספירה, מספר ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו, ייסד המלך היהודי הורדוס פיליפוס, בנו של הורדוס הגדול, עיר חדשה במקום (או ליד) הכפר היהודי בית ציידא, וכך הוא אומר: "ופיליפוס… העניק לבית ציידא, כפר על יד ים גינוסר, מעמד של עיר בגלל המון תושביה ושאר חילה, וקרא לה יוליאס בשם יוליה בת הקיסר" (קדמוניות היהודים 18:2)
היישוב בית ציידא נזכר בכמה מספרי הברית החדשה כמקום מושבם של לפחות שלושה משליחיו החשובים של ישו: פטרוס – בכיר השליחים, אנדראס ופיליפוס. לאור חשיבות המקום לעולם הנוצרי, עסקו חוקרים רבים בזיהוי מקומו של היישוב. בארבעים השנים האחרונות, בעקבות חפירות ארכיאולוגיות נרחבות וממושכות, הוצע לזהות את בית ציידא בתל שנמצא בפארק הירדן. בתל נחשפו שני בתים מהמאה השנייה לפנה"ס ומהמאה הראשונה לספירה, אך לא היו כלל עדויות ליישוב גדול שיתאים ליוליאס, וחידת זיהויו של האתר נותרה בעינה. זאת, למרות שהשלט על הכביש מפנה לאתר התיירות "בית ציידא", ובמקום הוכשרו שבילים ושלטים לצליינים.

מטבעות ערים וגנים לאומיים
מטבעות העיר אנטיפטריס (גן לאומי ירקון – תל אפק)
ד"ר יואב פרחי, ממונה מורשת מחוז מרכז, רשות הטבע והגנים

רוב אתרי המורשת בשטחי רשות הטבע והגנים מכילים שרידים ארכיאולוגיים של יישובים קדומים. רבים מהם, בכל רחבי הארץ, כוללים שרידי ערים מהתקופה הרומית, מהן שטבעו מטבעות. להלן אסקור בקצרה את סוגיית מטבעות הערים בתקופה הרומית ואציג, כדוגמא, את מטבעות העיר אנטיפטריס.

מטבעות הערים בתקופה הרומית – סקירה כללית
מטבעות ערי ארץ-ישראל בתקופה הרומית הם חלק מתופעה רחבה ביותר של מטבעות רומיים פרובינקיאליים בכלל
ומטבעות ערים בפרט. מאות ערים, בעיקר בפרובינקיות היווניות שבמזרח, טבעו מטבעות בתקופה זו (מאה א' לפסה"נ –מאה ג' לסה"נ). עם התעצמות האימפריה הרומית, העניקו הרומים זכויות לערים שונות, חלקן ערים שנוסדו או הוקמו מחדש על ידיהם. אחת הזכויות החשובות שכנראה הוענקה למספר רב של ערים, הייתה הזכות לטבוע מטבעות. אנטיפטריס (תל אפק) הייתה אחת מ 32- ערים בארץ-ישראל ועבר-הירדן אשר טבעו מטבעות עירוניים בתקופה זו. חלק מערי האזור החלו לטבוע עוד לפני התקופה הרומית (בתקופות הפרסית וההלניסטית), וערים אחרות טבעו מטבעות גם לאחר מכן, בתקופות המוסלמית הקדומה והצלבנית.
יש להניח שהערים בפרובינקיות הרומיות לא טבעו בניגוד למדיניות הקיסר או נציגיו, אולם קשה להצביע באופן חד-משמעי על אישור לכך מטעם השלטון הרומי, שכן אין בידינו עדויות היסטוריות ונומיסמטיות ברורות וחותכות להתערבות השלטונות בתהליך ההנפקה. עם זאת, עצם קיומה של טביעה מקומית, וכן הופעת דמות הקיסר על המטבעות, מעידים שהממשל הרומי התיר פעילות זו, שכן היה בכוחו למנוע את ההטבעה, כפי שאכן עשה מדי פעם בפעם. הערים באזורנו החלו לטבוע בנקודות זמן שונות והמטבעות עצמם מעידים שלא הייתה רציפות בפעולת הטביעה, ורבות יותר השנים שבהן לא נטבעו מטבעות בערים מאשר השנים שבהן כן התקיימה טביעה עירונית. יש להניח שעל ההטבעה הוחלט מדי פעם בפעם לפי צורך מוניטרי שהתעורר, או לכבוד אירוע מסוים, ואולם ברוב המקרים קשה לדעת את הסיבה להנפקה.
מכאן שרומא איפשרה לערים במזרח לטבוע בעצמן את הכסף הקטן שהיו זקוקות לו, מטלה שהייתה יוקרתית ורווחית עבור הערים. באותו הזמן חסכו הרומים לעצמם את הטרחה העצומה שבהנפקה והובלה למרחקים ארוכים של מיליוני מטבעות הברונזה שנדרשו לצורכי כלל תושבי מזרח האימפריה. פרט למקרים מעטים שבהם נטבעו מטבעות כסף בכמה מהערים, רובן טבעו בעיקר מטבעות ברונזה, אשר נועדו בוודאי לשמש בעיר עצמה ובסביבתה הקרובה. במובנים רבים היו מטבעות אלה המשך למטבעות שנטבעו באזורים הללו בתקופה ההלניסטית. ואולם, מטבעות התקופה ההלניסטית נשאו לרוב על פניהם מוטיבים הקשורים לאלים מקומיים, כדוגמת דיוקנאות של זאוס וטיכה, ואילו על רוב מטבעות התקופה הרומית מופיעים דיוקנאות אימפריאליים, לרוב הקיסר עצמו.
יתרון נוסף של המטבעות היה היותם אמצעי יעיל ביותר להפצת מידע על פני שטחים נרחבים ובמהירות. על כן החלו להטביע על המטבעות סמלים, כתובות ודגמים במטרה לפרסם רעיונות פוליטיים, אירועים חברתיים ומסרים דתיים, צבאיים וכלכליים. מכיוון שהמטבעות המקומיים נטבעו, כאמור, בהרשאת השלטון או הקיסר הרומי, מוקדש צד אחד שלהם (פני המטבע) לדיוקן הקיסר או אחד מבני משפחתו. הדיוקן הוקף בכתובת שכללה את שמה ותאריה של הדמות הקיסרית. הצד השני (גב המטבע) הוקדש לעיר עצמה וכלל, בדרך כלל, דגם המאפיין את העיר בצורה כלשהי, כאשר לרוב מדובר באפיון דתי הבא לידי ביטוי בהופעת מקדש חשוב, דמות אל או אלים שייתכן שבני המקום עבדו להם, או אלמנט דתי אחר. מלבד המאפיינים הדתיים תוארו על המטבעות, בעזרת דגם או כיתוב, גם מאפיינים מקומיים נוספים – כלכליים, צמחיים, מדיניים, ארכיטקטוניים ואחרים, וכן הופיעו שמות העיר. יש להניח שסמלים אלה נבחרו בידי אנשי העיר (כנראה באמצעות מועצת העיר) ומכאן ההנחה, שבמקרים רבים הם אכן משקפים מאפיינים הקשורים לעיר עצמה, למרות שקיימת גם האפשרות שחלק מן הדגמים נבחרו בשל היותם מקובלים. במקרים לא מעטים מטבעות עיר מסוימת הם המקור היחיד, או הכמעט יחיד, למידע על אודות מאפיינים אלה.
הטביעה העירונית החלה בארץ-ישראל כבר במאה הראשונה לפסה"נ ואולם ניתן לומר שתקופת השיא שלה התחילה בימי הקיסר אנטוניוס פיוס (161-138 לסה"נ), והגיעה לשיאה בימיו של הקיסר אלגבאלוס (222-218 לסה"נ).
לאחר מותו של אלגבאלוס חלה ירידה מתמדת בטביעה העירונית בארץ-ישראל ובסביבותיה. היא הגיעה לסיומה בעכו, בימיו של הקיסר גליינוס (268 לסה"נ). המשבר שחל במאה השלישית ברחבי הקיסרות, מצב המלחמה שהחליף את אווירת השלום, העוני ואי-הוודאות שבאו במקום העושר והביטחון של המאה השנייה, המרידות בתוך הקיסרות ופלישות אויבים מבחוץ, האינפלציה, הבצורות, רציחות הקיסרים וחילופם המהיר, פגעו בכל רחבי האימפריה וגם בארץ-ישראל. העוני והאינפלציה גרמו להידרדרות מטבעות הכסף למטבעות סיגים, עד כי ערכם ירד לדרגת מטבעות הברונזה. עליית חשיבות מטבעות הברונזה אילצה את הרומאים לבטל את זכות הטביעה של הערים, מן הסתם כדי שלא יפסידו את הרווח הצפון בטביעת המטבעות, הנובע מן ההפרש שבין מחיר המתכת ותהליך ההטבעה לבין כוח הקנייה של המטבע.
מטבעות העיר אנטיפטריס
אנטיפטריס היא אפק העתיקה שראשיתה עוד בתקופת הברונזה הקדומה. העיר הרומית נוסדה בידי המלך הורדוס (4-37 לפסה"נ) שקרא לה על שם אביו, אנטיפטרוס. טביעת המטבעות העירוניים באנטיפטריס הייתה חד פעמית וקצרה והתרחשה רק בימיו של הקיסר אלגבאלוס (222-218 לסה"נ). נראה גם שטביעה זו הייתה מצומצמת שכן מטבעות אלה הינם מהנדירים במטבעות האזור. ידועים כיום כ-10 טיפוסי מטבעות המשויכים לעיר. מחלקם ידוע עותק בודד ומאחרים דוגמאות ספורות, רובם במצב השתמרות ירוד.
הכתובות היווניות המופיעות על גב חלק ממטבעות העיר 'M AVR ANT ANTIPATRIS' (בתרגום לאנגלית) מעידות, ששמה המלא ('מארקיאנה אורליאנה אנטוניניאנה אנטיפטריס') כלל גם את שמו הרשמי של הקיסר אלגבאלוס (מרקוס אאורליוס אנטונינוס), בעוד מטבעות אחרים מעידים ששמה המקוצר היה 'אנטוניניאנה אנטיפטריס' או בקיצור 'אנטיפטריס'.
לצערנו מטבעות העיר אינם נושאים תאריכים ואולם יש להניח שנטבעו בראשית שלטונו של הקיסר, ואולי אף עם עלייתו לשלטון, בדומה למצב בערים אחרות. על פני רוב הטיפוסים מופיע דיוקנו של הקיסר אלגבאלוס בעוד על מיעוטם מופיע דיוקן סבתו, יוליה מאסה ) (Julia Maesa).
המוטיבים המופיעים על גב מטבעות העיר כוללים: שני מקדשים הסמוכים למקום נביעת הירקון,
פרסוניפיקציה (האנשה) של מעיינות הירקון או של אל נהר הירקון יושב על גדת הנחל ולצידו דגים, את האלה אתנה עומדת ומחזיקה חנית ומגן, את טיכי, אלת המזל והגורל, עומדת בתוך מקדש ואוחזת חנית ופרוטומה, דמות בלבוש צבאי (הקיסר?) עומדת וזובחת לפני מקדש, ועוד.
סיכום ומסקנות
התחלת הטביעה העירונית באנטיפטריס בתקופה כה מאוחרת (ביחס לרוב הערים באזור), מספרן המצומצם של שנות הטביעה, מיעוט הטיפוסים שנטבעו בעיר )ביחס לערים אחרות(, ומיעוט המטבעות הידועים, מעידים שהטבעת המטבעות העירוניים בעיר הייתה אירוע חריג. דבר זה מעיד כנראה על כך שבעיר לא הייתה מיטבעה קבועה, ואולי גם על כך שלמטבעות העירוניים לא הייתה חשיבות מכרעת לגבי הכלכלה המקומית, שהרי לפני תחילת הטביעה, בפרקי הזמן שבמהלכה ולאחר סיומה, המשיכה הכלכלה העירונית להתקיים ללא מטבעותיה של העיר עצמה. המטבעות מלמדים שברבע הראשון של המאה הג' לסה"נ הוסיפה העיר לשמה את התואר 'מארקיאנה אורליאנה אנטוניניאנה', אולי מתוך רצון לשאת חן בעיני השלטונות הרומיים והקיסר אלגבאלוס. קשה לדעת מהי הסיבה שהובילה לראשית הטביעה דווקא בימיו של אלגבאלוס וייתכן, שמדובר בסיבה אזורית ופוליטית בעיקרה ולא בהכרח בסיבה כלכלית מקומית.
בחפירות שנערכו בעיר לא נחשפו כל עדויות הקשורות לפולחן העירוני וכן אין בידינו כל עדויות היסטוריות הקשורות
לתחום זה, כך שכל המידע בנושא זה מקורו בנומיסמטיקה העירונית. מספר מקדשים וכן חמישה אלים תוארו על
המטבעות, ואלו הם: טיכה, זאוס, סראפיס, אתנה ואל הנהר המייצג ככל הנראה את מעיינות הירקון.
אנטיפטריס הרומית לא נחקרה עדיין מבחינה ארכיאולוגית בהיקף, שיכול להעניק לנו תמונה מקיפה על העיר ואופייה בתקופה זו, והעדויות ההיסטוריות הקשורות לחיי העיר בתקופה הרומית דלות. במקרים שכאלה יש למטבעות העירוניים חשיבות רבה, שכן יש ביכולתם לספק לנו עדויות רבות ממקור ראשון בן התקופה בנוגע לשמות העיר ותאריה, מעמדה, רקעה הדתי ועוד.
למידע נוסף: אריה קינדלר, מטבעות העיר אנטיפטריס, ארץ-ישראל י"ט (תשמ"ז), עמ' 131-125

עונת החפירות השנייה בחורבת מדרס – שמורת טבע חורש עדולם
ד"ר אורית פלג-ברקת, האוניברסיטה העברית ירושלים

עונת החפירות השנייה בחורבת מדרס שבתחומי שמורת טבע חורש עדולם התנהלה בראשות ד"ר אורית פלג-ברקת מטעם מהאוניברסיטה העברית מה-24 ביולי ועד ה-18 באוגוסט. החפירה התמקדה הפעם בשלושה שטחים.
בשטח A שבחלק המערבי של האתר נמשכה חשיפתו של מבנה גזית בנוי היטב ומושתת על הסלע מן התקופה הרומית. למבנה כניסה ממערב דרך מערכת מדרגות מרשימה שנחשפה בעונה הקודמת. הוא בעל פודיום רחב (18.2X12.1 מ') ומרוצף. החפירה התמקדה בפינה הדרומית-מערבית של הפודיום, בפינה הצפונית-מזרחית ובחלקים נוספים בצד מזרח, במטרה לתארך את המבנה בצורה ברורה ולהגדיר את גבולו המזרחי וכן לעמוד על המשמעות והתיארוך של שלבי השימוש המאוחרים בו.
במהלך העונה נחשף קיר בנוי היטב שכיוונו צפון-דרום הניגש אל הקיר המזרחי של המבנה. קיר זה מהווה את הקיר הסוגר המזרחי של הפודיום. התשתית המורכבת והמרובדת של הפודיום, מתחת לריצוף, ניגשת אל הקיר ומעידה שעל אף שהוא ניגש אל הקיר הצפוני ולא משולב בו, הריהו בן אותו הזמן. הקיר המזרחי סוגר אמנם את תשתית הריצוף ממזרח, אולם איננו מהווה קיר סוגר למכלול כולו. הן הקיר הצפוני והן הקיר הדרומי של המתחם נמשכים מזרחה ושרידיהם התגלו עד למרחק של כ-15 מ' מן הקיר המערבי של הפודיום. אל הקיר המזרחי ניגשות מצדו
המזרחי קשתות שטוחות, שנראות כתמיכות למדרגות או למשטח מרוצף נוסף, שנבנה כחלק מן המכלול
מזרחית לחצר המוגבהת המרוצפת. על אופיו של מבנה זה בכוונתנו לעמוד בעונה הבאה.
הקיר הדרומי של המבנה השתמר היטב לגובה חמישה נדבכים מעל מפלס רצפתו, וכאמור נחשף המשכו
מזרחה, במרחק של כ-15 מ' מן הפינה הדרומית- מערבית של המבנה, שאף היא נחשפה בעונה הנוכחית.
בסמוך לסף הפתח בקיר המערבי של הפודיום נחשף קטע נוסף שהשתמר מהריצוף שלו. האבנים מונחות
בסידור מעגלי המצביע על קיומו של אובייקט עגול במרכז החצר, שאת אופיו ניתן כעת רק לשער.
המשך החפירה של תשתית הפודיום העלתה באופן עקבי ממצא קרמי ונומיסמטי שאינו מאוחר לתקופה
שבין שתי המרידות, ומכאן שיש לתארך את המבנה לכל המוקדם למחצית הראשונה של המאה השנייה
לסה"נ.
בחלק הדרומי של המבנה נחשפו שרידי בניין ממלוכי רבוע )אולי מגדל(, שהוקם בתוך המבנה הרומי תוך
שיקום הפן החיצוני של הקיר הדרומי, שכנראה התמוטט, באמצעות שימוש משני בכרכובים ואבני
בנייה של המבנה הקדום. בנוסף זוהו שני שלבים לפחות של התיישבות בתקופה העות'מאנית הקדומה.
למרגלות מבנה הגזית ערכנו חפירת בדיקה קצרה בסמוך לקיר טראסה מסיבי בנוי היטב, על מנת לבדוק האם
ניתן לקשור אותו למכלול. החפירה כאן נמשכה ימים ספורים ולא הספקנו להגיע למפלסים שיכולים לתארך את
הקיר, אולם נחשף קיר נוסף, הקדום לקיר הטראסה.
בשטח C, המצוי בחלק הצפוני-מערבי של האתר, בסמוך למערת קולומבריום שלצד שביל המטיילים, נחשפו עדויות
מרשימות לקיומה של התיישבות אינטנסיבית באתר בתקופה ההלניסטית (המאות הג' והב' לפסה"נ). החפירה התנהלה במדרון הפונה לצפון-מערב ונחשפו בו שני שלבים לפחות של שפכי אשפה ביתית ופסולת חציבה. הפסולת נתמכה על ידי קירות פשוטים שלהם פן ברור הפונה לעבר השפכים, ודיפון אקראי באבנים מן הצד החיצוני. בשלב
אחרון נבנה על גבי הקיר, התומך בשפכים שבחלק הנמוך של המדרון, קיר מאסיבי יותר ברוחב 1.1 מ', שתפקידו טרם התברר.
שכבות הפסולת הביתית כללו מספר עצום של שברי כלי חרס (כולל כלים מיובאים), נרות, עצמות שרופות, גלעיני זיתים מפוחמים, מטבעות תלמיים וסלבקיים, שבר מפרכה הלניסטית, אבני בנייה וראש צלמית חזיר. טיפוסי כלי החרס מקבילים לאלו המאפיינים את המכלולים הקרמיים בני הזמן שנתגלו במרשה הסמוכה.
צלמית החזיר, עצמות חזיר שנתגלו במכלול ובייחוד הדמיון הקרמי למרשה והעובדה שמן המכלול נעדרים מטבעות וחרסים שיש לתארכם למאה הראשונה לפסה"נ, לאחר הכיבוש החשמונאי של אדומיאה, מצביעים לדעתנו על האפיון האתני של תושבי חורבת מדרס בתקופה זו, בדומה לזה של תושבי מרשה.
השפכים שנחפרו בחלק התחתון של המדרון נתגלו מונחים ישירות על הסלע וכך גם הקיר שתמך אותם. שפכים אלה כללו קרמיקה מעט קדומה יותר מזו שהכילו השפכים בחלק העליון של המדרון, עובדה המרמזת לדעתנו על שני שלבים לפחות של שפיכת אשפה ופסולת חציבה במדרון. הדבר מוביל אותנו להציע בזהירות, שהשפכים אינם מהווים מילוי קונסטרוקטיבי שנועד לשאת מבנה אשר עמד במעלה המדרון, אלא שנעשתה כאן באופן מסודר שפיכת פסולת על ידי תושבי היישוב בתקופה ההלניסטית.
בעונה הבאה בכוונתנו לערוך מספר תעלות בדיקה בגבעה שבראש המדרון, על מנת לנסות ולהתחקות אחר מבנים
שהשתמרו מן היישוב ההלניסטי, זאת כדי לעמוד על גודלה וטיבה של ההתיישבות באתר בתקופה זו. יש לציין כי עד כה לא היו בידינו ידיעות על התיישבות כה אינטנסיבית בחורבת מדרס בתקופה הנדונה. עדות זו מעניינת במיוחד לאור הימצאותה של חורבת מדרס באזור הגבול בין אדומיאה ויהודה בתקופות הפרסית וההלניסטית.

בשטח D , המצוי בראש הגבעה, התרכזה החפירה בצדו הדרומי של מבנה נפש בעל מסד רבוע ומעליו גג דמוי פירמידה מדורגת. החפירה בשטח זה נעשתה בשיתוף פעולה עם אגף ארכיאולוגיה ומורשת בחטיבת מורשת ונוף שברשות הטבע והגנים, שאף מימן את הפעלתו של מחפרון שסייע לנו בהסרת המפולת מדרום למבנה.
השבוע הראשון של החפירה הוקדש לתיעוד המונומנט והמפולת שסביבו. במסגרת זו הוכנה תכנית של המבנה וסביבתו הקרובה וסומנו עליה כל אבני המפולת. האבנים נמדדו, מוספרו (באמצעות פיסת אלומיניום שהוברגה אליהן) ותועדו. שתי השכבות העליונות של אבני המפולת הוסרו בעזרת המחפרון וצוות החופרים. אולם האבנים המונחות בתחתית ערימת המפולות כוסו בשכבת קירטון שהתמצק והפך קשה כבטון. הדבר אילץ אותנו לצמצם את שטח חפירת המפולת והמשכנו לרדת באמצעות "קונגו" בריבוע קטן בצמוד לדופן הדרומית של המסד,
וכן בשטח שמדרום-מערב למונומנט, היכן ששכבת הקירטון המוצקה לא התגלתה. שם נחשפו סלע האם ואבני המפולת האחרונות המונחות עליו. בחפירה שנמשכה בצמוד למסד הגענו עד לתחתיתו והסתבר,
שהוא נבנה משלושה נדבכים מסותתים היטב, שבראשו ובתחתיתו פרופיל מעוצב ושהוא הוקם על קיר יסוד בנוי גזית שתחתיתו טרם נחשפה. גובהו של המסד כ-1.6 מ'. מתחת לשכבת הקירטון שהתמצק נחשפו שכבות אדמה הניגשות ליסודות המסד והממצא שנתגלה בהן יסייע לתארך את הקמת המונומנט. בנוסף נלקחו דגימות פחמן וקוורץ לבדיקות נוספות, שיכולות לסייע בקביעת זמן הבנייה.
מדרום-מערב למונומנט נחפר קטע קטן של מחצבה, שככל הנראה שימשה לחציבת אבני המונומנט ובשלב מאוחר יותר הוסבה לשמש כמתקן חקלאי.
משלחת החפירות בחורבת מדרס מודה לד"ר צביקה צוק, ד"ר יוסי בורודוביץ', ד"ר יואב פרחי וליעד כהן מרשות הטבע והגנים על סיועם המתמשך ושיתוף הפעולה הפורה. כן אנו מודים ליותר מ-150 מתנדבים
שהצטרפו אלינו במהלך העונה ובזכות מסירותם ומרצם זכינו להגיע לתוצאות המרשימות בסוף העונה.

כתיבת תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*
*

*